הבה נניח בצד את הקריאות הפבלוביות מימין ("מלך ישראל") ומשמאל ("המושחת מבלפור") ונדון לגופה בשאלה: האם בנימין נתניהו יכול להמשיך בתפקידו כראש הממשלה? את התשובה לכך יש לחלק בין המישור המשפטי לבין המישור המעשי.

את המישור המשפטי, כמו כל דבר בצה"ל, יש לחלק לשלושה חלקים: שני מצבי קיצון ומצב ביניים אחד. בקצה האחד מצוי המצב הנוכחי: המלצות של רשויות החקירה, לפני שימוע והרבה לפני כתב אישום. במצב זה, אין כל עילה משפטית לדרוש מנתניהו להתפטר ואפילו לא לצאת לנבצרות. זה לא רק בגלל חזקת החפות, אלא גם כדי למנוע הדחת ראש ממשלה על-ידי תפירת תיק.

בקצה השני מצויה הרשעה בעבירה שיש עימה קלון. חוק יסוד הממשלה קובע שבמצב כזה יכולה הכנסת להדיח את ראש הממשלה. יתרה מזאת: כאשר פסק הדין המרשיע הופך לסופי, ראש הממשלה נחשב כמי שהתפטר.

מצב הביניים - הגשת כתב אישום - הוא הבעייתי מבחינה משפטית. בספטמבר 1994 הורה בג"ץ ליצחק רבין לפטר את רפאל פנחסי מתפקידו כסגן שר הדתות בשל כתב האישום נגדו. ניתן לטעון, שהדברים יפים מכוח קל וחומר לגבי ראש הממשלה. מאידך ניתן לטעון, שלגבי ראש הממשלה יש הוראת חוק מפורשת ואין מקום להתערבות משפטית. זו שאלה שנכון לעכשיו אין עליה מענה בפסיקה.

אבל, כפי שנוהג לומר אליקים רובינשטיין, גם לשכל הישר יש מקום במחוזותינו ולכן הדיון אינו יכול להתמצות במישור המשפטי. חייבים לשאול את השאלה המעשית: האם מי שמתנהלים נגדו הליכים משפטיים חמורים יכול להקדיש את מלוא זמנו ותשומת ליבו לתפקידו הציבורי? ושאלה זו מתעצמת פי כמה כאשר מדובר בראש ממשלת ישראל, העוסק מדי יום בשאלות קיומיות.

גם כאן התשובה אינה פשוטה. על כף המאזניים האחת ניצבים חזקת החפות ועקרון היסוד לפיו חריצת הדין נעשית בבית המשפט - לא בחדרי החקירות ולא במשרדי התביעה. על הכף השנייה מוטלים ענייני המדינה, החל מהגרעין האירני והחמאס וכלה בתקציב ובגיוס החרדים. האינטרס הציבורי מחייב ראש ממשלה במשרה מלאה. הוא גם מחייב ניהול הליך מלא והוגן.

ריבוי החקירות נגד אישי ציבור בשנים האחרונות מחייב פתרון רוחב. אותן בעיות קיימות, גם אם בקנה מידה קטן יותר, כאשר מדובר בשר או ראש עירייה - ולכן גם הפתרון צריך להיות דומה.

ההצעה שלי: יצירת תפקיד של שופט מלווה בחקירות נגד ראשי ממשלה, שרים, חברי כנסת וראשי ערים. כאשר מדובר בראש הממשלה ובשרים, יהיה זה שופט עליון בדימוס; בחברי כנסת ובראשי ערים - שופט מחוזי בדימוס.

השופט המלווה יקבל עם סיום החקירה את כל ממצאיה, יוכל לבקש כל מסמך ויערוך לחשוד מעין שימוע. כמובן צריך לקבוע נהלים שימנעו עריכת משפט-לפני-משפט מבחינת כמות החומר והזמן שיידרש. השופט המלווה יקבע האם יש די ראיות לכאורה המצדיקות נבצרות או התפטרות. רף ההוכחה בשלב זה צריך להיות גבוה ממאזן הסתברות אזרחי ונמוך מספק סביר פלילי.

על החלטתו של השופט המלווה יוכל לערער רק החשוד לבית המשפט העליון, שידון בערעור בהרכבו הבכיר ביותר ובחמישה שופטים כאשר מדובר בראש הממשלה או בשר. החוק גם צריך לקבוע לוח זמנים מחייב לכל התהליך, כזה שיאזן בין האינטרסים הציבוריים עליהם עמדנו - איזון שחייב לעמוד בבסיס ההליך כולו.