מבית סוהר למוסד שיקומי

רבות נידון בשאלה האם האדם טוב מטבעו. פילוסופים, אינטלקטואלים ואנשי דת רבים ניסו לברר ולהכריע, ובסופו של דבר, רבים הגיעו למסקנה שהאדם מטבעו הוא יצור חברתי מועיל וטוב.

בבתי הסוהר מתקבצים אנשים מכל קצוות החברה הישראלית שרבים רואים בהם דבר אחד - אנשים רעים ומתועבים.

ברור לחלוטין שאנשים שפשעו עשו מעשים מכוערים ונוראיים, ואנו לא ניטול מהם את האחריות למעשיהם. עם זאת, כאשר מבינים שהם בבסיסם אנשים חברתיים שזקוקים לכלים שעמם יוכלו להתמודד ואף לתרום לחברה, וכאשר מבררים את הנסיבות החברתיות והרגשיות שליוו אותם במעשיהם, מבינים שהמצב המתוקן של האדם, ואף של החברה, לא יושג באמצעות עונשים שרק מגבירים את אומללות האדם ותוקפנותו, אלא יש צורך במתן תוכנית שיקומית לכל אותם האנשים.

אם ברצוננו להוביל שינוי אמתי ברמות הפשיעה, עלינו לטפל באדם הפרטי ולא להסתפק במכונת ענישה משומנת. כמו שטען מהאטמה גנדי, "רפורמה חברתית תתאפשר רק לנוכח שינוי אישי, כן ואמיתי של יחידים רבים. התיקון של היחיד הוא התיקון של החברה".

מתוך הנחה שהאסיר בסופו של דבר יצא מבית הסוהר ויחזור לקחת חלק בחברה הישראלית, צומחת גם ההבנה שלצד העונש, שללא ספק צריך להינתן, יש צורך בהפיכת בתי הסוהר למעין מוסדות שיקומיים.

שיקום האסיר צריך לכלול טיפולים רגשיים שיעזרו לו להתמודד עם הפשע שעשה ואף עם כל האתגרים והקשיים שהזדמנו לו בחייו, רכישת מיומנויות למידה שיסייעו לו לצאת ממעגל הפשע ולעסוק בעבודה שתעניק לו תחושת ערך עצמי וביטחון כלכלי, גישור משפחתי - לעתים האסירים מגיעים עם רקע משפחתי בעייתי, מנוכר או אלים, וכמובן למשפחה יש כוח עצום בהחזרת חיי האסיר לדרך הישר, ובנוסף יש צורך בליווי מקצועי שיעזור לו להתמודד עם החיים שלאחר ריצוי העונש.

ומעל הכל, יש צורך בצוות מיומן ומקצועי שמבין שעומד מולו אדם עם המון טוב, ושאם יעזרו לו לגלות אור בתוכו, הוא יצליח להחלים ואף להפוך לאדם מועיל ותורם לחברה.

ובמילותיה של המשוררת דור אלה גבע בשירה "כדי לדעת":

"מעולם לא היה אדם

צריך להשתנות

אלא להירפא,

מעולם לא היה צריך

אדם דבר,

מלבד עיניים הרואות

את שלמותו

בפנים הסדק"