"ישראל לפני הכל" - סיסמה שגויה

האם גנץ רוצה באמת להיות טראמפ ולהדגיש את ישראל לפני? ומה לגבי מדינה יהודית ציונית? מה לגבי זהותה של המדינה כמדינה יהודית, כבסיס לעם היהודי בארץ ובעולם, מבלי לפגוע כמובן בשוויון כל האזרחים במדינה, לפי המשוואה הידועה, מול זכויות מלאות - יש חובות מלאות.

המהלך הראשון של גנץ, במחאת הדרוזים שבה הצהיר שיתקן את חוק הלאום, היה צעד טקטי פוליטי שגוי, שירחיק ממנו בוחרים בעלי נטייה שונה שרצו או חיפשו כוכב חדש בשמי הפוליטיקה. לדעתי, מי שרוצה לזכות בקולות המיעוטים שמרגישים מקופחים או לא מסופקים עקב חוק הלאום, צריך להצהיר שיש לעשות מאמץ להביא לכדי רישיון לא רק החוק אלא גם במציאות היום יומית, בתנאי למילוי חובות וכמובן להתנהלות בהתאם לחוקי המדינה.

טעות נוספת בקמפיין של גנץ, לדעתי, היא ניסיונות או חיבור של גנרלים לרשימה, במיוחד בוגי יעלון, שלא עובר את אחוז החסימה אבל מציג תנאי סף לא ריאליים, כמו שריון שלושה מקומות ואי תמיכה או הצטרפות לממשלה בראשות נתניהו. אומנם החיבור כבר נעשה, אך בעתיד יתגלה כמכשול.

תזכורת מהעבר - הרמטכ"ל אמנון ליפקין-שחק ז"ל, רמטכ"ל מצליח, חייל מעוטר בעל הישגים, אדם נבון וישר שהצליח בצבא, אך נכשל בפוליטיקה. כך גם גנרלים נוספים, כמו מופז רמטכ"ל ושר ביטחון, כך אלוף לוין שנכשל במפלגת העבודה ורק אהוד ברק הצליח חלקית לעבור מצה"ל לפוליטיקה וכשהגיע לשיא - נפל קשה תוך ריסוק המפלגה ונבחר כראש הממשלה שכיהן הכי פחות זמן והגרוע ביותר מאז הקמת המדינה.

מסקנה - צבא ופוליטיקה הן שתי פלטפורמות של פעילות שונות לגמרי ודורשות תכונות אישיות שונות. גנץ הוא ללא ספק אדם נחמד, רציני, ישר והגון וגם אמיץ, אך זה לא מספיק לפוליטיקה ולהנהגת המדינה. הוא עדיין לא בשל ולא כשיר מספיק. אומנם בכל מערכת בחירות גם כוכב תורן זוכה בסקרים לעדנה, אבל המציאות הפוליטית בארץ הוכיחה שלמרות הצבעת מחאה מדי פעם, הקו הזה לא מצליח.

לדוגמא: יאיר לפיד, פרץ ככוכב, גרף הרבה מנדטים, נכנס לממשלה, לא הצליח להשפיע או לשנות והיום הוא בצלילה. הסרטון שלו לקראת הבחירות נראה אומנם מלא אנרגיות - נפנופי ידיים והצהרות בומבסטיות שלא יוכל לקיים, אך מה שהשתנה הוא שקיבל שערות שיבה מהפוליטיקה ונאלץ להחליף את הגופיות השחורות בחולצה לבנה ועניבות.

לסיכום: לא כל כוכב חדש שמתגלה כנוצץ מרחוק, הוא נוצץ מקרוב, ויש בידיו לשנות מציאות ושגרת בחירות.