אירוע מוחי: האם יש דרך חזרה?

אירוע מוחי הוא מצב שבו זרימת הדם לתאי מערכת העצבים במוח מופרעת בצורה קיצונית עד כדי כך שיש סיכוי לנזק חמור ואפילו למוות של תאי מוח.

תאי המוח יכולים להינזק גם כתוצאה מדימום במוח או בסביבתו. ירידה באספקת הדם לתאי המוח לפרקי זמן קצרים גורמת להפרעות זמניות לתפקוד המוח, מערכת העצבים המרכזית של הגוף. ההפרעה נובעת מירידה דרמטית או ממחסור חמור באספקת החמצן וחומרי תזונה למוח ואי סילוק חומרי פסולת מטאבולים מתאי המוח.

אבל אם אספקת הדם משוקמת במהירות רקמת המוח איננה מתה כפי שקורה בשבץ מוחי חמור. התקפים קלים וחולפים הינם בהחלט סימן אזהרה לשבץ מוחי חמור וקטלני בעתיד, אם לא יטופלו כהלכה.

בעולם המערבי שבץ מוחי הוא הסיבה הנפוצה ביותר לנזק נוירולוגי הגורם לנכות. בבסיס התופעה המסוכנת הזו עומדים שני גורמי סיכון עיקריים: טרשת העורקים והתקשותם ויתר לחץ דם. הסיבה העיקרית לתהליך טרשת העורקים הוא התזונה הקלוקלת רווית השומנים מהחי והעמילנים המזוקקים. גם אם בעשורים האחרונים ירדה שכיחות התופעה במעט עקב המודעות לתזונה בריאה יותר עדיין אחוז האירועים באוכלוסיה גבוה והוא עולה עם הגיל.

אופן ההשפעה של התקף מוחי חולף על תפקוד איברי הגוף תלוי במיקום המוחי המדויק של הדימום או הפסקת אספקת הדם. כל אזור במוח ניזון מכלי דם ספציפיים. ולכן כאשר נחסם כלי דם באזור השולט על תנועות השרירים ביד ימין או תנועות שרירי הפה תפקוד היד יחלש או שרירי הפה יתעוותו או ישותקו. יכולות להיות גם בעיות של חסר תחושתי.

איבוד התפקוד גדול מיד לאחר האירוע ויש לו סיכוי להשתפר ככל שמתרחקים מרגע האירוע, כיוון שתאים שרק נפגעו קלות עשויים להתאושש ולהחלים. למיטב ניסיוני הקליני, מידת השיפור יכולה להיות תלויה באופן דרמטי באופן השיקום.

יש מקרים של אירוע מוח קל ושבץ מוחי שנובעים מחוסר חמצן בדם למרות זרימת דם תקינה כביכול. מצב זה יכול להתפתח עקב הרעלה של פחמן חד חמצני או מצב של אנמיה קשה או בהיווצרות תאי דם לא תקינים או בגלל בעיה בקרישת הדם.

מניעה

מניעת אירועים מוחיים היא אפשרית והיא קשורה לאורח חיים ובעיקר לתזונה. גם הטיפול לאחר אירוע ותהליך השיקום מושפעים על-פי ניסיוני לטובה בצורה דרמטית מתוכנית תזונתית היגיניסטית. הוכחתי על מטופלי שמניעת אירועים נוספים וניתוחים הם בהישג ידו של כל אדם שיפנים שרק הוא יכול לשנות באמת את מצבו ומצב העורקים שלו על-ידי תזונה נכונה. תהליך זה הינו הפיך במרבית המקרים.

הסיבות לאירוע מוחי ולשבץ מוחי:

כאמור בבסיס התופעה עומד תהליך טרשת העורקים. עד-כה זוהו מספר חומרים, כולסטרול, טריגליצרידים סידן אנאורגני ועוד, שכמותם בדם קשורה יצירה של מצב הטרשת, כלומר לריבוד של החומרים בדפנות כלי הדם, הצרתם ואף סתימתם המוחלטת. בצורה זו מופחתת זרימת הדם לתאים המוזנים על-ידי כלי הדם ולפעמים אף נפסקת לחלוטין.

עורקיקי המוח הינם בין העורקיקים הקטנים ביותר בגוף ולכן הסיכון לסתימתם גדול יותר. אבל עוד לפני הסתימה המוחלטת פיסות של חומרי הריבוד מתנתקים מידי פעם מדופן העורקיקים במוח מובלים בזרם הדם ונתקעים במקומות ששם דרגת הסתימה גדולה יותר. לכך מצטרפים גורמי סתימה פוטנציאליים נוספים כמו קרישי דם וגושים של טסיות דם. כך עלולה להיגרם חסימה חלקית או מלאה של זרימת הדם ומופיע אירוע מוחי עד כדי שבץ קשה.

