|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
"משיב הרוח" מחווה לחיים גורי (ב) <br>
|
יפה עשו עורכי "משיב הרוח" שנתנו לצד הביטוי ללוחם הכותב על "אהבה מקודשת בדם" ו"ראה הנה מוטלות גופותינו שורה ארוכה, ארוכה" נתנו מקום למסה מופלאה של הרב בני לאו, המעלה על נס את כאב המשורר גם לנוכח מוטלות גופותיהם שורה ארוכה של חיילי האויב
|
|
חיים גורי [צילום: מן הטלוויזיה]
|
|
|
|
|
ברשימה זו אבקש להביע הערכתי לעורכי "משיב הרוח", שמול הדממה של אגודות הסופרים, העיתונות, מחלקות התרבות בעיר בה נולד ובעיר בה חי מרבית שנותיו, הם היחידים בשדות התרבות שלנו, שהקדישו 115 עמודים בכתב העת "משיב הרוח" לציון יום השנה לפטירתו של חיים גורי.
בנימה מהולה בתסכול ציין חיים גורי, שלא תמיד היה חייל החובש כובע גרב על ראשו. אך לא ניתן להתעלם מהביוגרפיה הקרבית המשולבת בכמה משיאי האפוס הפואטי שנכתבו על ידו. זה אפוס פואטי של משורר לוחם, שנלחם נגד צבאות ערב בשדות הקרב בנגב ב-1948 כסגן מפקד פלוגה בגדוד 7 בחטיבת הנגב, וב-1967 כמפקד פלוגה בחיל קשישים בקרבות בירושלים. דווקא המשורר, שראה פעמים רבות את שכנינו הערבים דרך כוונת הרובה במלחמות ישראל, מחייב עצמו להפנים בחברה הישראלית את הגישה שלא לנצח יש להביט רק דרך כוונות הרובה והתותח, אלא יש לראות ב"ישמעאל, אחי ישמעאל, מה מליל". המשורר חיים גורי הוא החייל הכואב את הריגת רעיו, אך כואב גם את כאבן של אימהות ההרוגים מצבא האויב. כואב את "כפר המתים אשר יושביו גלו אל המזרח בעת מלחמה" שהתרחשה בשנת 1948. ומסביב הוא "מלא כפרים עזובים וחפצים עזובים, נעליים פעורות...".
כתיבתו של חיים גורי חובקת בחובה רבדים מגוונים ועולמות רחבים, כשהנדבך של שדה הקרב הוא מרכיב אחד. יפה עשו עורכי "משיב הרוח" שנתנו לצד הביטוי ללוחם הכותב על "אהבה מקודשת בדם" ו"ראה הנה מוטלות גופותינו שורה ארוכה, ארוכה" נתנו מקום למסה מופלאה של הרב בני לאו, המעלה על נס את כאב המשורר גם לנוכח מוטלות גופותיהם שורה ארוכה של חיילי האויב.
יד זכרון
אני מצטער שאקפח ברשימה זו כותבים וכותבות מופלאים ואתמקד רק בתרומת הרב בני לאו לגיליון המחווה. לאו מתייחס לשיר על אם סיסרא - "כל מי שקורא את השיר ... מודע שזו אימא של צורר העם, אך בשירו של חיים גורי היא לא רק אימא של אויב, אלא אימא נקודה ... יש לה פס כסף בשערה, מה שמקרב אותה יותר אל הסבתא הרחומה" (עמ' 69). ובאותה הדרת קודש של הבנה לכאב האימא של האויב, התייחס חיים גורי לעשרות חללי האויב הירדני בירושלים בשנת 1967 בדאגתו להבאתם לקבורה מכובדת והצבת יד זיכרון לחללי הליגיון.
הרב בני לאו מגלה הערכה רבה כלפי חיים גורי. "בקוראו תנ"ך הוא אינו עושה זאת בחרדת קודש" (עמ' 68). הוא אינו קורא והוגה בספר התנ"ך כיהודי דתי, אך הרב בני לאו מגלה הבנה ואהבה רבה לקורא בספר התנ"ך לא כיהודי דתי, אלא "משוחח עם התנ"ך עם מה שרואות עיניו בשפה אנושית חופשית ומשוחררת מכבלי המסורת. הוא בוחר ללוש את סיפורי המקרא ולראות את מה שעיניו בוחרות" (עמ' 68).
הרב מתייחס בהערכה לפירוש שנותן חיים גורי לטקסט המקראי. ההתייחסות המקובלת לפסוקים המקראיים המתארים את אם סיסרא בשופטים פרק ה' "מבטאים לעג סרקסטי ואלים כלפי האם של זה שביקש להשמיד את ישראל. אבל אצל גורי היא מקבלת תפנית גדולה" (עמ' 69). הרב בני לאו מלא הערכה לגורי - "בזיקת החול אל הקודש - הוא מהלך עמוק שמייצר תנועת התחדשות פרשנית, שמקורה בתחושת שחרור מכבלי הפרשנות העתיקה ואפילו ממקור הדברים עצמם. מתוך תחושת חופש הוא נוגע בקודש הקודשים הללו ומאוורר אותם למגע עם האור" (עמ' 69).
