|
|
באים לארץ וחוזרים [צילום: איציק וולף]
|
|
|
|
|
מרכזותה של ישראל ברחוב היהודי-אמריקני הולכת וקורסת מיום ליום, ומי שנחשב עד לא מכבר לנכס האסטרטגי של יהדות ארה"ב מאבד עכשיו את ערכו. בקרב היהדות האמריקנית חלה נטישה ברורה של עמדת המגננה, שבה היא נהגה לנקוט כלפי המדינה היהודית, לטובת עמדת התקפה וביקורת גלויה עליה. הדבר בא לידי ביטוי בכרסום יוקרתה של ישראל בעיניה ובפיחות זוחל מצידה בעוצמתה של ההשפעה עליה.
את קולר האשמה צריך לתלות בדור היהודי הצעיר בארה"ב, שאינו הולך בדרכו של הדור הישן, שכבר הלך לעולמו. לדור הצעיר, שלא ידע את יוסף, אין כל זיקה למדינת ישראל, באשר אין לו רקע חינוכי על הציונות ועל הקמתה של המדינה היהודית. מה לעשות, אבל זהו הדור שיש לו יותר ריגושים להקמתה של מדינה פלשתינית מאשר צורך להביע הזדהות עם ישראל.
בולטת הבדלנות
הדור היהודי הצעיר בארה"ב מתרחק ממעגלים יהודיים ונוטה להתבולל. קיים אצלו ניסיון ליצור תרבות אתנית, שפניה לשורשים, תוך דילוג על הציונות ומדינת ישראל. הדברים באים לידי ביטוי בעליה מזערית לארץ. צעירים שבכל זאת מגיעים לישראל, נוטשים אותה כעבור זמן קצר ושבים הביתה. גם ממדי התיירות פוחתים, ומתברר שרק 25% מצעירים אלו ביקרו אי-פעם בארץ. הדה-ישראליזציה ברחוב היהודי-אמריקני באה לידי ביטוי מעשי בהחלשתו הברורה של המעמד הפרו-ישראלי. להחלשה זו תורמים, במידה ניכרת, גופים יהודיים אנטי-ציוניים, כדוגמת התנועה הרפורמית, מועצת הרבנים וארגוני השלום למיניהם.
בד בבד עם נטישת ישראל על-ידי יותר ויותר גופים ביהדות האמריקנית, בולטת אצלם הבדלנות וההזדהות המוחלטת עם ארה"ב. מסתבר שהם רואים עצמם בראש ובראשונה כאמריקנים לכל דבר, ורק אחר כך כיהודים. בתוך כך ניכרת בקרב היהדות האמריקנית דבקות בהנצחת ה"שטטל" של פעם - הלא היא העיירה היהודית שנעלמה עם הזמן. מסתבר שגופים יהודיים-דתיים מבקשים לשמר אותה לצורך מלחמה בהתבוללות ובנישואי-תערובת, אבל על חשבון הזדהות עם מדינת ישראל. בשורה התחתונה מתפרש/ים הדברים כחיים יהודיים עצמאיים בארה"ב, בלא שישראל תהיה בתמונה.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
