א. מקרה זקן

סטאף-סרג'נט עבדול רחמן גייטן מטייסת 821 עשה היסטוריה בחיל-האוויר האמריקני: הוא הורשה לגדל את זקנו, בהתאם למצוות האיסלאם.

הקפדה על הופעה נאותה, כולל גילוח, תספורת ותסרוקת, הנה ערך בשירותים המזוינים האמריקניים הן לגבי גברים והן לגבי נשים, ללא הבדל דרגה. לפני כשבע שנים החריגו מילואי הצבא האמריקני את הרב האורתודוקסי מנחם שטרן, וגייסו אותו לשורותיהם מבלי שגילח את זקנו. עוד חריג מהתקנות החמורות נקבע, כשהצבא האמריקני התיר לשלושה סטודנטים לרפואה סיקיים, שהיו במסגרת של הכשרת קציני מילואים, לא להסתפר ולא להתגלח, בהתאם למצוות דתם. לעומת זאת, הועמד מיג'ור נידאל מאליכּ חסן, הקב"ן הרוצח מבסיס פורט הוד בטקסס, לדין על שחדל להתגלח במעצרו בתירוץ שהוא מוסלמי.

בשנת 2014 פרסם הפנטגון הוראות לגבי לבישת פריטים דתיים במהלך השירות (למשל, כיפה, צעיף, או טורבאן) וכן לגבי גידול זקן. ההוראות קבעו, כי כל בקשה תיבדק לגופה, והאישור יבוטל אם יפריע לחבישת קסדה, או להופעה נאותה במדים; ואם הלבוש, או השיער, מהווים סיכון בריאותי, או בטיחותי. התקנות שונו לבקשת יהודים, סיקים ומוסלמים, שרצו להתגייס, אך ביקשו לקיים את מצוות אמונתם.

ב. התנצלות רפה

"החברה מוצאת לנכון לחזור ולהבהיר כי לא הטילה אשם בציבור החילוני, הדתי או החרדי, באירועים שעליהם דווח". כך הודיעה חברת אל-על בעקבות "טיסת השבת". עוד הודיעה, כי תפצה את הנוסעים בכרטיס טיסה לאירופה. בכך, כביכול, הסתיימה הפרשה העגומה, אלא שהתנצלותה הפושרת לא התקבלה, והפרשה טרם הסתיימה, מה עוד שבוועדת הכנסת לכלכלה ידונו בה בקרוב. ובנוסף, הודיעו כבר כמה נוסעים, שיתבעו את אל-על על תלאותיהם ב"טיסת השבת".

התנצלות הנה דרך מכובדת ובוגרת לסיים משבר אם הנה כנה ומלאה. וָלא, תחמיר את המשבר. כיוון שלמגזר החרדי נתח גדול בטיסות אל-על, היא תצטרך לפייסו אחרי אירועי "טיסת השבת". בנוסף, תצטרך החברה להוכיח לציבור הזה, שאירוע מביש כזה לא יישנה, והחברה חזרה בה מהאשמותיה נגד הנוסעים החרדיים ב"טיסת השבת".

אירועי "טיסת השבת" מתוספים לתקלות נשנות באל-על, שמעיבות מאז ומתמיד על השירות, שהחברה מעניקה, ומערערות את בסיס קיומה, דווקא בתקופה תחרותית מאוד בתעופה האזרחית. נזכיר את השביתות הפתאומיות של הטייסים, את האיחורים הכרוניים (בעולם נפוצה האמירה, כי אל-על הנם ראשי-תיבות של 'כל נחיתה תמיד מאחרת' -Every Landing Always Late) ואת המושבים הלא נוחים והדחוסים. ועתה נוספו עוד שתי תקלות: נוסעים לקייב הועלו על מטוס לברלין, והורדו ממנו ברגע האחרון; וטעות של צוות הקרקע בשקילת מטען כמעט גרמה תאונה בטיסה טראנס-אטלנטית לניוארק.

מצבה של אל-על קשה, והתחרות מעצימה. המסקנה: אם החברה רוצה לשרוד, היא אינה יכולה להתעמר בנוסעיה.

ג. עיקור ההרתעה

עשרות בתי מחבלים לא נהרסו בתקופה האחרונה מסיבות שונות. כך דווח לוועדת הכנסת לחוץ ולביטחון, וזה מעקר מאוד את ההרתעה הישראלית. חלקם לא נהרסו בגלל שמשפחות המחבלים פתחו בהליכים משפטיים נגד ההריסה, וחלקם בשל הנחיות מוזרות של הפרקליטות בעניין הזה.

כדי לשמר את ההרתעה, אומר ח"כ אבי דיכטר (ליכוד), יו"ר הוועדה לחוץ ולביטחון, הריסת בתי מחבלים צריכה להתבצע בסמוך לפיגוע שביצעו. בנוסף, צריכים צה"ל והשב"כ לוודא, שבית שנהרס לא ייבנה מחדש.

בנוסף, הדגיש דיכטר, כי יש יסוד סביר להניח ש"ההנחיה לגופי הביטחון בנושא ההריסות תשתנה בקרוב, כך שלא תהיה הבחנה בין תוצאת הרצח בפיגוע, לבין הכוונה לרצוח ישראלים". זאת, כיוון שהתברר, שיצאה הנחיה להרוס רק בתי מחבלים רוצחים.

ד. על מה המהומה?

התחרות העזה על מפכ"לות המשטרה מוזרה בעיניי, כיוון שמשטרת ישראל כמעט שאינה נראית במקומותינו - לא בכבישים (למניעת תאונות), לא בערים (למניעת פריצות ושוד) ולא במגזר הכפרי (למניעת טרור חקלאי).

אני גר בשרון, ובאזור נפרצים מדי יום עשרות בתים; וזה מאפיין לא רק את אזורנו. ברשת ב' שמעתי, כי כל תחנות הדלק בבאר-שבע נשדדו לפחות פעם אחת בשנה חולפת. ואיני מדבר על גניבות חקלאיות, שמכות בכל רחבי הארץ. זה נובע מליקוי יסודי בעבודת המשטרה - היא אינה נוכחת ואינה נראית; ואין שיטור בלי נראוּת.

איני יודע מי משלושת הניצבים, שעלו בגורל, ראוי יותר לתפקיד, אך הגיע הזמן שהמפכ"ל יעשה משהו, כדי שהמשטרה תשרת את ביטחון אזרחי ישראל. ואין לזה שום קשר לסוגיה החשובה מאוד-מאוד לכאורה האם עבר פוליגרף, או לא. ההפקרות בכבישים, ברחובות ובכפרים עוברת כל גבול, ויש לשים לה סוף.