מנקודת מבט של אפי מישוב

תושבי העוטף נמצאים שנים רבות במציאות בלתי נתפסת מציאות של הסלמות, מבצעים צבאיים תקופות של אש ותקופות של רעש. נדמה שהאסטרטגיה המדינית של ישראל מאוד ידועה. "אין פתרון למצב" - הריטואל ידוע מראש, הסלמות, שקט, הסלמות שקט, מבצע צבאי שקט ארוך בין שנתיים לארבע. מפת האינטרסים האזרחיים גם היא ברורה. המדינה רוצה שתושבי העוטף יפגינו חוסן ויכולת התמודדות כי הרי לשקט המדינה לא יכולה/רוצה להתחייב.

לאורך השנים המדינה השקיעה הרבה באזור במיגון, בחינוך ובתשתיות. כל ההשקעות שהשקיעה המדינה היו תמיד בתגובה לאירועים ולא באופן יזום. ההשקעה במיגון הגיעה אחרי מאבק ציבורי שבו קברינטי המדינה, בראשם האהוד אולמרט, התנגדו בתחילה למיגון - "לא נמגן את עצמנו לדעת", ואחרי מאבק ציבורי והבנה שמיגון הוא אבן היסוד החליטו להשקיע אבל באופן לא מושלם כי נשארו ישובים לא ממוגנים.

המדינה השקיעה בחינוך ובנתה בתי ספר חדשים ממוגנים וגם זאת אחרי זמן, ועדיין השאירה בית ספר יסודי אחד לא ממוגן בגלל שהוא חורג ב-200 מטר מהמרחק הנדרש... ורק אחרי מאבק הסכימה להוסיף ממד לכל כיתה. המדינה השקיעה בתשתיות תמיד אחרי מבצע ובאופן חלקי... המדינה בסיום כל מבצע הציעה תשלומי פיצויים לבעלי העסקים והחקלאים. נכון, אבל תמיד נשארו כאלה שלא הגיעו איתם להסדר. המדינה לא נתנה מענה לנזקים העקיפים בתיירות ובחקלאות, נזקים עקיפים שלא בהכרח באים אחרי מבצע אלה בהסלמות שונות. אחרי 120 ימי הסלמה של טרור עפיפונים, ימי קרב ועוד יש נזקים ישירים ועקיפים רבים שאין להם מענה. המינימום הנדרש הוא הקצאת משאבים. לא בקמצנות, לא רק אחרי מבצע אלה לאורך הזמן וכל הזמן.

המדינה צריכה להתעשת ולהבין שחייבים להשקיע אזרחית במגוון רחב של תחומים כל הזמן ולאורך זמן. הכוונה בהשקעה בכל תחומי החיים היא השקעה מתמשכת במיגון כי הרי התושבים בעוטף חיים רוב הזמן תחת איום שמימוש שלו הוא תמידי, בניגוד לתושבים במקומות אחרים שגם הם מאוימים אבל הם מאוימים לתקופת זמן מוגבלת של מבצע צבאי. אסור שיהיו פערי מיגון בעוטף עזה, המיגון הוא אבן יסוד ביכולת ההתמודדות. היום המצב הוא שישנם ישובים אשר אינם ממוגנים בכלל אך סופגים את אותה אש כמו ישובים ממוגנים. אבסורד.

חינוך - השקעה בחינוך איכותי משפיעה גם היא על יכולת התמודדות. הבעיות שאיתם מתמודדים הילדים הם כמו שאר הילדים בארץ + המצב הביטחוני. כן, כאן המקום לאשר כיתות קטנות, שינויי חקיקה ועוד.

חקלאות - עוטף עזה רובו אזור חקלאי. הוא אסם התבואה של המדינה. השקעה בחקלאות באזור היא השקעה כלכלית אך גם ביטחונית. דווקא באזור הזה המדינה צריכה לגרום שלא תהיה מצוקה של מים או עובדים. דווקא באזור הזה המדינה צריכה לדאוג לטפח את החקלאים. אחרת מי יעבד את השדות בגבול.... "עד התלם האחרון" זאת הציונות במיטבה. במקום לדאוג לעיבוד האדמה החקלאים עוסקים רוב הזמן במאבקי קיצוצי מים, הקצאות עובדים ומלחמה נגד יבוא תוצרת מחו"ל...

תעסוקה - הקמת עסקים ומתן היתרים חריגים.

תיירות - סיוע לתיירים באזור, בעידוד התיירות בזמני רגיעה לצד מתן מענה לנזקים העקיפים והישירים שנגרמים כתוצאה מהמצב הביטחוני.

קהילה - סיוע לקהילות באזור, למושבים ולקיבוצים, מתן מענה לצרכים ייחודיים.
מרכזי חוסן הם כלי חשוב, ויש לתקציבם באופן רב שנתי שיתנו מענה לאורך זמן ללא החשש מחרב התקציב.

לסיכום: המדינה צריכה להשקיע באזור. לצמצם בביורוקרטיה, להשקיע תקציבים. המדינה צריכה להבין שתושבי העוטף הם ציונים אוהבי הארץ אבל כדי להמשיך ולהחזיק בקרקע צריך טיפה יותר . צריך לשנות את המציאות האזרחית ולהביא את האזור לפריחה אזרחית למרות המצב הכלכלי. ועוד טיפ קטן - בתקופת משבר עם ישראל פותח את דלתו וכיסו כדי לתת לתושבי העוטף. באמת עם ישראל במיטבו. אני מציע לנבחרנו הצעה דומה רק הפוכה - בעת הסלמה העתיקו את ביתכם אלינו, חוו עמנו הסלמה אחת. אנחנו פותחים את ביתנו לארח אתכם תמיד.