מעשה במשפחה מרובת ילדים שנאלצה לנטוש את ביתה מכורח הנסיבות; בני המשפחה התפזרו על פני כל הארץ ובנו את חייהם במקומות החדשים, איש כמיטב יכולתו. המשפחה דנן היתה מיוחדת בהנהגותיה שהיו שונות מהנהגות כל המשפחות האחרות, הקרובות והרחוקות; בניה ובנותיה הקפידו לשמר הנהגות אלו גם לאחר שנאלצו לנטוש את ביתם. הם גם הקפידו כמיטב יכולתם לשמור על קשר עם בני המשפחה, כך שלמרות הריחוק הגיאוגרפי, הם נותרו משפחה אחת.
הגעגועים לבית הישן, טופחו על-ידי בני המשפחה בכל מקומות פזוריהם, וזה היה המכנה המשותף הכי בולט לכל בני המשפחה. געגועים אלו היו משותפים לכולם ואיחדו אותם בתקוה ובציפיה לבנות מחדש את ביתם הישן. כמובן, הם בנו בתים חדשים במקומות אליהם נקלעו והשתדלו ככל יכולתם לחיות טוב, עד כמה שזה אפשרי בבית שאינו שלהם באמת. שהרי בכל מקום ובכל זמן הם חשו כי ביתם הנוכחי הוא זמני בלבד, עד אשר ישובו אל הבית שנאלצו לנטוש.
מדי פעם קמו יחידים ופתחו במסע אל הבית הישן; אם לא לבנותו מחדש, לפחות לגור בו גם אם הוא חרב עדיין. אבל ככלל, בני המשפחה די התרגלו למציאות החדשה, של חיים מחוץ לביתם שלהם. עשרות דורות חלפו, וכבר נדמה היה שהגעגועים לבית הישן אינם אלא ריטואל פולקלוריסטי בלתי מחייב; במציאות חייהם הקשה והתובענית, נדמה היה כאילו הבית הישן אינו אלא חלום רחוק שלכל היותר משלמים לו מס שפתיים של ביטוי געגועים. לא שבאמת מתכוונים לשוב לאותו בית.
חשוב להזכיר גם שרבים רבים מבני המשפחה הצליחו יפה מאד במקומותיהם החדשים וקשה היה לשער מה יכול להניע אותם לנטוש את ביתם החדש שבנו בעמל רב, לטובת בניה חוזרת של הבית הישן. והנה לפתע, לאחר עשרות דורות של מה שנראה כדישדוש אינסופי, החלה נהירה מחודשת של בני המשפחה מכל מקומות פזוריהם אל הבית הישן.
בין השבים לא היתה אחדות דעות כוללת; כולם היו מאוחדים בהסכמה שיש לבנות מחדש את הבית, אבל מה דמות תינתן לאותו בית – בנושא זה לא הגיעו להסכמה.
באופן לגמרי טבעי, בין השבים היו טיפוסים שונים; היו תוקפנים והיו כנועים. היו עקשנים והיו וותרנים. היו חזקים והיו חלשים. כאמור, המכנה המשותף לכל הטיפוסים והמגמות היתה ההסכמה שיש לבנות את בית המשפחה מחדש. השאלה היא אם הסכמה זו מספיקה כדי לבנות בית יציב, או שצריכים להסכים גם על התכנים של הבית. וכבר כתבנו בעבר משהו על כך שבית זה לא רק ארבעה קירות ותקרה, בית זה גם ואולי בעיקר, תודעתו הרוחנית, חברתית, מעמדית, כלכלית, של האדם.
בנושאים אלו התגלעו ויכוחים בין בני המשפחה, וכצפוי, התוקפנים והעקשנים כפו את דעתם על הכנועים והוותרנים. למשפחה הזאת קוראים 'בני ישראל' והבית שנאלצו לנטוש הוא 'בית יעקב'. המושג הזה, בית יעקב, מתחיל להתרקם בפרשת השבוע שלנו. הוא עוד לא ממש קיים אבל יעקב כבר נולד, והוא תאום לעשו. וכך מספרת לנו פרשת השבוע:
(בראשית כ"ו) יט וְאֵלֶּה תּוֹלְדת יִצְחָק בֶּן- אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק: כ וַיְהִי יִצְחָק בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת-רִבְקָה בַּת-בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה:
בפסוקים אלו יש ריבוי פרטים; למשל, החזרה יִצְחָק בֶּן- אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק. או ריבוי הפרטים ביחס לרבקה, בַּת-בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי.