הסיכון לאירוע מוחי גדל ככל שלחץ הדם גבוה יותר, לכן יש חשיבות לטיפול גם בגורם סיכון זה שהוא לכשעצמו יכול לתרום לניבוי של אירוע מוחי עתידי. סוכרת, בעיות במסתמים ובקצב הלב, עודף תאי דם אדומים גם הם יכולים לתרום להופעת אירוע מוחי. כאמור, קיימת עלייה בשכיחות האירועים עם הגיל משום שעם הגיל מצטברים וגדלים גורמי הסיכון. יחד עם זאת, אין בגיל עצמו משהו שחייב לגרום להופעת גורמי הסיכון.

סימנים לאירוע מוחי:

אירוע מוחי חולף נמשך בדרך כלל בין 2-30 דקות ורק לעיתים נדירות 1-2 שעות. כאמור האירוע ישפיע על אותו חלק בגוף שחלק המוח ששולט עליו נפגע באירוע, כלומר שדם וחמצן אינם מגיעים אליו בזמן האירוע. כך יכולות לקרות תופעות כמו עיוורון, חולשת איברים ושרירים, סחרחורות, ראייה כפולה, חולשה כללית, אובדן תחושות, אובדן חלקי של שמיעה, דיבור לא ברור, קושי בחשיבה, תנועות לא רגילות, איבוד השליטה על שלפוחית השתן, חוסר שיווי משקל עד כדי נפילה, התעלפות ועוד. באירוע מוחי קל כל התסמינים, הסימפטומים האלה הפיכים גם אם האירועים נוטים לחזור. 2-3 התקפים באותו יום אינם תופעה נדירה.

אבחנה:

הרפואה משתמשת באמצעים מסובכים ויקרים כדי לוודא את ההתרחשות של האירוע המוחי ומיקומו המדויק. המטופל עשוי לחשוב שבכל המקרים יש חשיבות לאבחון המדויק של גודל ומקום החסימה, אך לא כך היא. לצורך אבחון משתמשים בסריקת אולטראסאונד ובדיקת זרימת דופלר ולעיתים אנגיוגרפיה ובאמצעות בבדיקות CT ו-MRI.

שבץ מוחי:

שבץ מוחי קרוי גם אירוע מוחי הוא מוות של רקמת המוח, אוטם מוחי, הנובע מאי זרימת דם ומזרימת חמצן לא מספקת למוח. שבץ יכול להיות איסכמי או מדמם, כלומר או מסתימה של כלי דם או מהתפוצצות שלו.

שבץ איסכמי יכול להתרחש בכל נקודה של כלי הדם במוח. הגורמים הישירים לשבץ הינם מגוונים אבל בבסיס כולם עומד תהליך טרשת העורקים והצטברות של חומרי פסולת על דופן העורקים. במקרים אחרים יכולים להיווצר קרישים ותסחיפים שסותמים את אחד העורקים וגורמים לשבץ.

תרופות כמו קוקאין ואמפתאמינים יכולות גם הן להצר את כלי הדם במוח ולגרום לשבץ (3). גידולים ומחסור או עודף בתאי דם מסוגים שונים גם הם יכולים לגרום לשבץ מוחי. כ-20% ממקרי השבץ מסתיימים במוות בבית החולים.

מקרי השבץ שמתפתחים במהירות גורמים לנזקים במוח תוך דקות. יש מקרים שמוסיפים להתדרדר בתוך שעות או ימים ומביאים למוות של שטחים נרחבים ברקמת המוח. בדרך כלל התפתחות השבץ נקטעת וחל שיפור מסוים. גם כאן מגוון התסמינים תלוי באלו שטחים במוח נפגעו, אלא שעכשיו הנזקים חריפים יותר ונרחבים יותר וברובם בלתי הפיכים.

כששבץ מסתיים חלק מרקמת המוח מת ואספקת דם מחודשת לחלק זה שוב אינה יכולה לחדש את התפקוד שלו. במצב זה אין תועלת רבה בניתוח או תרופות.

הטיפולים הקונבנציונלים באירועים של כלי דם במוח:

הגדרת הטיפול במקרים של אירוע קל הינה מניעת שבץ. גורמי הסיכון המוצהרים הם לפי הרפואה: יתר לחץ דם, סוכרת, רמת כולסטרול גבוהה, עישון. הדרך שמציעה הרפואה לסילוק גורמי סיכון אלה היא תרופות!! (3).