גורי מגיע בשירו המבוסס על אותם פסוקים בשופטים ה' 28-30 לא ללעג סרקסטי ואלים כלפי אם סיסרא, אלא הוא מגיע אל החמלה הגדולה כלפי האם של האויב. מביע כאב אל מול מתיו של האויב. מתים שיש להן אימהות, הכואבות את מות בניהן בשדות אימת השנאה. לדעתי, אותה ראיה מתעצמת בשירי חותם, שכתב תוך כדי מלחמת העצמאות ואחריה. הם יצאו לאור בשנת 1954. שירה הכואבת את דם העלומים המרווה את שדות האימה והשנאה בין יצחק לישמעאל, כשלפיוס ביניהם חתר חיים גורי כל חייו. רשימה זו, המתייחסת לגיליון המחווה לחיים גורי אבקש לסיים במובאה ממאמרו של בני לאו - "אימא של לוחם שנפל היא אישה שבורת לב גם אם בנה הוא אויבי" (עמ' 69).
|
| תאריך:
|
28/01/2019
|
|
|
עודכן:
|
28/01/2019
|
|
איתן קלינסקי
|
|
"משיב הרוח" מחווה לחיים גורי (ב)
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
ידידיה .
|
28/01/19 11:16
|
|
|
|
|
|
איתן קלינסקי
|
28/01/19 20:17
|
|
|
|
2
|
|
ידידיה..
|
28/01/19 11:47
|
|
|
|
3
|
|
ב.ל
|
29/01/19 00:01
|
|
|
|
|
|
למגיב ב.ל
|
29/01/19 03:58
|
|
|
|
4
|
|
נוב בני
|
29/01/19 08:12
|
|
|
|
|
|
ב .ל
|
29/01/19 08:34
|
|
|
|
|
|
ביזיון של מגיב
|
29/01/19 12:15
|
|
|
|
|
|
מעירית
|
29/01/19 09:14
|
|
|
|
|
|
ב,ל
|
29/01/19 18:58
|
|
|
|
|
|
למגיב המרבה לשקר
|
30/01/19 06:13
|
|
|
|
5
|
|
עירית.
|
29/01/19 09:21
|
|
נסראללה יודע שעוד מלחמה תהיה הרסנית יותר מקודמותיה ותעקור את חיזבאללה מן השורשים  יש לזכור כי נסראללה הוא שאמר על מלחמת 2006: "לו הייתי יודע שכך תהיה המלחמה, לא הייתי חוטף 2 חיילים"
|
|
|
|
|
למהלך האחרון שנעשה ברצועת עזה שישראל נתנה לו יד והביא להסכם בין קטר, האו"ם וארגון חמאס על העברת כספי המענק הקטרי לרצועה, יש השלכות מסוכנות למרות שישראל וחמאס הסכימו לו וכל צד יצא ממנו עם תאוותו בידו. ההסכם זנח לחלוטין את מצרים שלא הייתה מעורבת במגעים, למרות שהיא משמשת כמנוף הלחץ העיקרי שבו משתמשת ישראל כדי למנוע מחמאס להסלים את המצב הביטחוני ברצועה.
|
|
|
|
|
הגענו לפרשה מספר שבע עשרה בתורה. שבע עשרה זה 'טוב' בגימטריא, רמז לכך שבפרשת השבוע מונחת התשתית לכל מה שטוב בעולם הזה. חמישים יום לאחר יציאת מצרים משה מכנס את עם ישראל אל מול הר סיני בהוראה ישירה מלמעלה והקב"ה מורה לו מה לומר לעם (שמות יט): [ד] אַתֶּם רְאִיתֶם, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם; וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. [ה] וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי--וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ. [ו] וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ... ואחרי התזכורת בדבר הנסים והנפלאות שחוו בחודשים האחרונים, התגובה של העם די צפויה: [ח] וַיַּעֲנוּ כָל-הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה... עד כאן משה מעביר לעם את דבר ה' והעם מקבל.
|
|
|
|
|
בזמן שהארגונים הרשמיים עסוקים במעשיהם, אויבינו שוקדים על המלאכה. אנחנו רבים בינינו לבין עצמנו, וכך קורה פעם אחר פעם שאויבינו נמצאים בחזית בעוד אין איש מנגד. הולכים הם בנחת ומשמיצים את ישראל בעלילות דם שונות ומתוחכמות. איפה הישראלים? איפה היהודים? הממסד, כאמור, לא בנמצא.
|
|
|
|
|
בחירות 2019 העומדות בשער עוסקות לצערנו כמעט אך ורק בשני נושאים: טוהר המידות 1 של ראש הממשלה נתניהו, ומיהו מבחינה פוליטית ומה רוצה הטוען העיקרי לכתר, בני גנץ. לצערנו, מפני שעל סדר היום האמיתי שלנו עומדים נושאים רבים, בעלי חשיבות לאומית ממדרגה ראשונה, שנפקד מקומם הראוי בשיח הציבורי. תופעה זו היא חלק מתרבות שלטונית קלוקלת, שהשתלטה בהדרגה ובסיוע התקשורת המדובררת והרשתות החברתיות על עולם השיח החברתי שלנו. כאשר ארבעה אנשים מסוגלים לשבת כביכול יחד, בבית קפה, סביב שולחן מרובע אחד קטן ולעסוק בשקיקה בעיון ובכתיבה בטלפון הסלולרי שלהם - משהו "רקוב בממלכת דנמרק". כאשר כשני שלישים מהרשימות המתעתדות לרוץ בבחירות אלה אינן דמוקרטיות ונראות כבלתי מזדהות עם אף אחד ועם שום תוכנית פוליטית - משהו "רקוב באותה ממלכה".
|
|
|
|
|
עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