רש"י מביא פירוש סתום משהו, אבל דומה כי הוא כולל בתוכו את כל התשובות לכל השאלות: וְאֵלֶּה תּוֹלְדת יִצְחָק. יעקב ועשו האמורים בפרשה:
בית יעקב ובית עשו
פירושו הקצר של רש"י, מעניק לנו את המפתח להבנת מצבנו כיום כמו גם הבנת תהליכים ואירועים שונים בהיסטוריה; יעקב ועשו האמורים בפרשה, הם שני אבות טיפוס בהנהגה האנושית; כמעט כל בחירה שאנחנו עושים, היא בין דרכו של עשו לבין דרכו של יעקב. כא וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ: כב וַיִּתְרצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתּאמֶר אִם-כֵּן לָמָּה זֶּה אָנכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרשׁ אֶת-ה': כג וַיּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאם מִלְאם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבד צָעִיר: כד וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ: כה וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו: כו וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקב וְיִצְחָק בֶּן-שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אתָם:
יצחק הוא היהודי הראשון שנולד יהודי; התוספת בפסוק: אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק, מלמדת שירש את תכונותיו של אביו ומעוררת ציפיה שבניו יירשו את אותן תכונות, אבל זה לא בדיוק מה שקורה. בן אחד אומנם יורש את תכונותיו של יצחק, אבל השני יורש דוקא את תכונות לבן, דודו אחי אמו ובתואל, סבו אבי אמו. מבחינתנו, הבעיה היא שגם עשו הוא יהודי ולכן קל מאד ליהודים לאמץ את גישתו לחיים.
כז וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ ידֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקב אִישׁ תָּם ישֵׁב אהָלִים:
יעקב נתפס כלא רלוונטי; רק בודדים מוצאים עניין בלהיות אִישׁ תָּם ישֵׁב אהָלִים. רובנו מעדיפים להיות אִישׁ ידֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה; מעדיפים את דרכו של עשו.
דרכו של עשו היא דרך ההשגיות החומרנית; מטבעה, כרוכה דרך זו במלחמות ובכיבושים, וגם אם לא תמיד מדובר בשפך דם, זו אינה דרכם של אברהם ויצחק, וכמובן, גם לא של יעקב. אצלנו, לא נעים לומר, השיח הציבורי מתנהל בדרכו ובסגנונו של עשו; הויכוחים בין המשתתפים בבניית בית המשפחה אודות צביונו הרצוי של הבית, עודם רחוקים מהכרעה; ורק את דרכו של יעקב, איש אינו מציע.
כאמור, דרכו של עשו היא דרך המלחמה שנגזרת מחתירתו להשגיות; כמובן, זה לא מה שהוא מציג כלפי חוץ; כלפי חוץ הוא דוקא איש שלום וכך הוא מצליח לרמות את אביו לאורך תקופה ארוכה. זה לא קשה לו; הרי חשבון שמו, שלוש מאות שבעים ושש, עולה 'שלום'. יעקב מתואר בפסוק אִישׁ תָּם; מה זה? מתרגם אונקלוס: גְּבַר שְׁלִים. שְׁלִים זה מושלם, ולא יכול להיות מושלם אם אינו חי בשלום. כאמור, השיח הציבורי אצלנו מתנהל בסיגנונו של עשו, ואין זו הפעם הראשונה שאנחנו מצביעים על כך, אם כי בניסוחים ובהקשרים מתחלפים.
הנושא של רשימה זו הוא הבניה המחודשת של בית יעקב; מעניין שביטוי זה מופיע בתנ"ך שבע עשרה פעמים; 'בית עשו' מופיע בתנ"ך פעמיים בפסוק אחד, ואין בכלל 'בית ישמעאל'. אולי כי המדבר הוא ביתו.
מצד שני, מופיע כמה פעמים הביטוי 'הר עשו'. האם זה רמז להשגיות של עשו? אם כן, איך זה שאימצנו לנו דרך הרסנית זו?
כמשקל נגד לביטוי 'הר עשו', מופיע אצלנו הביטוי 'הר ה''. יעקב מבין שעליה אמיתית היא רק בהר ה' בדרך אל בית ה'. הבנה זו היא המזכה אותו בשלמות, שלום פנימי המאפשר שלום גם עם החוץ.
אנחנו מציעים להיפטר מדרכו של עשו ולשוב לדרכו של יעקב, דרך השלום. להיפטר מהמערכת הקיימת, שהנחות היסוד שלה מבוססות על מלחמה, מלחמת קיום הגורסת שאם אתה קיים אז זה על חשבוני, ולבנות מערכת שהנחת היסוד שלה היא השלמה הדדית. הנחת יסוד הגורסת כי הקיום של הזולת הוא לא על חשבוני, אלא משלים ומעשיר את הקיום שלי.
אני מניח שזה נשמע כמו אוטופיה, אבל זו הדרך היחידה שמתאימה לנו, לבית יעקב; זו הדרך היחידה שתבטיח את הקיום שלנו. זו גם הדרך שתביא שלום עם שכנינו, כפי שהסברנו בעבר לא אחת.
נו טוב, חודש כסלו הוא חודש החלומות, אז מותר לחלום קצת. בטח כאשר מדובר בחלום על שלום. וכדאי לזכור שיש חלומות שבסוף גם מתגשמים.
וכאשר יתגשם החלום, אז באמת יהיה רק טוב ליהודים וגם לכל האחרים.
