גן

זהירות. כאן בזהירות. כאן בנועם הקול. כאן בעיניים חדות המביטות ברכות. כאן במשטר וסדר בלי צווים ופקודות. כאן שפה בהירה, מכבדת, דוברת, אומרת, בנימה של שיח שיש בו קשב, בקשב שיש בו נימה של שיח. כאן, בקומה הזאת של העולם, קומת קרקע, קומת כתלים של זכוכית שקופה בעדה מביט ציפורים פנימה וילדים חוצה, זהירות.

כל רגע גילוי. כל גילוי מרנין. גילוי שגוי עלול לפצוע. לא לשעה. לא ליום. זהירות. גילויי ברכה מעשירים. מן המסתרים. דולים רוגע. ביטחון. לא בה בשעה. לא בו ביום. לימים ארוכים. רחוקים. לתמיד.

כאן הסקרנות מתרוצצת בחמדה בלי דעת שהיא מסתקרנת. בוחנת. מסננת. אוגרת. זוכרת. פולטת בלי משים את הממוחזר. עורגת אל החדש. זהירות. שופטים קטנים בשער. שוקלים הכל . בעונג לכף זכות. בלא עכבות לכף חובה. זוכרים. מודים. יונקים חסד. שומרים - אף על-פי שאין מושג אם אכן ואם איך - מורת רוח לנוכח אד שקוף עדיין של אי-צדק, של משהו שאינו סביר.

זהירות. באן יש שיר. יש עפרונות צבע. יש גיליונות נייר לבן. יש במה. יש קהל. כאן נולדים האומנים של מחר. כאן זולגת הנשמה הצעירה אל השיר, הציור, המחול. זהירות כאן זה מתחיל.

כאן משחקים. מתמודדים על המקום. לוחמים מלחמת קיום זעירה ביצריות כבר ובכושר היפגעות וכאב, פגישה ראשונה עם ייסורים. כאן מצפים להידד, וכאן לניחומים, לריסון, ולעידוד, לרוץ, ולעמוד.

כאן סופרים. מגלים שהעולם הוא עולם של כמויות, של גדלים, של משקולות, של ימים. של חגים. כאן עדיין לא ריעות, אבל כבר חברות, מבא מגן לבוסתן, מבוסתן לחורש, מחורש לאילן -לאילן וליער חובק אלון. כאן מרתק כל כך. יפה. קדוש.