בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מדינת ישראל אינה "אשמה" באפלייתם של 22% מאזרחיה העוינים אותה כמדינה יהודית-דמוקרטית, או אפילו כביתם הלאומי של היהודים ● ההתנגדות הנחרצת הזאת אינה באה לידי ביטוי בחדרי-חדרים, היא נזעקת על כל גבעה ותחת כל עץ קמל
אזרח ישראלי ערבי קובל על כך שאין מאפשרים לבנו להתקבל לקורס טיס ולהגשים את חלומו להיות טייס בחיל-האויר הישראלי. לכאורה הקבילה לגיטימית, אם הנער הוא אזרח ישראלי במדינה דמוקרטית, הרי שזכויותיו ככזה עומדות לו כמו לכל נער אחר בישראל. אם כך מדוע בכל זאת נמנעת ממנו זכותו להתגייס לשורות חיל-האויר? "איך המדינה, או מי מטעמה, יכולים להרשות לעצמם להפלות 22% מאזרחי המדינה בכל תחומי החיים בכלל, ובפרט שהנער הזה לא מבקש לעצמו טובת הנאה כלשהי, אלא תובע את זכותו לתרום מעוּזוֹ כטייס נאמן למדינה?", כך מתלונן האב בהתרגשות בתוכניתו של רזי ברקאי בגלי-צה"ל. "אני במקומם לא הייתי ישן בלילות!" הוא הוסיף. יש הסוברים כי הפרשייה הזאת דומה למאבקה של אליס מילר להתקבל לקורס-טיס, כפי שאמר זאת במפורש רזי ברקאי, ואף איחל לאב שבנו יהיה ה"נחשון" הראשון, בקרב צעירים ערביים שהם אזרחי ישראל, לשרת בצה"ל כטייסים בחיל-האויר. ללא ספק הדבר ירחיב את משמעות "כור ההיתוך" שצבא ההגנה לישראל כל-כך מתהדֵר בו. הרי בצה"ל משרתים רבים מיוצאי ארצות חבר-העמים שאינם יהודים, יוצאי אתיופיה שיהדותם מוטלת בספק בקרב היהודים השמרנים, וכמובן, משרתים בצה"ל בדואים מוסלמים, דרוזים, צ'רקסים, נוצרים - מדוע איפוא ייגרע חלקם של יתר הערבים אזרחי ישראל? לא הייתי נדרש לסוגיה הזאת אלמלא העובדה שהאב מפנה אצבע מאשימה אל "המדינה, או מי מטעמה". זוהי האשמה מופרכת מיסודה, מהולה בצביעות, ואין ספק שהאב מכיר בעובדה הזאת. מדינת ישראל אינה "אשמה" באפלייתם של 22% מאזרחיה העוינים אותה כמדינה יהודית-דמוקרטית, או אפילו כביתם הלאומי של היהודים. ההתנגדות הנחרצת הזאת אינה באה לידי ביטוי בחדרי-חדרים, היא נזעקת על כל גבעה ותחת כל עץ קמל. יחיד, כזה או אחר, בקרבם איננו מעיד על הכלל המכריע של הערבים שהם "גם" אזרחי ישראל. הם מגדירים עצמם כפלשתינים מבחינה לאומית שהם "גם" אזרחי מדינת-ישראל, הם אפילו תובעים לעצמם אוטונומיה עצמאית בתוך המדינה, ולהשיב את שארי-בשרם לבתיהם ולאדמותיהם שנכבשו במלחמותינו. נציגיהם הרשמיים - "וועדת המעקב הערבית", "אגודת בני הכפרים", מרצים בכירים וּסטודנטים ערביים באוניברסיטאות בישראל, חברי הכנסת הערביים - אינם רואים עצמם כאזרחים נאמנים של המדינה היהודית. יום העצמאות שלנו הוא יום ה"נכּבה" שלהם, משפחותיהם, במעגלים הכי קרובים, משתייכות לאירגוני טרור השואפים לחסל את היישות הציונית. יש כאלה, כמו חבר-הכנסת עזמי בשארה, הקוראים ליהודים לעוף מפה עם הדמוקרטיה שלהם! המתונים שבהם, והם אינם רבים, מוכנים ב"נדיבותם" להפוך את המדינה היהודית למדינת "כל-אזרחיה". הבעיה של העם היהודי ששב לארצו היא שחלקים נרחבים בקרבו אינם מכירים עוד בצדקת-דרכו ובשובו למכורתו היחידה עלי-אדמות. הרבה יהודים מדחיקים את הסכנה הקיומית לעם ישראל באין לו טריטוריה עצמאית משלו. ועל-כן, בעגלה ובזמן קריב יהיוּ לנו גם רמטכ"ל, שר ביטחון וראש ממשלה - כולם פלשתינים, ונאמר אמֵן בלית-ברירה!
