עוד ארבעה חודשים לבחירות

אז מה היה לנו עד היום?

"קדימה" עם אריאל שרון, ושלא נבין לא נכון: זה מה ששם המפלגה החדשה אומר, ואין אחד שיכול להבטיח כי אכן תצעד לכיוון אותו היא מצהירה. שרון שהוא ה"קדימה" הוא לבטח ראש ממשלה המוכר כמושחת - אבל עם אהדה ציבורית רחבה לדרכו הפוליטית.

הכוונה בעיקר לתוכנית ההינתקות שלמעשה הצילה אותו מהרבה אבני נגף אישיות ופוליטיות. זוהי בעיקרון תעודת עניות ברורה ל"עיבוד הנתונים" של הבוחרים העתידיים בו - אבל במדינה דמוקרטית לא ניתן להכריח בני אדם להיות ישרים, ונורמטיביים.

אבל לא בכך מסתכמת מפלגתו.
אריאל שרון הקים למעשה מפלגה חדשה בדמות "שינוי" (אני וכל היתר) - ואין להתעלם מהרבה טרמפיסטים שמחשבים הישרדותם הפוליטית כבר עתה - לרגע שאחרי שרון.

על עניין בסיסי ועקרוני זה יש לדעתי לתת הרבה משקל והתייחסות עניינית. הפרשנות של "יודעי דבר", שתמיד היה כך: מנחם בגין, ש"ס וכו', אינה מעלה את העניין להליך סביר לניהול מדינה בה הכנסת משמשת בה תפקיד בכיר ביותר. אפשר בקלות לעבור ממצב זה לדיקטטורה נוסח סדאם, וממש לא לכיוון שאולי היה רצוי - משטר נשיאותי. אפילו במשטר נשיאותי אין הנשיא יכול לעשות ככל העולה על רוחו.

"הליכוד", כשארית מפלגה, עדיין ללא מנהיג. אין ספק שהמנהיג החדש יהיה זה שייתן לשארית "הליכוד" את הטון, שהציבור יצטרך להחליט בהתאם: מיהו באמת "הליכוד"?

"הליכוד" לא נשאר רק עם האידיאולוגיה הישנה והשורשית שלו, אלא גם עם הרבה "מוץ" - דבר שהציבור יצטרך לקחת בחשבון - הכל כמובן אם לא יעשו זאת קודם חברי המפלגה עצמם.

יחד עם זאת, לא יקשה על אף אחד מאיתנו לראות בעתיד את "הליכוד" כבבואתה של מפלגת "העבודה" כאשר היתה באופוזיציה. הכוונה היא כמובן להנצחת צחצוחי החרבות כפי שמתנהלת כעת בין הקבוצות השונות ומועמדיהן לראשות המפלגה. כנראה שגזירת גורל היא על מפלגות שאינן בשלטון, להוות רק נדן ל"ראשי חץ ומנהיגים" - ועדר תומכים או חיילים - אין.

מפלגת "העבודה" באופוריה, וכולה למעשה עמיר פרץ. האיש הביא רוח חדשה למפלגה, וגרם לצונאמי לא קטן בכל המערכת הפוליטית בישראל. אבל דבריו של חיים רמון הפורש לא היו מנותקים מכל הגיון בריא: "אני לא הייתי נותן את המדינה בידי מנהיג חסר ניסיון, דבר שלמעשה הינו בחירה חסרת אחריות". בינינו - לא דברים חסרי טעם ו/או קנטרנות לשמה רק בעת פרישה וטריקת דלת ביתו הקודם.

אם נבחן את התנהלותה בת הלא-הרבה-ימים של מפלגת "העבודה" בראשות עמיר פרץ, נבחין כי הרבה תהילה ותקווה לא ממש יוצאים ממנה. נכון, היה רכש בדמותו המרשימה של פרופ' ברוורמן, אבל בינינו: לא על אישיות זו תוכל להיבנות מפלגת "העבודה". בינתיים מה שבולט יותר הוא - התחזקותן של יתר המפלגות בפאזל הפוליטי - למרות שמרכז הצונאמי היה בקלפי של פריימריז "העבודה".

ב"שינוי" אין שינוי, ואולי זה השינוי הגדול ביותר של הבחירות הבאות. לא נבואה אלא ניסיון קר לראות ולנסות להבין את טומי לפיד כועס על המפץ שהתנפץ לו בפרצוף, ללא אפשרות הצטרפות - והבאת מפלגתו לדרגה ומצע כמעט זהה לרוב המפה הפוליטית החדשה במדינה.

"יד" כזו של קלפים בידיו של לפיד, עם זעם דומה לטרום הבחירות הקודמות של "רק אני...", עלולים להביאו באותה מהירות בה עלה למעלה... ישר למטה. הסקרים המעודכנים האחרונים "מספרים" לנו שמפלגת "שינוי" הולכת מהר מאוד בדרכה של ד"ש ההיסטורית...

ל"שס" אני דווקא צופה גדולות. את ראשות הממשלה, עדיין לא, אבל בסופו של דבר היא תהווה את חלת הדבש האולטימטיבית לרוב נדכאי העם במיגזר החרדי והמזרחי המרגישים דפוקים. למרות כל הרע שגילה עם ישראל במפלגה הזו שרק ראשיה התעשרו בה על חשבון אלה שהמתינו (וממתינים) להרים ראשם מעט מעל קו העוני, יתכן שהמפצים בכל המפלגות שרוממות הדיבור בעוני כבר ברור מעל לכל רצון עשייה, יגרמו בסופו של דבר לרבים מהמאוכזבים בה - לא לעזוב את הבית.

