את האמת אין להסתיר: חרף הצרות הגדולות שבהן שקוע ראש הממשלה ומנהיג הליכוד,
בנימין נתניהו, אין עדיין מי שיקח מידיו את מושכות השלטון. באין מתחרה שיאיים על כסאו, הוא ממשיך לשדר מנהיגות כרגיל, בלא לחשוש ממי שיעז לחסום את דרכו.
אך למרות הכל ממתין מן הצד, בהשקט ובבטחה, יורשו העתידי של מי שמצטייר ככל-יכול בעיני הציבור. הדברים אמורים, אם ניחשתם נכון, בגדעון סער עצמו, ששום דבר לא בוער לו, בינתיים, עד שיגיע הרגע המכונן, שבו יוכל לפלס את דרכו לעתיד.
אחרי נתניהו הוא היום האיש החזק ביותר בליכוד, גם מבלי שיהיה לא שר ולא ח"כ. מבלי להרגיש זאת, אף לרגע אחד, נוהרים אחריו רבים וטובים מחברי מפלגתו, המצפים כמותו לשעת כושר הולמת להרים למענו אצבע תומכת.
קרב-איתנים
בנימין נתניהו יודע היטב בסתר-ליבו מה שצפוי לו מסער - אויבו. חזקה עליו שיעשה את הכל כדי למנוע ממנו מימוש חלומו. זו משימתו הגדולה מאחורי הקלעים, תוך גיוס נאמניו ותומכיו, שיש לשער שלא יבגדו בו וולא יפנו לו עורף בשעת צרתו.
זה יהיה, מן הסתם, קרב איתנים, שבו יגבר, בסופו של דבר, מי שחזק על החלש. לפי שעה משנסים ביבי וסער מותניים כדי להילחם על עתידם. אם ביבי יפסיד - יהיה זה הסוף לדרכו הפוליטית, ואם סער ירוויח - תהיה זו ראשית הקריירה שלו להעפיל בזינוק לראשות הליכוד.
לא נותר אלא להמתין בסבלנות של ממש למה שיקרה בסופו של דבר. הצפי הוא ניצחונו של סער, שיעמוד בעתיד בראשות הליכוד ויסלול את הדרך גם לרחוב בלפור.
נתניהו היה חייב להתפטר דקה אחת לפני הרצי הלוי ורונן בר 
