‏מה רע יותר - הפרטה או פוליטיזציה?

לאחרונה מתנהל מאבק צמוד של הלובי החברתי, בתגבור של עיתונאים חברתיים, נגד המגמה של הפרטת שירותים ציבוריים.
מאבק זה אינו מבדיל בין סוגים שונים של הפרטה, בין גודלם והשפעת של גופים או נושאים המתוכננים להפרטה - כל נושא שמתברר ללובי החברתי כי משמעותו החלפת עובדים של הסקטור הציבורי בחברות פרטיות או העברת שירות ציבורי כזה או אחר להפעלה על-ידי גוף פרטי (בשליטת המדינה), זוכה להתנגדות קשה ולהפחדת הציבור מפני השתלטות ההון על השירות לציבור.

אין כוונת מאמר זה להיכנס לסוגיה זו ולמניעים של החברתיים להתנגד לכל הפרטה מכל סוג שהוא, אלא להעמיד את מגמת ההפרטה מול מציאות נוספת המתרחשת בשקט בתוך השירותים הציבוריים, לעיתים הרגישים ביותר, והיא הכפפת אותם שירותים לשיקולים פוליטיים אינטרסנטיים והעברת חלק מההפעלה של שירותים אלו לקבלנים חיצוניים המקורבים למפלגת השלטון או לפעילים הפוליטיים שבמרכז האחיזה באותו משרד ממשלתי או חברה ממשלתית.

דוגמה לכך, מזעזעת לכשעצמה, ניתן לקרוא הבוקר (29.11.05) בעיתון "הארץ", בכתבתו של רן רזניק ("חקירה במשרד הבריאות: לחצים פוליטיים פוגעים בשיקום חולי נפש"). מתוך הכתבה עולה כי לחצים פוליטיים משפיעים על אופן הניהול וקבלת ההחלטות באשר לטיפול בחולי נפש וכן כי "קבלנים" המקורבים למפלגת ש"ס (אשר "שלטה" שנים רבות במשרד) והליכוד מועדפים על פני אחרים למתן שירותים לאותם חולי נפש, בחירתם נעשית באורח לא תקין ותוך הפעלת לחצים מהדרג הגבוה - כאשר כולם יודעים שקבלן אשר זוכה במכרז על בסיס "העדפה פוליטית" יספק, בדרך כלל, שירות פחות טוב ביותר כסף.

לכך מתווספת גם תופעה שקיימת בתוך השירות הציבורי בכלל והיא תופעת הניהול הלקוי - אשר מכה בכל פינה של השירותים הציבוריים, כאשר אין, בעצם, בממשלה גוף מכוון של הגברת איכות הניהול במשרדים ובגופים הציבוריים השונים.

וכשאני שואל את עצמי מה יותר גרוע: הפרטה של שירות ציבורי או שילוב קטלני של ניהול לקוי עם העברת השירותים לאותו שירות לספקים "הנבחרים" על בסיס פוליטי - אין לי ספק כי האחרון הרבה יותר גרוע.

ככל שהתקשורת, מבקר המדינה, מבקרים פנימיים או סתם אזרחים "מקלפים" את השכבות של השירותים הציבוריים שלנו, עולה תמונה קשה של שבר איכותי המושפע משילוב של איכות ניהול ירודה, לחצים והעדפות פוליטיים, מעורבות בלתי עניינית של יועצי ועוזרי שרים בתחומים שאין הם מתמצאים בהם.

במצב זה אין ספק שעדיף הפרטה מבוקרת בשליטה של המדינה. כך גם יורחקו הגורמים הפוליטיים מהשורות של השירות הציבורי. ההשפעה הפוליטית הפנימית והירידה האיכותית ברמת הניהול הם סכנה אמיתית ליחס שבין המדינה לאזרח ולקהילה ואין לי ספק שלגורמים אלו יש גם חלק ביכולת ההתמודדות החלשה של המדינה עם אוכלוסיית המצוקה.