הרפואה עושה שימוש בתרופות כדי להוריד את לחץ הדם, רמת הסוכר והכולסטרול בדם ומייעצת למטופל לא לעשן. הרפואה מציעה אספירין לדילול הדם ומניעת קרישים. היא מציעה תרופות נוספות כמו: דיפירידאמול, קרודוקסין, טיקלופידין, טיקלידיל, פארין או קומדין. דרגת החסימה קובעת איזה חוזק של תרופה יקבל המטופל. הרפואה גם מציעה ניתוח לפתיחת החסימות בעורקי הראש, כדי למנוע שבץ. אולם הניתוח עצמו מעמיד את המנותח בסיכון לגרימת שבץ.

במקרי שבץ חמורים מטפלים בהתחלה באמצעות מתן חמצן ועירוי תוך וורידי כדי לספק נוזלים והזנה. לאחר מכן נותנים תרופות נגד קרישת דם, אבל הסיכון שלהן הוא להגברת שטף הדם במוח. תרופות אחרות מיועדות לפרוק קרישי דם. תרופות מסוימות מיועדות להפחית את הנפיחות והלחץ המוגבר על המוח. כמו-כן, תינתן עזרה באספקת חמצן באמצעות מנשם. תהליך של שיקום מקרי שבץ מוחי הוא קשה וממושך ואיננו מחזיר את התפקוד למצבו הקודם.

האם הטיפול הקונבנציונלי יעיל?

רבים מקבלים כמובן מאיליו וכטבעי שיש רק סוג אחד של טיפול במקרי האירועים המוחיים. הם אינם מעלים בדעת בכלל את קיומה של אפשרות אחרת. הסיבה היא שלעולם לא תשמעו מרופא המשפחה או מהרופא בבית החולים הצעה לטיפול שאיננו בתחום מומחיותו.

ד"ר פורמן M.D כותב: "לתרופות להורדת כולסטרול יש השפעה רעילה על הכבד והשפעה על הרס הכליות ואף יכולות לגרום לנזק לשרירים עד כדי מוות" (10). מעבר לנזקים שגורמת כל תרופה המוחדרת לגופנו מסתבר שהמלחמה בכולסטרול אומנם גורמת לשיפור בתמונת הדם, כלומר להפחתה באחוז הכולסטרול הכללי, הכולסטרול הרע והטריגליצרידים ולהפחתה מועטה במספר האירועים, אבל בגלל ההשפעות המטאבוליות הרעילות שלהן הן מעלות דווקא את הסיכון למוות מסיבות אחרות. מסיבה זו אין גם שיפור בתחושת הבריאות הכללית של המטופל כתוצאה מהטיפול התרופתי.

מחקר הלסינקי הוכיח שלתרופות להורדת כולסטרול לא היתה השפעה משמעותית מוכחת סטטיסטית על שיעורי התמותה משבץ מוחי (13). הסיבה לכך היא שהכולסטרול הוא רק אחד מהגורמים לתהליך הטרשת (1,8,4).

מלחמה בגורמים בודדים אינה מובילה לתוצאות משמעותיות. מסתבר שסך כל חומצות השומן בדם והיחס בניהן, כמות החלבונים בתזונה וסוגם, כמות הקלוריות היומית הנצרכת, רמת החומרים הרעילים המשוטטים בדם (רמת הטוקסמיה הכללית) וגורמים נוספים חשובים באותה מידה אם לא יותר. מחקריו של פרופ´ קמפבל למשל מראים שגם מזון דל מאוד בשומן אבל עתיר חלבון מהחי העלה את רמת הכולסטרול לרמה מסוכנת (4). לכן המלחמה בשומן בלבד הינה חסרת ערך. אם כן, מסתבר שלא רק שהטיפול התרופתי בהרבה מקרים איננו משפר את איכות החיים אלא הוא מקטין אותה באופן משמעותי.

לגבי ניתוחים, גם אם הם עשויים להקל במשהו על רמת הסיכון העתידי בטווח הקצר לשבץ מוחי הרי שניתוח עורקי הצוואר והמוח ופתיחת ראש אינם דבר של מה בכך והסיכונים שבהם רבים שלא לדבר על ההתאוששות הקשה מהם. ומדוע לא להשתמש בגישה יעילה יותר ולא חודרנית כמו היגיינה הטבעית? יש להפנים שכל ניתוח הוא תהליך מסוכן.

ומה עם העלות לאזרח ולמדינה?

