האם יש דרך חזרה

בשבוע שעבר הכותרת הייתה "הדרך המובילה אל השאול" ובין השאר הזכרנו שם שבני קורח עשו תשובה ברגע האחרון וניצלו. לכאורה, מה שהיה היה, מה נוגע לנו הסיפור העתיק הזה? ואמנם למרבה הצער רווחת התפישה הזאת שסיפורי התורה והתנ"ך בכלל אינם מלמדים דבר לימינו. אלא שהשקפה זו היא עצמה מובילה אל השאול. והשבוע חווינו זאת בעוצמה גדולה בהפגנות המחאה (שבבסיסה היא כנראה מוצדקת) שלווּ בחסימות כבישים ובהתפרעויות קשות כולל סיכון חיי אדם. כמשקיף מן הצד, הבנתי שלא ייתכן שמדובר במחאה ספונטנית גרידא, היה פה ארגון מסודר מדי, אפילו מתוכנן. התדרדרות חברתית כזאת היא תוצאה טבעית להליכה בדרכו של קורח.

אחרי פרשת קורח מגיעה פרשת חוקת שאותה אנחנו קוראים בשבת זו (במדבר יט): [א] וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר. [ב] זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר-צִוָּה ה' לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה... הפרשנים שואלים מדוע דיני פרה אדומה מכונים חֻקַּת הַתּוֹרָה? הרי מדובר במצווה מאוד מסוימת. חז"ל אומרים שמה שמיוחד במצווה הזאת הוא שהיא מעל השכל לגמרי, ודיברנו על כך בשנים קודמות. הגדרתה כ-חֻקַּת הַתּוֹרָה אומרת שכך אנחנו צריכים להתייחס אל התורה כולה, שכולה היא חוקה שמעל השכל האנושי. אומנם הקב"ה זיכה אותנו להבין חלקים נכבדים מהתורה וגם דורש מאיתנו להתאמץ להבין, אבל תמיד עלינו לזכור שקיום הוראות התורה אסור שיהיה מותנה בהבנה שלנו.

הדרך האחרת היא דרכו של קורח ולצערנו היא מאוד נפוצה אצלנו. דרך זו מובילה אל השאול כאמור, והשבוע חווינו עוד דוגמית מהקירבה לשם. ולכאורה, כל מה שדרש קורח היה דמוקרטיה, מה רע? אומרת התורה זה לא רע, זה אפילו טוב, ובלבד שזה יתנהל בתוך המסגרת של חוקת התורה. לא די בכך שהמנהיגות תאפשר ליחידים הרוצים בכך לשמור מצוות כפי שהציע קורח, המנהיגות עצמה וענייני המדינה צריכים להתנהל בהתאם לחוקת התורה, כדרכו של משה. והשמות של שתי הפרשות רומזים לנו על ההבדל העקרוני שבין שתי השיטות; בשתיהן מופיעות האותיו ח' ק', בראשונה בסדר "קח" עם ר' באמצע ובשניה הסדר הוא "חק" עם ת' בסוף. משחק מלים?

הרובד הגלוי והרובד הנסתר

קורח רצה לקחת, הוא ביקש לעצמו מנהיגות כדי לזכות בהטבות הנלוות לכך, כבוד וכדומה. מנהיגות כזאת טבעה להימוג במוקדם או במאוחר כשהמונהגים יעמדו על טיבו האמיתי של המנהיג. ויתכן גם שיודח או גרוע מכך על-ידי מישהו, אפילו מנאמניו, שיבקש לעצמו את המנהיגות. והרי התופעה הזאת מוכרת לנו היטב ממלכות הצפון בעם ישראל, כמסופר בספר מלכים על ההפיכות צבאיות שהתרחשו שם לעתים די קרובות. ככה זה כשאין גבולות ברורים, גבולות של חוקת התורה. כי גבולות שהוצבו בידי אדם, לעולם יהיו גמישים ויוזחו תכופות בהתאם לתועלת העכשווית שמקווים להפיק. זה מה שקורה אצלנו בשנים האחרונות ואירועי הימים האחרונים מלמדים שהתהום כבר קרובה מאוד.

לכאורה, אנחנו נמצאים בעיצומה של מערכת בחירות מועד ב' אבל לא נראה שמישהו מתעניין בכך מלבד הפוליטיקאים ואנשי תקשורת מסוימים. ייתכן שההקצנה באירועי המחאה השבוע, נועדה לערער עוד יותר את מעמד השלטון לקראת הבחירות ויתכן שיש מניעים נוספים, עמוקים יותר. כך או אחרת זה לא נראה טוב. כאמור, זה נראה שאנחנו קרובים מאוד לתהום אבל מה שגרוע הוא שהקירבה המסוכנת הזאת לא חילחלה לתודעת הרבים. ועוד יותר גרוע הוא שאין סימנים לכך שהיא חילחלה לתודעת המנהיגים. נראה כאילו הם ממשיכים להתייחס לעניין כאל בעיה נקודתית. לא הבחינו שכבר מזמן יש פה קו ברור שהתחבר מהרבה נקודות דומות ויותר מזה, הקו כבר התפשט ונהיה שטח.

ספק אם יש מישהו שיודע איך כל זה יגמר, אבל אין שום ספק לגבי השלב הבא. כלומר ברור לנו שבקרוב מאוד נזכה לראות במו עינינו את התגשמות נבואת הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח צדקנו, מה שלא ברור לי הוא אם יש עוד נקודות שפל שנרד אליהן לפני שזה יקרה. בעבר לא פעם חשבתי שיותר נמוך אי-אפשר לרדת, אבל כבר מזמן הבנתי שהדמיון שלי מוגבל מדי לפחות בתחום הזה. לכן אני לא מנסה לשער מה יהיה השלב הבא, אני רק מתבונן בפרשות השבוע ומחפש הנחיות בניסיון להבין את התהליכים המתחוללים אצלנו. אז אומנם ברובד הגלוי אנחנו מצויים בשפל עמוק ללא תקדים, אבל ברובד הנסתר אנחנו על סף גילוי הטוב המוחלט שינחת עלינו בקרוב ממש.