ממש לא להאמין, לשפשף את העיניים, כך כתב היום יוסי שריד במאמרו ב"הארץ": "בעבר טעיתי כאשר לא ניערתי את חוצני בעוד מועד מיאסר ערפאת".
ולאלה הלוקים בהבנת הנקרא הוא מבהיר: "לימים הוא (ערפאת) התחיל מתעתע, הוליך את כל העולם שולל, וברגע מסוים היה ברור שאיתו רחוק כבר לא נגיע, גם לא קרוב. כבר אז היה ראוי להתנער ממנו".
כך כותב היום ללא מורא הגורו של השמאל הישראלי, אדמו"רם של משיחי השקר של שלום הזוי, הזורעים שנאת חינם, שחצנים מתנשאים, המשמיצים את כל אלה החולקים עליהם.
שריד כדרכו אינו מרפה במאמרו הנקלה, ובמין חזרה בתשובה נלעגת ומגונה הוא מודה מעט מדי ומאוחר מדי: "...הטרור היכה, אוטובוסים ובתי קפה התפוצצו, מכאן ומשם נהרגו, והשמאל הישראלי נשאר תקוע עם ערפאת כאילו היה מליץ היושר שלו. לא ניתן היה לבלוע את היו"ר, אבל גם לא הקאנו אותו...".
רבותי קשה להאמין, המשפט הזה הוא לא פרי מוחם הקודח של ימנים סהרוריים כמו בני אלון, אפי איתם, אריה אלדד, אליקים העצני וחבריהם "הפנאטיים שונאי הערבים", אלא הם באים ממוחו המבריק ומעטו המושחז של מנהיג השמאל הישראלי זה עשרות שנים.
של נעליך מעל רגליך יוסי שריד, במקום להכות על חטא במאמר פאתטי מעורר בחילה, התדפק על דלתותיהם של מאות המשפחות ששכלו את יקיריהם, ושלבם שתת דם על שעולמם קרס בגלל הרוצח ערפאת וארגוני הטרור שטבחו את יקיריהם.
אתה הוא זה אשר קראת והטפת לכולנו שערפאת הוא הפרטנר הראוי לנהל איתו מו"מ. בקש מהם עתה סליחה ומחילה, על כך שבמקום לנחמם באבלם שפכת אז מלח על פצעיהם.
אתה הוא זה שהתארחת אצל ערפאת, וברוב ביזיון וקצף השחרת את פנינו מול כל מיקרופון ומצלמה מזדמנים ברחבי העולם, שם גינית ללא בושה את ישראל על כך שאינה מוכנה לנהל מו"מ עם רוצחים.
והיום, בזקנתך, כשפרשת מן הפוליטיקה, אתה מתאמץ לטהר את נעוריך, גילית את האמת, השכינה שורה עליך לפתע ופוקחת את עיניך הסומות.
יוסי, התעוררת מאוחר מדי, את הנזק שגרמת לכולנו אין להשיב. חזרתך הפומבית בתשובה מגוחכת ומקוממת, מעשיך בלתי נסלחים! במקרים שכאלה יש לומר: "במקום שחוזרים בתשובה עומדים -אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד" וכל כך למה? בשל הצחנה...
מי ייתן, ושאר רודפי השלום בכל מחיר, ילמדו הפעם לקח ממורם ורבם.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
