שנתיים לחוק הגישור: האם הוא באמת משרת את המטרה

החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה והתקנות שהותקנו מכוחו עוררו בתחילת דרכם מצד אחד תקוות גדולות ומאידך התקוממות גדולה. גם כיום - במבחן התוצאה - יש כאלה שעדיין רואים בחקיקה זו את אחת המהפכות הגדולות ביותר בענייני משפחה מאז קום המדינה. מאידך יש כאלה שכבר מבינים שמדובר ב"פלופ" רציני, שמוכיח שכוונות טובות לכשעצמן מסייעות בתהליכים בלבד אך אין די בהן כדי להשיג את התוצאות הרצויות לטווח הארוך.

לכאורה מדובר בחוק פרוצדורלי עם הוראות דיוניות שלא שינה באופן מהותי את דיני המשפחה לבד משינויים מנהליים דיוניים. אך לא כך הם פניה של הפרקטיקה והחוויה מבחינת משתמש הקצה רחוקה מלהיות מושלמת.

המצדדים ברפורמה טוענים שהליכי יישוב הסכסוך מרחיקים את בעלי הדין ועורכי דין מערכאות שיפוטיות שעה שאלה מחויבים לנקוט הליך שהוא 'טרום תביעה'. עובדה שהחוק והתקנות אוסרים על פירוט טענות מבטיחה צמצום משמעותי של הכפשות והסלמה בסכסוכי המשפחה. הליכי יישוב הסכסוך מחייבים את הצדדים להגיע להידברות של עד ארבעה מפגשים ביחידות הסיוע שליד בית המשפט לענייני משפחה או ליד בית הדין הדתי, ואלה מאפשרים ונטילציה, קבלת מידע על סכנות ההליכים וההסלמה ביחסים, קבלת הכוונה לאפשרות של גישור או אפיק טיפולי. עיכוב ההליכים היכולת להאריך את תקופת העיכוב והעובדה שהצדדים מנועים במהלך עיכוב זה מלנקוט בתובענות שלא לפי החוק נותנים פסק זמן לצינון הלהבות.

מתנגדי הרפורמה טוענים שיחידות הסיוע לא מסוגלות לעמוד בלוחות הזמנים שנקבעו ובעומס עקב התקציבים והתקנים הדלים וחוסר בכוח אדם מקצועי ומנוסה. יחידות הסיוע לא אמורות לפי החוק לבצע גישורים מלכתחילה, שכן לשון החוק ומטרתו רק לעודד את המשפחות להמשיך בתום ההליך בהידברות, גישור ויישוב סכסוך בדרכים שאינן שיפוטיות - אך לא לגשר ממש. משמע - זמן האמת מתפספס.

ואחרון ברשימה אך אולי הראשון בטיעון - לא הוכרעה עדיין השאלה: האם אין בחקיקה זו משום פגיעה בלתי מידתית בזכות הגישה לערכאות - זכות יסוד חשובה במשטר דמוקרטי?

אין חולק על הכוונות הטובות שהיו להוגי הרפורמה. אין גם ספק שמטרת החוק - מציאת פתרון לסכסוכים במשפחה על דרך פשרה והבנה, שהמאפיינים המייחדים סכסוכים אלה והיחסים המתמשכים מצדיקים שימוש בדוקטרינות פרא משפטיות היא מטרה ראויה ולמעלה מזה.

עם זאת נדמה שבמבחן התוצאה כבר ניתן לקבוע ש"גשר" בין אנשים הוא תוצאה ולא תהליך. מבחינה זו הרפורמה כשלה באופן מובנה. מלכתחילה - רפורמה שמנסה לכפות על אנשים להבין שכדאי להם לא לעשות טעות ולפנות רק להליך גישורי/טיפולי ולא להליך משפטי דמוני שמנוהל ע"י עו"ד מעוררי מדון ושופטים קשוחים לא יכולה להצליח גם אם הייתה הוגה אותה פייה קסומה. לא זו אף זו - לא ניתן לפתור בעיות שונות של אנשים שונים באותה הדרך.

מי שרוצה להציע למתדיינים לצאת מהמקום של המשקעים והעמדות שלהם ולבנות גשר יציב ובר קיימא בין הצרכים שלהם חייב להבין ב"הנדסה". אף שקיימים סוגים שונים של גשרים כל גשר מתחלק לשניים: שלד הגשר הנושא את עיקר המאמצים והמסלול עצמו היושב על השלד עליו עוברים הלוך ושוב המשתמשים בו. למרות הסוגים השונים העיקרון ההנדסי נשאר דומה. ככה זה גם ביישוב סכסוכים.

על-פי נתונים שהגיעו ל-TheMarker, מאז שנכנס החוק ביולי 2016 ועד סוף מארס 2017 הוגשו כ-17 אלף בקשות ליישוב סכסוך ליחידות הסיוע. במחצית מהמקרים (54%)שבהם חויבו הצדדים בהליך גישור חובה, לא הושגה הסכמה על הדרך ליישוב הסכסוך. ב-15% מהמקרים בלבד הסתיים הסכסוך במסגרת ה"גישור" שהתנהל בתנאים הנ"ל בהם הצד החלש "נסחט" ו"נלחץ" לא פעם בלי עו"ד כדי לחתום על הסכמים שפוגעים בו. לא פעם מדובר בהסכמים תחת לחץ גישור וייעוץ משפטי כולל ניסוח הסכמים אסור - בניגוד מוחלט לחוק ולתקנות.

הפתרון:

• יחידות הסיוע- נועדו לסיוע בלבד.

• מרוץ הסמכויות - תופעה פסולה שיש להעבירה מן העולם.

• תוקם ערכאה אחת משולבת הכוללת: שופט בהכשרה של לפחות שופט מחוזי, מגשר מוסמך, דיין, פסיכולוג וכלכלן.

• לפניית מי מהצדדים במשפחה ולצורך ניהול ההליך יינתן מלכתחילה צו הסרת חיסיון מתאים וחובת גילוי מסמכים מוקדם.

• במהלך 4 מפגשים שייערכו אחת לשבועיים ינסה ההרכב לגשר בין הצדדים. בהעדר פתרון מוסכם יוכלו הצדדים לתת להרכב סמכויות בוררות ובכל מקרה תיק משפחה ינוהל לכל היותר בתוך שנת משפט אחת.

פלטפורמה קלה ופשוטה לתפעול - וזולה שעקרונותיה פשוטים שיתנו מענה אמיתי לזוגות הבאים בשערי בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים.