בשבוע האחרון פורסמו על-ידי בנק ישראל, הלמ"ס והאוצר, בהתאמה, שורה של נתונים כלכליים שהצירוף שלהם נראה ממבט ראשון קטלני. נתון אחד, מדאיג לכשעצמו, מצביע על עלייה גדלה והולכת בגרעון תקציב המדינה שנסק בהדרגה לכ-50 מיליארד שקלים, שווה ערך לכ-4 אחוזים בקירוב מתקציב המדינה. נתון שני, מטריד לא פחות, מצביע על האטה רבתי בקצב הצמיחה עד כדי אחוז אחד בלבד ברבעון האחרון, כשאם נחלט ממנו את קצב גידול האוכלוסייה, נגיע, לכאורה, לצמיחה שלילית. נתון שלישי, הנוגע לשוק הדיור, מצביע בבירור על התחדשות המגמה של עליות מחירים עד כדי 2.4 אחוזים בשנה האחרונה, זאת לאחר שאשתקד התהפכה המגמה לטובת ירידות מחירים קלות.
נוכל להוסיף לנתונים אלה נתונים מטרידים נוספים דוגמת ריבית נמוכה מאוד על המשכנתאות, המעודדת את המשך תדלוק עליות המחירים, בד-בבד ירידה תלולה בהתחלות בנייה, כישלון תוכנית מחיר למשתכן, שעלתה עד כה למשלם המיסים 7 מיליארד שקלים, בריחה סיטונית של משקיעי נדל"ן, ישראלים ומשקיעי חו"ל, המשך התחזקות השקל שפוגע קשות ביצוא, מחסור בכוח אדם איכותי באתרי הבנייה, התמקדות תקשורתית בעיקר בשלילי, התאונות באתרים שמככבות השכם והערב, התחדשות עירונית מגמגמת וזוחלת, בין אם מדובר בתמ"א 38 או פינוי בינוי והכי חמור, העדר יד מכוונת מלמעלה.
צירוף הנתונים הקודר הזה אכן מטריד. מטריד מאוד. לא בכדי הוא כיכב בכל אמצעי התקשורת, ובצדק, במהלך הימים האחרונים. אולם, וזה אולם גדול, נשאלת השאלה האם הוא אכן משקף אל נכון מצב בו המשק הישראלי נמצא בדרך הסלולה לעבר מיתון כלכלי עמוק שאותו לא ידע זה שנים רבות, או שמא מדובר במצרף נתונים, לא נעים לכשעצמו, אולם פתיר בסופו של דבר? שהרי, ובכל זאת, אם נשווה את הכלכלה הישראלית ב-2019 לרבות ממדינות העולם, כולל חלק נכבד ממדינות ה-
OECD המפותחות, המצב שלנו הינו בהחלט סביר, הצמיחה לאורך השנים האחרונות הייתה יציבה למדי, האבטלה נמוכה יותר מאי פעם, רמת החיים עולה משנה לשנה, מה שבא לידי ביטוי מובהק בצריכה גדולה, נסיעות לחו"ל של מיליוני ישראלים, יציאה למסעדות ובתי קפה, אחזקת שתי מכוניות ויותר למאות אלפי משפחות וכן, גם רמת דיור בהחלט לא רעה מבחינת מטראז', פסיליטיז' ועוד.
האמת, כמו תמיד מצויה אי-שם באמצע. במהלך השנים האחרונות התאפיין המשק הישראלי במצב מוזר של דיסוננס קוגניטיבי, מחד-גיסא נתונים לכאורה בהחלט סבירים, ומאידך-גיסא צצו כל העת נתונים מדאיגים כבכול המבשרים על האטה ואף חמור מכך. מצב זה נוצר לא רק כתוצאה ישירה מהנתונים עצמם, אלא כתוצאה ממצב תודעתי של אי-וודאות בבחינת "איך יראה העתיד שלנו", בראש וראשונה כתוצאה מהתחושה ש"אין לנו הנהגה כלכלית ראויה". מצב זה נוצר, בין היתר, כתוצאה מזיג זג בהחלטות של שר האוצר ושר העל לנושא הדיור
משה כחלון, הצהרות תכופות שהבריחו את המשקיעים מהשוק ובעיקר התבססות יתר על תוכניות פופוליסטיות חסרו תוחלת דוגמת מחיר למשתכן, למשפחה וכו', מה שרק בלבל עוד יתר את השוק, בלם ואפילו עצר את מנועי הצמיחה ופעל בניגוד גמור לאינסטינקטים הבריאים של שוק קפיטליסטי חופשי, כמקובל בכל מדינות המערב המתקדמות.
לשם כך אנחנו זקוקים, דווקא ברגע קריטי זה, להנהגה כלכלית מקצועית, לא פוליטית, מימין ומשמאל, אלא טראסט מוחות של אנשי מקצוע מובילים בתחומם, שיידעו להוביל אותנו לעבר העשור השלישי של המאה ה-21 בבטחה. אנחנו זקוקים למשק יצרני הרבה יותר עם מנופי צמיחה נכונים, למשל הרבה יותר תשתיות תחבורה ציבורית שחסרות שלנו, למשל, פיתוח התיירות העממית עבור עשרות מיליוני תיירים מסין ומאירופה שמגיעים למדינות אחרות אבל לא אלינו, למשל הכנסת טכנולוגיות חדישות לענף הבנייה, כמו גם הטמעתו בקרב צעירים יוצאי צבא ואקדמאים מה שישפר לאין שיעור את המיתוג שלו בציבוריות הישראלית, למשל לשים קץ לביורוקרטיה שהפכה אצלנו ל"יעד בפני עצמו", ומכרסמת כל חלקה טובה ופוגעת קשות בצמיחה ובאפשרות, לדוגמה לקדם 70-80 אלף דירות חדשות לשנה ונבנות בקושי 45 אלף דירות כפי שקורה היום.
לכן, ועל-מנת שכותרות העיתונים של מחר יהיו חיוביות ומעודדות ולא שחורות משחור, עלינו להטות שכם יחד כולנו, ובמיוחד לאחר הבחירות ב-17 בספטמבר, ולהצעיד את המשק כולו לצמיחה ושגשוג. כי כלכלה טובה ובריאה מייצרת חברה טובה ובריאה. רישמו לפניכם!