עלות כל ניתוח לקופה הציבורית יכולה להגיע כ-40,000 דולר. מדובר כאן על הון עתק, תעשיה של ניתוחים וכסף שלא בנקל יוותרו עליה. אבל המפתיע הוא שניתוח זה רק לעיתים רחוקות מאריך את חייו של המטופל.

מחקרים מראים שבין המטופלים הנמצאים באותה דרגה בדיוק של חומרת המחלה לא נמצאו הבדלים בתוחלת החיים בין אלה שעברו את הניתוח לאלה שלא עברו אותו (10). יתר על כן, כ-13% מהמנותחים מפתחים סיבוכים קשים לאחר הניתוח: התקפי לב, שבץ מוחי, דימום קשה, כשל כיליתי, נזק מוחי וזיהומים. הניתוח עצמו כרוך ב-1%-2% סיכון לגרימת שבץ מוחי, זהו סיכון גדול מאוד.

עובדות אלה אינן מודגשת על-ידי הרופאים לפני הניתוח. אין לשכוח שלניתוח יש השפעה מקומית בלבד ולכן אין לו יכולת להשפיע על חומרת טרשת העורקים בכל האיברים הנגועים בגוף. ואחרי כל זאת המחקרים מראים שהטרשת, שסתימת העורקים, חוזרת במהירות גדולה יותר אחרי הניתוח.

אז למי מועיל הניתוח חוץ מלכלכלתם של בתי החולים?

לגבי תרופות, הן אינן מקטינות את הפחד והחרדות שאופפות את המטופל. המטופל חיי בתחושה של נכות קבועה עקב הגבלות ואיסורים לבצע מאמצים ולו הקלים ביותר. ההתמקדות היומית בלקיחת כמות גדולה של תרופות מהווה מעמסה נפשית קשה לחולה ולבני משפחתו. עם הזמן התרופות מדרדרות את מצב הבריאות בכלל, ההפיך הגמור מהתקוות שתולים בהן. אז היכן כאן פעולת הריפוי והשיקום והשיפור באיכות החיים?

מסירת מידע לא מדויק:

מחקרים מגלים שקיימות אוכלוסיות שריכוז הכולסטרול בדמן הוא כ- 110 מ"ג ואחוז ואף פחות מזה. מחקריו של פרופ´ קמפבל מאוניברסיטת קורנל הראו שבאזורים כפריים בסין רמת הכולסטרול מגיעה גם ל-70 מ"ג אחוז (4). אם כך, הבעיה היא שהערכים שרופאים ממליצים לשאוף אליהם הינם 150 מ"ג אחוז שזה גבוה ב-100% מהריכוז האופטימלי!! אז מה ההפתעה שאנשים מסתובבים עם סיכון גבוה ולא יודעים על-כך?

האם הייעוץ התזונתי הקונבנציונאלי יעיל?

הייעוץ התזונתי הרגיל ממליץ על הורדת אחוז השומן בתזונה מ-40% ל-30%. יש לציין שהמלצות תזונתיות אלה ננקטות גם בארץ. לעומת זאת, אין שום הגבלה על כמות החלבון מהחי בתזונה, מה שנמצא במחקריו של פרופ´ קמפבל כגורם משמעותי בהעלאת רמת הכולסטרול בדם (4).

המחקרים מגלים שלא זו בלבד שמצבם של חולי כלי דם לא משתפר בעקבות אימוץ התוכנית התזונתית המומלצת, אלא שהוא אף מחמיר. מחקריו של הקרדיולוג ד"ר אורניש הוכיחו זאת מעל לכל ספק (1).

המסקנה היא שהמלצות אלה נותנות לתהליך טרשת העורקים להימשך. לכן ברור מדוע מחקרי התערבות שאימצו את הגישה התזונתית המומלצת נכשלו באופן גורף. ממחקרים אלה קפצו הרופאים למסקנה שלתזונה אין את היכולת לתרום לשיפור במצבם של חולי כלי דם ולב ולכן ההתערבות היחידה הדרושה והמועילה היא תרופות וניתוח.

דוגמא מדהימה לתבנית חשיבתית "שגויה" זו חשתי על בשרי במהלך אחת מהסדנאות שערכתי. בחודש פברואר 2004 במהלך סדנת צום ביקש ממני אברהם, מטופל חולה לב, שבעורק הכלילי בלבו הותקן סטנט שנה קודם, להתקשר לקרדיולוג המנתח ד"ר פינק משערי צדק כדי להתייעץ איתו לגבי ההשפעה של הצום וניקיון העורקים במהלך הצום על מיקומו ותזוזתו של הסטנט. פניתי למנתח ופתחתי ואמרתי -

"כיוון שאברהם נמצא אצלי בטיפול תזונתי בעל פוטינציאל ידוע לניקיון של העורקים מהרובד הטרשתי והגמשת העורקים"..., אבל לא הצלחתי לסיים את דברי משום שד"ר פינק קטע אותי בכעס ואמר - "אל תספר לי שיש דיאטה שמנקה את העורקים, אין דבר כזה"!!