|
תאריך:
|
10/01/2006
|
|
|
עודכן:
|
10/01/2006
|
|
דודו אלהרר
|
|
בחודשיים האחרונים קיבלנו הצצה מעניינת על כלי חדש לשיווק מועמדים במערכות הבחירות - פה בישראל. במערכת הבחירות הנוכחית כנראה שלא נרגיש בו ממש, אך יש מקום להניח, כי במערכות הבחירות העתידיות בישראל הוא ישחק תפקיד חשוב. המושג החדש שעומד, כך נראה, להיכנס אל תחום הייעוץ השיווקי הפוליטי-אסטרטגי הוא - המלצות אנליסטים זרים.
|
|
|
פרופ' שלמה מור יוסף, מנכ"ל בית החולים "הדסה עין כרם" בירושלים, לא האמין בוודאי לפני מספר ימים, שממנכ"ל נחבא אל הכלים, המוכר ומוערך בחוגים מקצועיים בלבד, הוא יהפוך ל"דבר הבא" בעולם התקשורת, לדמות שאליה נושאים אזרחי המדינה את עיניהם כבר חמישה ימים, ומצפים למוצא פיו כמעט מדי שעה, ולאדם החשוב ביותר במערכת הפוליטית בישראל.
|
|
|
הייתי בוחר בכותרת אחרת, אבל הם שהאשימו את לימור לבנת ב"שותפות ברצח" במובן המטפורי (ידיעות-אחרונות / 9.1.06). הם הכוונה, "מקורבי שרון". וכל כך למה? מפני ששרת החינוך תבעה לחקור את ראש הממשלה - יום לפני הצנתור - בגין הפרסום על חלקו בפרשת סיריל קרן. הדרישה הזו פגעה קשה בראש הממשלה, והכניסה אותו ללחץ.
|
|
|
כאב אמיתי זורם בימים האלה בעורקי התקשורת, אך גם הרבה צביעות. לפתע נזכרים אישי מדינה וצבא בעוול שנעשה לאריק במלחמת לבנון: בגין - לא הוא, החליט לכבוש את בירות, ואותו עשה שעיר לעזאזל. וגם: ועדת כהאן שגתה, גרמה לשרון עוול.
|
|
|
סוגיית קרקעות המדינה מייחדת מקום לעצמה במשפט הציבורי, בראש וראשונה בגלל אופיו של הנושא. המדובר במשאב לאומי שאי אפשר לייצרו והוא מוגבל בכמותו, במדינה קטנה יחסית, זהו משאב המצוי בחסר מתמיד, ושהקצאתו ככלל היא חד כיוונית - למעט, במובנים משפטיים, הקרקע החקלאית אליה נידרש להלן - ומשמעותו הכלכלית והחברתית רבה ביותר. לכך מצטרפות תמורות משמעותיות במרקם החברתי הישראלי, ועמן ניסיונות לכרסם באתוס שעמד לנגד עיניהם של מייסדי המדינה בתחום זה, ושאומר כבר כאן כי ביסודו אני תומך בו גם כיום. חובתנו לראות סוגיה זו במבט רחב שאינו מצטמצם לכאן ולעכשיו, המעוגן בצרכי המדינה והחברה על יחידיהן כיום ולדורות יבואו.
|
|
|
|