שלומיאליות, גזענות

החוק נגד הלבנת הון, נועד, במקור, לאפשר למדינת ישראל להילחם נגד פשיעה מסוכנת - זרימת כספים שמקורם בסמים, זנות וטרור. אף-על-פי-כן, עושים גורמי אכיפת החוק שימוש אחר בחוק זה, ומתעמרים, פשוטו כמשמעו, בשורה של אישים, ובראשם בבעלי הון המגיעים מברית המועצות לשעבר.

בשנים האחרונות הופנו גורמי החקירה "לטפל" בולדימיר גוסינסקי (מבעלי מעריב), וכן במיליארדר מיכאל צ'רנוי. נגד זה האחרון אף טענה פרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל, כי יש בידי הפרקליטות חשד לתישעה (9) מעשי רצח - למרות שלא היה בידיה בדל של מידע שיבסס טענה זו. הנחקר התורן עכשיו הוא עתה המיליארדר ארקדי גאידמק. איש ססגוני, המרבה בהודעות על החלטתו לתת תרומות למוסדות בריאות, תרבות וספורט, אך גם משתמש בכספו בניסיון לקנות אהבתם/תמיכתם של המקבלים. מעניין יהא, אגב, לעשות אחר-כך חשבון: אילו הבטחות פיזר, והאם עמד בהבטחותיו.

גאידמק נחקר בימים אלה במשטרה, בחשד להלבנת הון באמצעות בנק הפועלים סניף הירקון בתל אביב. ככל הידוע, החקירה נגדו תקועה. קיצפה של המשטרה יצא נגדו, דווקא בשל זאת שהצליח להוציא מישראל יותר מ- 100 מיליון דולר, בעת החקירה, בגלל השלומיאליות של המשטרה. נודע לי, כי גאידמק קיבל מידע על החקירה, מבעוד מועד, מאחד מפקידי הבנק - באותה עת אומנם ניתן למשטרה צו לקבל את המידע והמסמכים מבנק הפועלים אך טרם הוצא צו איסור פרסום - ועל-כן קיבל גאידמק דיווח, מיהר לפעול, והופ... הוא הוציא את הכסף מישראל תחת אפם של החוקרים. עכשיו רצים החוקרים "אחרי הרוח", ומנסים לבדוק כיצד עשה את כספו בחו"ל.

החקירה נגד גאידמק, כמו גם יחסם של רבים בישראל אליו, מעוררים מחשבות נוגות. ניתנת האמת להאמר: ההתנכרות אל גאידמק, כמו אל אילי הון נוספים הבאים מברית המועצות לשעבר, מעידה על גזענות פשוטה, ברורה ומכוערת. השאלה כיצד עשה גאידמק את כספו הינה שאלה לגיטימית, בדיוק כפי שניתן (וצריך) לשאול כיצד עשתה משפחת ברונפמן את כספה. ואולם, הניסיונות לפסול אותו ולהוקיעו, או למצער - להבריחו מישראל, מדיפים ריח רע של גזענות שאין מקומה כלפי זרים בכלל ויהודים בפרט.