נדהמתי מתגובתו ומבורותו של הקרדיולוג. האם יתכן שרופא ומנתח בכיר בבית חולים לא שמע ולא קרא על המחקרים שנעשו בנושא ב-15 השנים האחרונות. האם הוא לא שמע על מחקריו של הקרדיולוג הידוע ביותר בעולם ד"ר דין אורניש מארה"ב שבהם הוא הוכיח באופן מדעי ומוחלט שניתן ללא קושי רב ולא בזמן ארוך לפתוח עורקים סתומים באמצעות תזונה? מסתבר שלא.

רופא אומלל זה שקוע כל כולו בניתוחים מבוקר עד ערב ואין לו דקה פנויה אחת אפילו כדי לקרוא חומר מדעי מקצועי שאיננו נוגע ישירות לשיטות הטיפול אותן הוא למד. אבל הטרגדיה היא שהוא גם לא רוצה לשמוע עליהן.

ד"ר פינק לא שאל למשל - מה באמת, אתה מכיר גישה כזו? אוהו - מה שאתה אומר זה מעניין, אתה יכול להוכיח את זה? לא רבותי וגבירותי, הוא לא היה מעוניין לשמוע את האמת, שהרי אם הוא יגלה את האמת משמע שהוא מזיק לחוליו, שהוא הולך בדרך הלא נכונה, הוא יצא מועל בתפקידו. הכיצד הוא יוכל לחיות עם האמת הזו ? אז מה לעשות ? לשלול מכל וכל, להכחיש, אסטרטגיה ידועה ומוכרת.

אבל לא היה כל טעם להיכנס לויכוח עם ד"ר פינק ולכן שאלתי - "נניח שיש גישה כזו שמנקה את העורקים"... אבל הוא שוב קטע אותי ושלל את דברי. אמרתי לו שכל מה שאני רוצה זה לעזור למטופל ואם הוא מוכן לשתף קצת פעולה זה יועיל לשנינו. בקושי רב הוא התרצה ושיתף איתי פעולה באי רצון בולט.

הטיפול בחולי כלי דם ולב באמצעות ההיגיינה הטבעית

למעשה הטיפול הטבעי שואף לדלל את הדם ולהוריד את ריכוז הכולסטרול וריכוז החומרים האחרים בדם באופן טבעי על-ידי הגוף עצמו כך שהדבר יתבטא בשינוי אמיתי בחילוף החומרים הכללי בדם והפחתה ברמת הטוקסמיה הכללית.

האבחנה המדויקת של המיקום או החומרה איננה משנה יותר מידי, יש להתחיל בטיפול מיד עם גילוי האירוע. הגוף מתחיל את תהליך הריפוי מיד כשניתנת לו ההזדמנות לעשות זאת. אני ראיתי השפעה חזקה על מטופלים תוך כמה ימים!!

כיום ידועה בעולם רק גישה אחת המסוגלת לחולל שינוי קיצוני במצב הסתימות בכלי הדם ובמצב קרישי הדם ומרכיבי הדם השונים והיא גישת "ההיגיינה הטבעית". קיימות גישות ביניים המפעילות שינויים תזונתיים מסוימים ושיטות להפחתת לחצים והתוצאות שהן משיגות אינן חזקות, אינן מהירות דיין ואינן משביעות רצון (1).

קלרה (03-5521597), אישה בת 70, הגיעה אלי לאחר 3 אירועים מוחיים ששיתקו חלקים בגופה. היא לא יכלה ללכת ונישאה על הידיים של בנה וגיסתה. ברקע שלה היו סתימות עורקים, התקפי לב חוזרים, הגבלה קשה ביכולת ההליכה והנשימה, צינתור שלא שיפר את מצבה, התערבות על-ידי בלון שלא עזר לה לפתיחת הסתימה של עורק הצוואר, יתר לחץ דם, סוכרת מבוגרים, אוסטיאופורוזיס, ניתוח קטרקט. היו לה - הגבלה בדיבור, בתנועות. המטופלת קיבלה תרופות בכמות גדולה: גלוקומין, טריטייס, נורוואסק, נורמלול , אספירין, פאמוטידין, אוויסטה, איזוטרד, סימוביל.

