כידוע לכולם, נשיא מדינת ישראל נבחר ע"י רוב חברי הכנסת, בהצבעה חשאית, לתקופת כהונה אחת של שבע שנים. בישראל, לנשיא תפקיד ייצוגי בלבד, ואין לו כל סמכויות או שיקולי דעת בניהול המדינה. אני טוען שאת שמעון פרס כל זה לא מעניין. אצלו הכל מתוכנן מראש. שמעון רוצה להיות נשיא המדינה.
בשנת 2000 נבחר משה קצב להיות מועמד הליכוד מול מועמד מפלגת העבודה, שמעון פרס. בסה"כ זכה שמעון פרס בסיבוב הראשון ל-60 קולות חברי כנסת, ובסיבוב השני הפסיד בשניים או שלושה קולות, אם זכרוני אינו מטעה אותי. שמעון פרס נאלץ לקבל את ההכרעה.
כיום, לאחר שברור לכולם ואפילו לשמעון פרס, שאין לו כל סיכוי נוסף להיזכר בהיסטוריה של מדינת ישראל כראש ממשלה (למרות פועליו), הוא אוסף את כל כוחותיו וייעודו למטרה אחת. שמעון פרס רואה לנגד עיניו את בית הנשיא, ואת תפקיד נשיא מדינת ישראל בתום כהונה בת שבע שנים של הנשיא קצב.
שמעון רואה את מורשת רבין ז"ל, ורואה כבר כיצד וכמעט נסללה הדרך למורשת אריאל שרון (שיזכה לחיים ארוכים), והוא מבין ברגעיו הקשים, כי אין לו ברירה אלא להיות נשיא מדינה. ולא, אין מורשת שמעון פרס לשלום ואחווה במזרח התיכון ולא תהיה שוב עלייה לרגל של שועי עולם אליו ואל חזונו.
מפלגת העבודה מזוהה עם דרכו של יצחק רבין (ז"ל) שהפך לסמל המוביל את מפלגת העבודה ואת החתירה לשלום. לאור הנסיבות ואולי אף בשל נקמות פוליטיות, הותירה מפלגת העבודה את דרכו של שמעון פרס בצל.
מפלגת קדימה, בטרם החלה בפעילות פוליטית אמיתית, כבר מזוהה עם דרכו של ראש הממשלה אריאל שרון, ושוב מוצא את עצמו שמעון פרס נדחק לפינה ונאלם דום.
זוהי אולי הסיבה האמיתית ששמעון פרס לא חוזר למפלגת העבודה. אין זאת משום שהאיש עייף מפוליטיקה, הוא רוצה לזכות להכרה בינלאומית עם תפקיד רשמי. לא עוד סגן של ... לא עוד שגריר של שלום ... האיש רוצה להיות נשיא! לשם הוא חותר!
הפעם שמעון פרס מבין שחודש יולי 2007 הוא החודש הקובע. זה בהחלט החודש שלו והוא יעשה הכל, אבל הכל, בכדי להגיע לשם. שמעון מוכן הפעם אפילו להיות מספר שניים של אהוד אולמרט. אני מאמין שגם יסכים להיות מספר שלוש ואפילו ארבע במפלגת קדימה - רק תבטיחו לו שיהיה נשיא מדינת ישראל בשנת 2007.
אצל שמעון הכל מתוכנן מראש - הוא מבחינתו כבר נשיא המדינה, ואני לא אתפלא, אם הדיל הזה לא תפור כבר עם אהוד אולמרט ושאר בכירי מפלגת קדימה.
