כל הצופה בתוכנית "זה הזמן" בערוץ 10 רואה לפניו מגיש נמרץ שנלחם נגד עוולות של הממסד. הניסיון המר שלי כדובר משרד הרווחה מגלה, כי לפנינו עיתונאי מניפולטיבי הקובע מראש מטרות לניגוח, ואז מכניס לתוכניתו רק מרואיינים ו"עובדות" שתואמים את דעותיו.
אמש (24.01.06) התדרדרה תוכניתו של עמנואל רוזן "זה הזמן" מהבחינות של אתיקה והגינות ציבורית ואישית לרמות נמוכות, שכמותן לא ראיתי בישראל מזמן.
במשך כרבע שעה בתוכנית וגם במהדורת החדשות שקדמה לה, הוטחו האשמות כלפי פקידות סעד לסדרי דין, שהן עובדות סוציאליות מומחיות בטיפול בסכסוכים בין בני זוג בהליכי גירושין על משמורת והסדרי ראיה.
להבנת תפקידן רק אוסיף, כי הן נאלצות להכניס את ראשן הבריא למיטה החולה מאוד של סכסוכים, מריבות, מניפולציות ושקרים שמטיחים בני זוג.
מטרתן היא להגן על הילדים שבני הזוג משתמשים ופוגעים בהם. הילדים כמהים לקשר עם האם והאב (כפי שניתן היה לראות אמש בתוכניתו המצוינת של קובי מידן), וניתוקם המוחלט מאחד ההורים פוגע ביציבות הנפשית שלהם.
להלן כמה עובדות שחשוב שהצופים ידעו כדי לשפוט מי הצודק בעניין. כל העובדות הללו היו ידועות לעמנואל רוזן, אך הוא התעלם מהן בכוונה.
הכתבה עסקה בטענות של אימהות, כי פקידות הסעד דורשות מהן לאפשר לאבות להפגש עם הילדים. כל האמהות הן המשמורניות על הילדים, כלומר הילדים חיים איתן ומושפעים מהן.
לא מדובר בילדים שהוצאו מבית האמהות ועברו לאב, אלא באמהות שאינן מוכנות שהאב יפגש עם בנו אפילו לשעה בשבוע במרכז קשר בפיקוח עובדים סוציאלים. הנשים מתנקמות באב על כך שנטש אותן, באמצעות הכוח הרב שיש להן כמשמורניות על הילדים.
תחקירנית התוכנית ראיינה במשך יותר משעה וחצי את פקידת הסעד הראשית, רונית צור, שענתה לכל השאלות. סיכום תשובותיה אף נשלח בכתב לעמנואל רוזן וכך נכתב שם:
א. משרד הרווחה ופקידי הסעד לסדרי דין ברשויות המקומיות בודקים מאבחנים ומטפלים בכל מקרה לגופו ואינם מסמנים בתוויות של תסמונות כאלה ואחרות.
ב. ניכור הורי או הסתה אינם "המצאה" של גרדנר. זוהי תופעה שהיתה קיימת ותהיה קיימת בעתיד. בספרות המחקרית אין ויכוח לגבי קיום תופעה של נתק בין ילד לאחד ההורים, אך יש ויכוח לגבי הסיבות לכך ולגבי אופן ההתערבות הרצויה.
מכיון שמשרד הרווחה מכיר בקיום התופעה, הוא מביא באוגדן פקידי הסעד, ציטוטים מגרדנר וכן ציטוטים מחוקרים נוספים נוספים. מאמרים אלה הם הצעות ואינם "תורה מסיני". תמליל ההרצאה של ריצ'רד גרדנר, הכולל התבטאויות כאלה או אחרות, הועבר בשנת 1998 כפי שהוא לפקידות הסעד לסדרי דין שיודעות לקרוא קריאה בקורתית.
ג. התפיסה הרווחת כיום, שגם מבוססת מחקרית, היא שחשוב שילדים לא ינותקו מאחד ההורים, אם מדובר בהאשמות שווא. לשם כך, בין השאר, הוקמו 67 מרכזי קשר ברחבי הארץ, מקום מוגן למפגש בין הורים וילדים.
ד. בניגוד לנכתב על ידיך, פקידות הסעד בודקות כל מקרה לגופו באופן מעמיק ומקיף, מתשאלות את שני ההורים ואת הילדים, ולא מאמינות אוטומטית למי מההורים. אסור לנו להתעלם מאותם מקרים שבהם הורה מתעלל בילדיו, מסית, מכפיש את ההורה השני, ומשתמש בילדים כחלק מהמאבק כנגד ההורה הנוסף.
