בזכות כיבוד החוק

הודעתו של היועץ המשפטי לממשלה ד"ר אביחי מנדלבליט, על החלטתו להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו בשלושת התיקים העומדים על הפרק, יצרה דרמה גדולה במערכת הפוליטית ובתקשורת. נתניהו לא הופתע. הוא ידע היטב כי מנדלבליט לא יעמוד בלחצים ולא יחזור בו במאומה מקביעותיו בכתב החשדות, קל וחומר נוכח זאת שכתב החשדות שימש כדלק בפני הבוחר בעדו/נגדו ערב שתי מערכות הבחירות שהתקיימו.

אין צורך להרחיב כאן בדבר חוסר האמון של נתניהו ותומכיו במשטרה, בפרקליטות, ובמיוחד בפרקליט המדינה שי ניצן וביועץ המשפטי לממשלה. חוסר אמון מוצדק, נוכח אופן התנהלותם נגדו במשך יותר משלוש שנים - התנהלות בעייתית שכללה רמיסת זכויות ואכיפה בררנית. החמרת כתב האישום (ביחס לכתב החשדות), ובפועל - ניצול השימוע להחמרת כתב האישום למרות טיעוני ההגנה שהפתיעו גם את היועמ"ש, מלמדים כי היועמ"ש ואנשיו התנהלו בלב אטום ובנפש להרע.

אכיפה בררנית פוגעת באמון הציבור

העובדה שהיועמ"ש נתן ידו לאכיפה בררנית ולהחמרה דווקא עם נתניהו, מעלה מחשבות רעות עד כדי אי-אמון באישומים נגד נתניהו. קל וחומר כאשר יריביו הפוליטיים החריפים של נתניהו, ובראשם בני גנץ ויאיר לפיד, הם שנהנו מהקלות. שתי דוגמאות: היועמ"ש נמנע מחקירת יאיר לפיד בחשד לקיום יחסי שוחד עם ארנון מילצ'ן (בפרשת הטבות המס); היועמ"ש טרם הורה על חקירת בני גנץ בחשד למרמה והפרת אמונים בפרשת הממד החמישי; אופן מינויה של עומר ינקלביץ' ברשימת כחול לבן לכנסת, מינוי שנעשה מחמת יחסיה האישיים עם גנץ שאותם לא נפרט כאן, טעון גם כן חקירה משטרתית.

החלטת היועמ"ש משמשת עתה בידי יריביו של נתניהו כקרדום לדרוש את הדחתו המיידית מראשות הממשלה. אותם גורמים שרדפו את נתניהו במשך שנים רבות בתואנה/בחשד שביצע עבירות על החוק, דורשים עתה מהיועמ"ש לפעול בניגוד לחוק יסוד: הממשלה, המאפשר לנתניהו (וליתר דיוק: למצביעיו) להמשיך את כהונתו כראש הממשלה, עד אם וכאשר יינתן נגדו פסק דין חלוט הכולל הרשעה שיש עמה קלון. כמו-כן, הם דורשים מהיועמ"ש לשלול את זכותו של נתניהו, ובפועל את זכותה של מפלגת הליכוד ובוחריה, להקים ממשלה ו/או להתמודד בבחירות הבאות העומדות על הפרק, כשנתניהו בראשה.

ייאמר כאן: זכויותיו האישיות והמשפטיות של נתניהו אינן צריכות להכתיב את הבאות, אלא האינטרס הציבורי הרחב - הנובע מכך שנתניהו הוא שלוחם של שני מיליון בוחרים. נתניהו ישכיל, מן הסתם, להגן על עצמו בבית המשפט - אם לא יבקש חסינות מהכנסת ו/או אם תידחה בקשה שיגיש. היועמ"ש מחויב לשמור על הכללים, אם אכן חוסנה של ישראל מותנה בהיותה מדינה יהודית ודמוקרטית; ואם שמירת טוהר השלטון הוא זה המדריך אותו; ואם "חזקת החפות" נתונה כזכות יסוד לכל חשוד/נאשם. ברי, כי הנסיונות מצד יריביו של נתניהו למנוע ממנו להקים ממשלה ו/או להציג את מועמדותו בבחירות הבאות, תוך שימוש בכלים משפטיים הסותרים את החוק, כמוהם כשלילת זכותם והצבעתם של שני מיליון איש שבחרו בנתניהו כנציגם לראשות הממשלה. בכל הכבוד, הדרך הנכונה היא הכנסת. יתכבדו יריביו וייפעלו לשינוי החוק - אם ברצונם לגרום להפסקת כהונה על-בסיס כתב אישום, קודם להרשעה שיש עימה קלון.

הריבון הוא הקובע


נתניהו ייאלץ להתמודד, קרוב לוודאי, בבית המשפט. האישומים חמורים. חלקם, במיוחד בתיק 1000, כוללים תיאורים מביכים, המחייבים אותו ליתן דין וחשבון. השאלה האם יוכל להמשיך בתפקידו כראש הממשלה, תלויה ועומדת. דעתי האישית: נתניהו לא יוכל להמשיך בתפקידו מעבר למספר חודשים, מחמת הנסיבות המיוחדות שנוצרו. השאלה היא לדידי ציבורית-פוליטית, ולא משפטית. ההכרעה הקרובה תהא בכנסת. אם יצליח להרכיב ממשלה בתקופת 21 הימים שהחלו ביום 20.11.19 - דבר הנראה עתה בלתי אפשרי - הוא יוכל לכהן כראש ממשלה ולהמשיך בתפקיד זה, ואם לא ישיג חסינות, הוא יידרש לצאת בהמשך לנבצרות, ככל שיעלה הצורך, עם התקדמות ההליכים בבית המשפט. אם לא יצליח עתה להקים ממשלה, הוא יוכל להציג מועמדותו במסגרת מפלגת הליכוד כמועמד מטעמה לראשות הממשלה. ואם אכן יתגבר על יריביו-מבית (ובראשם גדעון סער, שהצליח בעבר להרתיע את קבוצת הארץ מפרסום תחקיר בעניינו), וגוש הימין בראשותו יזכה ב-60-55 מנדטים, נדע כולנו כי הריבון רוצה בנתניהו כראש ממשלה. בכל הכבוד, אם כך יתרחש - זה מה שאמור לקבוע, קל וחומר עקב ירידת האמון במערכת המשפטית בכלל וביועמ"ש ובפרקליטות בפרט (אמון הציבור הוא החשוב, "לא חרב ולא ארנק") - אלא אם נתניהו יורשע בפסק דין חלוט בעבירה שיש עמה קלון.