הנשיא טראמפ מנסה להקים לתחייה את האופציה הירדנית שטורפדה ב-1987 על-ידי ראש ממשלת ישראל דאז
יצחק שמיר. האם יש סיכוי להחיות את האופציה הירדנית?
ב-11 באפריל 1987 חתם
שמעון פרס, אז שר החוץ בממשלת האחדות בראשותו של יצחק שמיר, על "הבנה בין ירדן לישראל". ההסכם נחתם בין ממשלת ירדן, למעשה עם המלך חוסין ושר החוץ הישראלי שמעון פרס באישורה של ממשלת ארה"ב בכפוף לאישור ממשלת ישראל.
על-פי הבנה זו סוכם שהמזכיר הכללי של האו"ם יוציא הזמנות ל-5 החברות הקבועות של מועצת הביטחון ולצדדים המעורבים בסכסוך כדי לנהל מו"מ לשלום על-פי החלטות 242 ו-338 כשהמטרה היא להביא לשלום כולל לאזור, ביטחון למדינות והענות לזכויות הלגיטימיות של העם הפלשתיני.
הסכם ההבנה כלל את הפרוצדורה לניהול המו"מ:
הוועידה הבינלאומית לא תכפה פתרון. הצדדים יגיעו להסכמה ביניהם.
המו"מ ינוהל בוועדות בילטראליות.
הסוגיה הפלשתינית תטופל בוועדה של המשלחת הירדנית-פלשתינית והישראלית.
נציגי הפלשתינים יכללו במשלחת הירדנית-פלשתינית.
ההשתתפות בוועידה מבוססת על הסכמת כל הצדדים לקבל את החלטות 242 ו-338 והסתלקות מאלימות וטרור.
סוגיות אחרות תטופלנה על-ידי הסכמה בין ירדן וישראל.
ההסכם נועד לקדם את האופציה הירדנית, כלומר את החזרת השטחים לשלטון ירדן, ולהביא לחתימת הסכם שלום בין ירדן לישראל.
יצחק שמיר נתן לשר החוץ שמעון פרס רשות ליזום את הפגישה עם המלך חוסין. אבל, לאחר חתימת ההבנה התברר שלשמיר ופרס היו מטרות שונות בהסכמתם להבנה עם חוסין. שמיר לא היה שבע רצון מההבנה שהושגה והחליט לטרפד את המהלך כולו. מאחר שהתוכנית הייתה שהאמריקנים יציגו את הרעיון כיוזמתם שמיר שלח את
משה ארנס לארה"ב על-מנת שיבהיר לאמריקנים שממשלת ישראל רואה ביוזמה התערבות בענייניה הפנימיים. ארה"ב נוכחה לדעת שממשלת ישראל מדברת בשני קולות וירדה מהיוזמה. פרס העלה את ההבנה עם חוסין בפני הקבינט אבל הקבינט לא אישר את היוזמה. המלך חוסין נפגע מכל הפרשה ומההבנה לא יצא דבר.
בדצמבר 1987, כ-8 חודשים לאחר חתימת הסכם ההבנה שטורפד פרצה האינתיפאדה הראשונה. ביולי 1988 הודיע המלך חוסין שהוא נסוג מכל תביעה על ריבונות ירדנית בגדה המערבית. כך בא הקץ על האופציה הירדנית.
וההמשך של הקונפליקט הישראלי-פלשתיני ידוע.
מפלגת העבודה שחזרה לשלטון יזמה את
הסכם אוסלו ב-1993 אבל, הטרור לא נפסק. לאחר מכן יזמה ממשלת העבודה את ועידת קמפ דויד ולאחר כישלון ועידת קמפ דויד פרצה האינתיפאדה השנייה ב-2000 ונמשכה עד 2004/5.
כל ההצעות להסכם שלום של ממשלת העבודה וקדימה - ב-וועידת קמפ דוויד ב-2000, במו"מ בין אולמרט לאבו מאזן ב-2008 - נידחו על-ידי הפלשתינים. האכזבה של אזרחי ישראל מהסיכוי להגיע להסדר עם הפלשתינים העלתה את הליכוד לשלטון. אבל, אפילו ממשלו אוהד הפלשתינים של הנשיא אובמה לא הצליח לקדם הסכם. הפלשתינים דחו ב-2014 את הצעת מזכיר המדינה קרי.
כעת מנסה הנשיא טראמפ להחיות את האופציה הירדנית ומציע קונפדרציה בין המדינות ירדן ופלשתין. אבו מאזן דחה על הסף את הרעיון בצורתו זו והתנה הסכמתו בצירוף ישראל לקונפדרציה.
לעניות דעתי, הרעיון של סיפוח הגדה המערבית לירדן היה רעיון מצויין שכן ירדן היא בעלת רוב פלשתיני. ואולי, ממשלת ירדן הייתה מסוגלת להגיע להסכם עם הרשות הפלשתינית על מדינה פלשתינית בגדה ובעזה היכן שממשלות ישראל נכשלו. טירפוד ההסכם על-ידי שמיר הוא "בכייה לדורות".
וכעת, לא צריך להיות גאון כדי להבין מה יקרה למדינת היהודים בתוך קונפדרציה בעלת רוב פלשתיני. ולכן, אין סיכוי שממשלה בישראל תסכים למזימה זו.
מה יעשה טראמפ? ספק אם הרשות הפלשתינית מסוגלת למצוא תחליף למענקים הנדיבים של ממשלת ארה"ב וספק אם אונרא תצליח לגייס תורמים חלופיים למענקים של ממשלת ארה"ב מזה 70 שנה. הרשות הפלשתינית שורדת בזכות המענקים של המערב ונוכחות צה"ל בגדה המערבית. הראייה, ראו מה קרה ברצועת עזה ברגע שצה"ל פינה את עזה. החמאס אהוד יותר על הפלשתינים מאשר ממשלו של אבו מאזן.
אני מקווה, לטובת כולנו, שיועצו של הנשיא, בולטון, יצליח "לרבע את המעגל".