תפקיד פקידי הסעד לסדרי דין, להגן ולפעול בכל דרך לטובת ילדים אלו. במקרים קיצוניים בלבד נבחנת האפשרות של הוצאה ממשמורת ההורה המסית להורה האחר, או למסגרת מחוץ לבית, רק לאחר שמתקיימים אבחונים פסיכולוגים ופסיכיאטרים נוספים.
ה. איננו נוקטים בשיטות של הפחדה, אך כאשר ברור מעבר לכל ספק, כי ההורה המשמורן משתמש בילדים כנשק נגד ההורה השני ומרחיק אותם ממנו בכל מיני מניפולציות, אנו חייבים להגן על הילד ועל ההורה שאינו משמורן.
ו. סגירת תיקים אינה דבר רע. ידוע שככל שהתיק מתנהל במשך זמן ארוך יותר וההורים לא לוקחים אחריות, הילדים ניזוקים. סגירת תיקים אינה באה על חשבון העמקה בהם ומסירת תסקירים מקצועיים.
דבר מכל זה לא נאמר בכתבה, מתוך 15 דקות של הכתבה, ניתן לרונית כחצי דקה. ומי הם המרואיינים שבחר רוזן לכתבה?
מאלפי אנשי המקצוע ובהם שופטים, עורכי דין, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים, מצא מר רוזן רק את אלה שטוענים שאין ניכור הורי ומתנגדים למדיניות של שירותי הרווחה. אין לי ספק שאם רצה יכול היה בקלות למצוא אחרים שיגידו בדיוק להיפך. ואיפה האבות שנטען שהם מתעללים? הס מלהזכיר.
סמדר לביא, שהוצגה כסוציולוגית ואנתרופולוגית, אינה עובדת סוציאלית, מעולם לא טיפלה ולא חקרה את הנושא. הקשר שלה לנושא הוא היותה אם מנכרת, שגם הואשמה בארה"ב בניכור הורי ובחטיפת בנה לישראל. היא מתהדרת בעובדה שהיא מובטלת, משום שאיש באקדמיה אינו מוכן להעסיק אותה. מעניין למה.
אסתר הרצוג, גם היא לא אשת טיפול ומקצועה רחוק מאוד מהנושא המדובר. היא ידועה כפמיניסטית המתנגדת נחרצות לטיפול של שירותי הרווחה בילדים ולהוצאה מהבית של ילדים, גם אם אמהותיהם מתעללות בהם ומסכנות אותם.
מזל ורס, שהוצגה כפקידת סעד ותיקה, עברה קורס, אך מנהלות הקורס סירבו לתת לה תעודה ומינוי. מיד בתום הכשרתה התפטרה מהעבודה בגבעת זאב והיא עוסקת בפרקטיקה פרטית. לכן, היא אינה יכולה להעיד על הנחיותיה של רונית צור לפקידות הסעד.
שמעון תג'ורי נזרק מכל מקום שבו עבד. בעיריית ירושלים ובמשרד הרווחה הותיר רק הרס.
והאמהות שדיברו בכתבה:
ט.: מטופלת במחלקה לשירותים חברתיים יותר משלוש שנים. ,זה שנתיים נערכים המפגשים של ילדיה עם האב במרכז הקשר בפיקוח של עובדת סוציאלית, כך שבמפגשים אלה אין שום סיכוי שהאב יתעלל בילדיו. למרות זאת האם עושה "תרגילים" למנוע את המפגשים עד כדי כך שהשופט החליט כי לכל מפגש שהאם לא תגיע היא תקנס ב-100שקלים שיורדו מהמזונות.
הרעיון להוציא את הילדים מחזקתה עלה לא מיד בתחילת הטיפול, אלא רק שנתיים אחרי תחילת הטיפול בה, לאחר שאנשי מקצוע הגיעו למסקנה, כי הילדים נמצאים בסיכון נפשי כתוצאה מהסתות האם. מסקנתנו בתיק זה היא ברורה: האם מתעללת נפשית בילדיה. למרות זאת עדיין לא התייאשנו מהטיפול בה ובילדים, ולא בקשנו מבית המשפט להוציא את הילדים מחזקתה.