ההמלצה של הרופאים הייתה לנתח מיד את עורק הצוואר הסתום בדרגה של מעל 95%. כמו-כן הוזהרה שבמצבה יש סיכוי גם שלא תתעורר מהניתוח. האישה העדיפה לא לעשות את הניתוח והגיעה אלי לקליניקה.

תוך שבועיים מתחילת הטיפול חל שיפור גדול במצבה, תוך חודש כבר יכלה ללכת בכוחות עצמה מחוץ לבית. לאחר כחודשיים דיווחה על הליכה של 5 ק"מ, כשעה ביום. יתר לחץ הדם והסוכרת נעלמו ותוך שלושה חודשים לא לקחה יותר שום תרופה כיוון שתמונת הדם שלה השתפרה באופן דרמטי.

לא רק זה אלא שהיא חזרה לחיים. רמת הבריאות שלה עלתה מיום ליום והיא חזרה לתפקוד רגיל לחלוטין לבד מנזק קל בלתי הפיך שנגרם לדיבורה עקב האירוע המוחי האחרון. בסדנא האחרונה בו השתתפה צעדה ביום ה-14 לצום המוחלט על מים כ-5 ק"מ והוליכה בראש כל הצועדים הצעירים ממנה בעשרות שנים.

להלן מקרה נוסף:

קובי, בחור בגיל 46 חש בעבודה בליבו. בשעה 11:00 בערך הוא פונה מהעבודה לטיפול נמרץ לב ובבדיקה התגלו שני עורקי לב סתומים בדרגה גבוהה. הוא קיבל תרופות והומלץ לו על ניתוח מעקפים. כאשר לא קיבל את הגזירה והמשיך לחפש הגיע אלי והתחיל בשינויים תזונתיים.

תוך מספר ימים הרגיש שינויים מדהימים במצבו. הוא התחיל ללכת וגם הגיע לכדי ריצה קלה. קודם לטיפול דיווח שאינו מסוגל לסיים 200 מטר ללא כאבים בחזה וחולשה. השפעת הטיפול על קובי היתה כבמטה קסם. הוא הרגיש שכוחו עולה מיום ליום והוא יוצא מהסיכון להתקף לב שני. לאחר כ-3.5 שבועות הוא זומן לבדיקת לב במאמץ. הרופאים הופתעו לגלות שליבו של קובי תקין וללא סתימות משמעותיות. אין ספק שמצבו עוד ילך וישתפר והבדיקות הבאות יגלו שעורקיו נקיים בדרגה גבוהה ממצבורי טרשת. רק אדגיש, שאין שום הבדל במצב טרשת בעורקי הצוואר, הראש או הלב. פעולת הניקוי באמצעות התזונה מתרחשת בכל המקומות בו זמנית.

אין אלה מקרים יוצאי דופן, אלא אחדים מיני רבים. העוצמה של ההיגיינה הטבעית באה כאן לידי ביטוי באופן מרגש ובצורה המדהימה ביותר. תנו לגוף את ההזדמנות הנאותה והוא יעשה את העבודה על הצד הטוב ביותר, טוב יותר מכל מנתח בעולם!! אז מדוע לא שומעים על-כך?

גישת ההיגיינה הטבעית:

אין זה המקום לתת יעוץ תזונתי שאיננו מדויק ומותאם באופן אישי למצבו הפיזי והנפשי של האדם. יתר על כן, כל תזונה ולו הטובה ביותר בעולם לא תחזיק מעמד אלא אם כן תוכן התשתית הנפשית והרגשית לקבל אותה.

אי קיומה של תשתית כזו הינה הבסיס לכישלונן המוחלט של כל ה"דיאטות למינהן. לכן לא אחטא במסירת דיאטות על רגל אחת שלא ניתן ליישמן בפועל. אציין רק שגישת ההיגיינה הטבעית מצביעה על כל חוקי החיים שהופרו בדרך להיווצרות המחלה ועל סדרת הצרכים שלא סופקו לגוף בצורה אופטימלית במטרה להבין מדוע היגיע הגוף למצב המחלה.

העובדה היא שכאשר חוקי הבריאות הנוגעים לתזונה, ניקוי נוזלי ותאי הגוף, תנועה, מנוחה, שמש, הרעלה, שתייה, ועוד מיושמים בצורה הטבעית מתחיל הגוף בתהליך ריפוי כמעט מכל מצב בריאות. יש ללמוד את הדברים ביסודיות כפי שאנחנו עושים כאשר אנחנו רוכשים השכלה אחרת, מקצוע לחיים או כל תחביב. אין כיום מוסד או גוף כל שהוא בארץ המלמד את העקרונות האלה ביסודיות ובצורה מעשית. נהפוך הוא, כל המידע הקיים סותר ברובו את העקרונות שתלמדו בגישת ההיגיינה הטבעית, ששוב מוכחים כיעילים ואמיתיים.

