לרגע הזה חיכינו. ישראל כץ כבר לא שר החקלאות. "אימתו" אומנם עדיין מהלכת במשרד, אבל לאט לאט זוקפים ראש ומתחילים לחייך. מבינים שתמה התקופה האומללה ביותר לחקלאות מאז הקמת המדינה, ונקווה שלעולם לא תחזור שכמותה.
לא היה שר גרוע ממנו. לא היה שר כמוהו שלא הבין חקלאות מהי, שידע להרוס קיבוצים, תנועות, ארגונים, כל מי ומה שלא שייך לתחום חברי המרכז, למנות אנשים חסרי ידע ובלתי מקצועיים, לזלזל בכל בכירי המשרד המקצוענים ולהפוך אותם לבלתי רלוונטיים.
לאחר הניסיון להרס החקלאות, חשבתי שנותרה איזו נורמה של הגינות במדינה, ומי שנחקר ונחשד במינויים פוליטיים, מהחמורים שידענו, יקום וילך, יעזוב את החקלאים והחקלאות, את כל מה שהרס ודרס ברגל גסה. במקום זה מצאנו שר שהעז להציג מועמדות לתפקיד יו"ר מפלגת הליכוד, ראה עצמו כפוטנציאל ראוי לתפקיד ראש ממשלה. האם זו עזות מצח או בדיחה? לא די היה לו במינויים בסיטונות במשרד החקלאות ובמועצות הייצור החקלאיות? האם תיאבונו גדל לפוטנציאל המינויים בכל משרדי הממשלה?
מהיכן השנאה הזו שצבר כלפי החקלאים. האם לשם כך נטל את תפקיד שר החקלאות, לעשות מסע הרס ולהותיר אחריו אדמה חרוכה?
רק נזק הביא עלינו בתקופתו. המיסוי על העובדים גדל, מכסת העובדים לא שונתה, נושא המים הוצא ממשרד החקלאות, נושא העובדים עבר למשרד התמ"ת, מנהלת ההשקעות הפכה בלתי משמעותית ליצוא החקלאי, יש כשל גדול בצעד המיותר של איחוד המועצות, מונו אנשים לא מתאימים ובלתי מקצועיים, מועצת הצמחים נותרה חודשים שלמים ללא מנכ"ל, יש הפקרות בכספי המגדלים, ההיטלים ותעודות המשלוח נותרו בעינם - וכל זה על קצה המזלג.
פוליטיקאים מסוגו צריכים להיעלם מפעילות ציבורית.
מה שחשוב יותר - שרדנו, ועכשיו נתחיל לשקם.
נפעל כנציגי המגדלים להחזיר את שליטת החקלאים בצמתי ההחלטות החיוניות לקיומם, נשקם את הגופים להם אנו זקוקים, נחזיר לעצמנו את האחריות לכספנו ולהתנהלותנו.
ובנימה מעט אישית, במהלך שלטון השר לא הפסקנו להיאבק למען מגדלי הירקות, ובאמצעותם עשינו גם למען כלל החקלאים, ועל כך גאוותנו.
ה- 16 בינואר 2006 יוכרז כיום העצמאות של החקלאים בישראל.
הפטפטת המדינית הבלתי אחראית שמהדהדת בתקש...