א.: לפחות ארבעה מומחים אובייקטיביים בנוסף לפקידות הסעד, ובהן גם פקידות סעד מחוזיות ופקידת הסעד הארצית, קבעו לאחר בחינות לעומק, כי האם גרמה לנזק נפשי לבניה בהאשמות השווא שלה נגד האב. מדובר במקרה קשה וקיצוני ביותר של הסתה בלי שום אישוש לחשש כי האב מתעלל בילדיו.
בימ"ש עליון בהחלטה ראשונה קיבל את דעת המומחים והחליט לאשר הוצאת הילדים למרכז חירום. רק אז הסכימה האם לאפשר לאב לראות את הילדים. בדיון נוסף של בימ"ש העליון התהפכה ההחלטה, אך רק בגלל בעיה טכנית של פקידות סעד לחוק נוער, (שימוש בסעיף 12 "הוצאה בחירום" במקום הכרזה על נזקקות). למעשה, בשלב זה של הדיון כבר לא היה צורך בהוצאה מהבית, כי האם אפשרה סוף סוף לאב לראות את ילדיו ומצבם השתפר.
ח.: עוד מקרה ברור של הסתה של האם. הבדיקות המעמיקות של פקידת הסעד ושל פסיכולוגית לא גילו שום חשש לסיכון של האב כלפי הילדים. בטיפול לא עלתה מעולם אפשרות להוציא את הילדים מחזקתה, משום שהיא אפשרה, בסופו של דבר, הסדרי מפגש לאב.
אין לי בקורת על כך שניתן פתחון פה לכל מיני אנשים, יש חופש דיבור במדינת ישראל וכל אחד יכול להגיד בטלוויזיה מה שהוא רוצה. עם זה אנו מצפים להגינות והוגנות, המרואיינים ואמינותם אמורים להבדק. בניגוד למרואיינים, דברי הכתב והמגיש צריכים להיות מבוססים ומדוייקים ולא ערבוביה של תחומים ומושגים שאין בינהם קשר והקשר. מצבור כזה של כל כך הרבה דברים לא נכונים ולא מדויקים, מזמן לא שמעתי.
איננו מצפים כלל לאיזון, ברור לנו כי אין איזון בעיתונות בכלל ובתוכנית "זה הזמן" בפרט. אך לתת 15 דקות למרואיינים שכולם בכיוון אחד בלבד, ולצד המותקף שני משפטים וגם אותם להביא כ"הנחתות" לצד שכנגד, זה כבר פשע למקצוע העיתונות, פשע כלפי עובדי ציבור העושים תפקידם נאמנה.
לצערי הרב, למרות שאני כבר מכיר את התוכנית ויודע שבתוכנית זו יש חופש דיבור רק לדעותיו האישיות של מגישה, ולמי שמסכים לדעותיו, הסכמתי לשתף איתה פעולה.
סברתי לתומי כי דעותינו יובאו בצורה הוגנת וסבירה ולכן שכנעתי את פקידת הסעד הראשית, רונית צור, להתראיין. אמש הבנתי שהמטרה היחידה של הצילום היתה להראות לעולם את דמותה של האשמה הראשית בהתעללות בילדים.
במשך שמונה השנים שלי בתפקיד דובר המשרד, ראיתי שפלות ונבזות של העיתונות, אך לא ברמה כזו. בשנים אלה עמלתי קשה מאוד לשנות את עמדות עובדי המשרד שרובם עובדים סוציאליים האמונים על חסיון וטובת הלקוח כלפי העיתונות.
העובדים סירבו להתראיין או למסור נתונים לתקשורת כי לא היה להם אמון בה. עד אתמול הצלחתי להעביר לצד של העיתונות מספר רב של עובדים. אתמול, "בזכות" עמנואל רוזן כל זה ירד לטמיון.
תגובת תאג'ורי שמעון, עובד סוציאלי, לדברים הנ"ל:
מעולם לא נזרקתי משום עבודה.
מעולם לא הרסתי בשום עבודה. הנני מלווה משפחות רבות בגאון ובכבוד מול שרותי הרווחה. הנני פועל במסירות עבור לקוחותי, והילדים ומשפחותיהם מודים לי על כך מאד. על דברי השמצה של מר נחום עידו הנני מתעתד לפעול בכל הדרכים החוקיות העומדות לרשותי נגדו, באופן אישי, וכבר הוגשה תלונה במשטרה נגדו.