מחקרים המוכיחים נסיגה בתהליך טרשת
העורקים באמצעות טיפול תזונתי טבעי:

הפלא ופלא אבל כבר בשנת 1951 פורסם מאמר בירחון המדעי החשוב LANCET אשר הוכיח כי שינוי משמעותי בסוג התזונה יכול לגרום לכלי הדם הסתומים בעקבות תהליך הטרשת להיפתח ולגרום בכך לירידה משמעותית באחוז התמותה (1).

המאמר דן במגמות התמותה ממחלות לב וכלי דם באוכלוסיה הנורבגית בין השנים 1940 - 1944. מדובר על השנים של מלחמת העולם השנייה בהן על הנורבגים חל מצור ימי והגרמנים הלאימו את כל בעלי החיים למאכל של הנורבגים ושלחו אותם לגרמניה. בלית ברירה אכלו הנורבגים במשך 5 שנים מזון מהצומח בלבד.

התוצאה היתה - 30% ירידה בתמותה ממחלות לב וכלי דם וירידה ושיפור משמעותי כללי במצב הבריאות של האוכלוסיה הנורבגית. יש לציין שעד שנות המלחמה המגמה היתה עלייה מתמדת באחוז הנפטרים כתוצאה ממחלות לב וכלי דם. לאחר שהמלחמה הסתיימה והנורבגים חזרו לתזונתם הרגילה שבה אותה מגמה ואחוז החולים והנפטרים חזר להיות כמו לפני המלחמה.

גם השבויים האמריקניים במלחמת ויטנאם הוכיחו שטרשת עורקים הינה הפיכה. נמצא שככל שהשבויים שהיו תקופה ארוכה יותר בשבי כך נמצאה אצלם בצנתור דרגה נמוכה יותר של טרשת בעורקים.

ד"ר קסטלי וויליאם מספר שהוא עצמו ראה בבלגיה, במהלך ניתוח גופה בשנים שלאחר המלחמה, כיצד הרבדים הטרשתיים חוזרים לאחר שהם קטנו באופן משמעותי בעקבות תזונת הצנע במהלך המלחמה.

גם בניתוחים שלאחר המוות בעורקיהם של אנשים חולי סרטן שבמהלך החודשים האחרונים לחייהם צרכו כמות מצומצמת מאוד של מזון מוצאים נסיגה גדולה מאוד במצבורים הטרשתיים (13).

גם מחקרים בקרב בעלי חיים מראים שניתן לחולל טרשת יזומה בעורקיהם על-ידי תזונה עשירה בשומנים ולאחר-מכן לחולל נסיגה כאשר חוזרים לתזונה מאוזנת היטב. כלומר תהליך הטרשת עצמו הפיך, אלא שיש לדעת כיצד לבצע אותו בצורה יזומה וזהירה.

קרדיולוגים כפי שראיתם יכפרו בכל המחקרים האלה ויאמרו שאין דבר כזה והכל המצאה של אנשי ההיגיינה הטבעית, אבל מצבור העדויות כאן מוכיח שטעות בידם.

מעניין למצוא שהנסיגה הגדולה ביותר בטרשת מתחוללת קודם כל בעורקים הסתומים ביותר כך שאם ניתנים לגוף התנאים המתאימים מצבו ישתפר במהירות. יש להבין שזרימת הדם בעורק היא פונקציה של קוטר העורק בחזקת 4, ולכן גם פתיחה קטנה בעורק בשלב הראשון מגדילה באופן משמעותי את זרימת הדם ואת אספקת הדם לאיבר המוזן ולהצילו מהתקף או מנמק (13).

האם יש קשר בין הגנטיקה למחלות כלי דם?

מנתחי כלי דם יוצאים מידי פעם בהכרזות שמחלות כלי דם הן תוצאה של פגמים תורשתיים. זו הצהרה שטותית מאין כמוה שמידע מדעי אמין מפריך מהיסוד (8). ההיפך הגמור הוא הנכון. העובדה היא שאנשים החולים במחלות לב וכלי דם מחלימים אם הם נוקטים בשינויים משמעותיים בסוג התזונה, או כאשר עברו טיפול בצום, אז מה קרה להשפעת הגנטיקה, להיכן היא נעלמה כך פתאום מדוע השפעתה המאגית נעלמה עם שינוי הדיאטה או לאחר הצום?!?