גם הדיבורים ההולכים וגוברים על הפער העדתי והשדים שיצאו או שלא מהבקבוקים. נראה כי עד ה-28 במרס כבר לא יהיו יותר ספקות שחייבים לשמר את השדים הללו - לפחות עד הבחירות ב-2010...

הדתיים ויתרת הימניים שנמצאים מחוץ לגבולות המשחק ב"ליכוד" - רואים כבר את הפוטנציאל לעומת הסיכון, ושאיפתם להתאחד ברורה ומציאותית. לא רק ניסיון מאולץ להתמודד עם המפה הפוליטית החדשה, אלא רצון הישרדותי ההפוך לאופציה קיימת בה מפלגות קטנות לא יעברו יותר את אחוז החסימה החדש לכניסה לכנסת. אם היה צורך בזרז אמיתי, כנראה שרק הפחד מהיציאה לחלוטין מהמשחק (והכסף... או שזה היינו הך?), יביאם להתאחד ולשמור על כוח משמעותי לקראת הרכבת הקואליציה החדשה.

חבלי ההתאחדות קשים ונמשכים - אבל איך אמר זקן השורדים הרב לוי: "הצורך לעמוד מול האויב מבחוץ, יגבר בסופו של דבר על כל המחלוקות הקשות בפנים".

גם הערבים בישראל רואים בדיוק באותו אור את טבלת הסיכויים למקום טוב על הכיסאות בתוך אולם המליאה. אין ספק שאת האור האמיתי ניתן לראות ואפילו להרגיש, רק באחד מ-120 הכיסאות בכנסת, דבר שלבטח לא ניתן למימוש בין תעלות הביוב הפתוחות בכפרים.

כולם יודעים כי עדיף לצעוק ארבעה חודשים: "יש ביוב פתוח בכפרינו...", ולהיכנס לכנסת, מאשר לחיות פיזית מחוץ לכנסת - דבר האומר... בין תעלות הביוב.

אם נתבונן במפה הפוליטית החדשה, נבחין כי היא טרם אמרה את דברה לקראת הבחירות ב-28 במרס. הכל פתוח, עוד לא מאוחר... ובינינו - אפילו המפלגות עצמן, החדשות והמתחדשות, לא החליטו מי הן, מי מועמדיהן - ובכלל מה הן רוצות לעשות כדי להיות חלק מהעוגה המוקצבת ל-120 המאושרים (מצידם).

אבל סיכום הביניים לקראת הבחירות - חייב להיות חד כתער. הנשוא: עמרי שרון.

זהו האדם והאירוע, שחייבים להדליק אצלנו את כל האורות האדומים, ולחדד את כל חיישני ההגינות וטוהר הבחירות - שהן הבסיס העתידי לקיומנו, מעבר להליך הדמוקרטי בקלפי.

זה המקום להזכיר את המשפט הכה שכיח, אבל עם הקונוטציה הכל כך רלוונטית לתקופה זו של טרום בחירות: לא יעלה על הדעת...

כי לא יעלה על הדעת שפושע מסוג זה (נתעלם כרגע מאביו שטרם הצליחה המערכת המשפטית לכופף) - על-פי הודאתו, מרצונו החופשי, בעבירות חמורות ביותר (כולל עדות שקר) - ימשיך ויביט בנו ממרום מעמדו הקונסטיטוציוני, המחוקק.

אדם כזה שנכנס למערכת הפוליטית, בחטא, נשא בגאון את השחיתות למחוזות שטרם יכולנו לעכל כמוהם. הוא לא עשה שום עבודה פרלמנטרית כמתחייב משבועת האמונים שלו (שבועת אמונים - עמרי שרון) - במשך כל הקדנציה, אבל ידו היתה בכל מיני מינויים אינטרסנטיים שעזרו לאביו ומפלגתו - ביוהרה בלתי ניתנת לתפיסה.

האדם הזה שכל "עברו המפואר" מסתכם בהיותו בנו של... ניהל למעשה את המדינה בחסות "צ'ק פתוח" שאביו ראש הממשלה היה הכסות היחידה שלו.

לו היינו מדינה תרבותית מודרנית, היה קשה לאזרח מן השורה להבין כיצד ראש ממשלה הידוע כמושחת וקונה השלטון בכסף - מצליח להתחמק מעונש, להמשיך ולהיות ראש ממשלה, ועוד ממנה את בנו המורשע בעבירות פשע חמורות (הקשורות גם הן לעצם בחירתו להיות ראש ממשלה) - להיות מוציא דברו בכל פינה במדינה בה הדמוקרטיה זועקת מכל ספר משפטי ואולם הרצאות באוניברסיטה.

האבסורד הנוראי הזה מגיע ברגע זה בהן נכתבות שורות אלה, לשיא החוצפה שטרם עלו אפילו בבדיחות הסרקסטיות ביותר:
עמרי שרון תוקף את כל אלה שמבקשים כי ישעה עצמו מהכנסת (כי עדיין אין כוחות חוק ומוסר במדינת "החוק" הזו - לסלקו מההוויה הציבורית/פוליטית), ואומר שהכל אינטרסים, ורצון למנוע ממפלגתו של שרון את התקציבים להם היא ראויה לקראת הבחירות הקרובות.

על זה בדיוק חייבת לעמוד מערכת הבחירות הקרובה.
לא על מי יחזיר שטחים ו/או עם מי כדאי יהיה להקים קואליציה לאחר הבחירות.

הבחירות האלה חייבות להעמיד במרכז העניינים את השחיתות - שמסיטה כל דבר ועניין ממסלולו הטבעי במדינה האומללה הזו. כל ניסיון לטייח את הנושא הזה, הוא לא פחות מלהיות שותף לדבר עבירה.