עדה אלימה

הפגנת יוצאי אתיופיה אחרי הריגתו של סלומון טקה, נערכה כבר לפני למעלה משבוע. נראה שלכל אחד כבר יש דעה אם צדק השוטר שירה (מח"ש בודקת, וכבר לא מאמינים לה) ויש המבקרים את ההפגנות האלימות.

בדיווח הראשוני של ynet נאמר: "בזמן שרבבות עומדים בפקקים, מחאת יוצאי אתיופיה עברה לשלב האנרכיה. 16 בני אדם נפצעו, בהם תשעה מפגינים שאחד מהם נדרס ושבעה שוטרים. עשרות נעצרו. מפגינים פגעו במכוניות בתל אביב וניפצו שמשות ניידת בנתניה. שוטרים משתמשים ברימוני הלם וגז מדמיע בחיפה".

הרהרתי לעצמי: זאת עדה אלימה, ומיד זכיתי לתגובות אלימות (בעל-פה...). נזכרתי בשידור טלוויזיה מלפני שלוש או ארבע שנים על הפגנת יוצאי אתיופיה בירושלים. ראיתי שם את המפגינים ואת השוטרים ושמתי לב, שהמפגינים באו מן הבית עם מקלות ואלות. חשבתי באותו רגע: מי בא להפגין כשבידו מקל? חשבתי וכנראה עם הזמן שכחתי.

עברו עוד כשנתיים ושוב הייתה הפגנה של יוצאי אתיופיה. הפעם, בכיכר מלכי ישראל בתל אביב (ששמה הוסב לכיכר רבין, אבל בפינת הרחוב על הבית כתוב "כיכר מלכי ישראל"). בחצרות, בסמטאות הסמוכות לכיכר הסתובבו צעירים יוצאי אתיופיה ואספו לבנים, בלוקים ואבנים. כך סיפרה לי שכנה באחד הבניינים, שראתה את המחזה מן המרפסת.

אחר כך דווח בחדשות, ששוטרים נפצעו מאבנים. טוב, זה היה מזמן. עכשיו החלה סידרת הפגנות חדשה ובראשונה שבהן נסתמו רחובות, כולל בכיכר עזריאלי, למשך ארבע שעות ויותר. צמיגים עלו באש, גם מכונית אזרחית, ונהג תמים ניצל בידי השוטרים מן המפגינים. השוטרים לא צדיקים. לצערי. המפגינים, גם הם לא צדיקים. לצערי.

מי שולט? הפילוסוף דוד יום, 1711-1776, כתב: "מפתיעה את מי שמשקיף על חיי האדם מנקודת מבט פילוסופית היא הקלות, שבה נשלט הרוב על-ידי המיעוט". והסופר הנריק איבסן, 1898-1906, אמר: "האויב המסוכן ביותר לאמת ולחרות הוא הרוב המוצק".

איסטנבול בחדשות

מצאתי אמירה ישנה: באיסטנבול לא סוגרים דלתות. הם טורקים.