עובדה זו בלבד מוכיחה את חוסר הבסיס של הטיעון הגנטי. סיפורה של קלרה ושל מטופלים אחרים שלי מוכיחים את האמת שבגישה התזונתית-היגייניסטית. זו ההוכחה החותכת והפשוטה ביותר לכך שיש לבטל לחלוטין את הגורם הגנטי ולעשות את כל שביכולתנו ונתון בידנו כדי לשנות את המצב. אין אפילו מקרה אחד שלא יגיב לשינויים משמעותיים בתזונה ובאורח החיים.

כל המחקרים האפידימיולוגיים מוכיחים שאורח החיים בכלל והתזונה בפרט הם האחראים למחלות אלה.

מחקרים אלה מגלים שעמים כאלה ואחרים הנחשבים לחסינים בפני המחלה רוכשים אותה תוך זמן קצר לאחר המעבר לתזונה מערבית. יותר מזה, פרופ´ קמפבל הוכיח שגם בתוך אוכלוסיית סין שכולם בעלי גנטיקה דומה מתגלים הבדלים בשיעורי המחלות בין אזורים שונים בהתאם לסוג התזונה שלהם (8). עובדות אלה מוכיחות שאין להתחשב כלל במרכיב הגנטי משום שזה רק יכול לעודד אותנו להרים ידיים ולתלול את האשמה בגורמים שאינם תלויים בנו וחשיבותם ליצירת המחלה הינה שולית ביותר.

לסיכום:

מצב של אירוע מוחי ושבץ מוחי מתפתחים בדרך כלל עקב דפורמציה בעורקי הגוף, סתימה, קרישים לחצים גדולים, קריעות ושטפי דם. הטיפול הקונבנציונלי במניעה הוא אפסי. הטיפול התרופתי והניתוחי הוא בבחינת מאוחר מידי ומעט מידי. הוא מטפל בסימפטומים אבל לא בשורש הבעיה וגם איננו מוביל לריפוי ושיקום אמיתי.

גישת "ההיגיינה הטבעית" מספקת את הכלים התזונתיים היעילים ביותר להשגת שיפור מהיר במצב טרשת העורקים שהוא הבסיס ליצירת מצבי אירוע מוחי ושבץ מוחי. בדרך כלל היא גורמת לירידה משמעותית ברמות הכולסטרול והשומנים בדם. תזונה טבעית על-פי עקרונות הגישה הטבעית עשויה להוביל תוך מספר שבועות להפחתה של עד 60% ברמות הטריגליצרידים, כולסטרול כללי, LDL כולסטרול, VLDL כולסטרול והאוריאה בדם. לשיפור משמעותי זה בתמונת הדם יש ללא כל ספק השפעה על הסיכון להיווצרות קריש ואוטם חוזר וגם אירוע קל או שבץ מוחי קטלני.

אני יכול להעיד ממקור ראשון ששינויים עצומים אלה נצפו בקרב מטופלים שלי במהלך טיפול שמרני. כאשר המטופל הוסיף לזה גם תקופה של צום רפואי התוצאות היו דרמטיות ביותר ולמעשה הוציאו את החולה לחלוטין מקבוצת הסיכון, אבל רק אם משך הצום היה ארוך מספיק.

ברור שאין לחכות לאירוע מוחי קל או קשה יותר ורק לאחר-מכן לבצע את השינויים הדרושים. ככל שיקדים האדם לאמץ אורח חיים בריא באופן מובהק ואף יפעיל אמצעים דרסטיים נוספים לסילוק הרובד הטרשתי בעורקי גופו כך הוא ימנע מעצמו ליפול לתוך קבוצת החולים הקשים, וימנע מעצמו סבל וחרדות מיותרים מלכתחילה.

התזונה של מרבית האנשים, ולמיטב ניסיוני גם של אלה שסבורים שהם אוכלים נכון ובריא, מובילה ליצירה של רובד טרשתי בעורקי הגוף וסתימה הדרגתית שלהם עם הזמן. יש לקחת בחשבון שאם האדם חי על-פי התזונה הרווחת הסטנדרטית המקובלת הוא גורם להגברת סתימת העורקים שלו מידי שנה והגדלת הסיכון לאירועים הקשורים לכלי דם מכל הסוגים.

אבל המסר שלנו כאן הוא לא להסכים לקבל את הטיפולים הקונבנציונליים לאורך זמן וכפתרון יחיד. מיד עם היוודע לך שיש לך בעיית כלי דם כל שהיא נקוט בכל הפעולות שיכולות להבריא את כלי הדם שלך ואת כל בעיות הבריאות שלך בו זמנית. אל תהיה סתם עוד קורבן נוסף בסטטיסטיקה!