הנאד כ"כ מסריח שאפילו רוח פרצים לא יכולה לו. יש לשער שאילו האף של פינוקיו היה נסחר בבורסה של אוסלו, אתמול הוא היה חוטף חבטה עזה וירידות שערים: אז לפני שהאף של פינוקיו ממריא אל על שוב, זיכרו: מה שחשוב הוא שהפלשתינים בחרו מרצונם החופשי בחמאס בעיקר בגלל המצע שקורא בגלוי להחריב את ישראל. החגיגות ברחובות הם לא על זה שהמצב הכלכלי הולך להשתפר אלא על כך שתרבות השאהידים בדרך לניצחון, והיהודים בדרך לים.
אולם אל דאגה: הראש היהודי ממציא לנו פטנטים, וזה מה שתשמעו בימים הקרובים:
טיעון קלוקל מספר אחת יהיה שהפלשתינים הצביעו לחמאס בגלל המצב הכלכלי ובגלל השחיתות ברשות הפלשתינית. טיעון שאולי יש בו משהו אם נביא בחשבון שגם הפת"ח אינו נמנה על ל"ו צדיקים רודפי שלום ואבו-מאזן בכבודו ובעצמו הוא דוקטור בהכחשת השואה, אולם זו התבוננות מתוחכמת מדי. תחזית עקומה נוספת תהיה שעכשיו החמאס יצרך להתמתן בשביל להוכיח את עצמו כראוי לשלטון אליו נבחר: לא תהיה לחמאס ברירה אלא לבחור בדרך השלום והדמוקרטיה. נו, הרי אם יהיה להם מה להפסיד יהיה להם אינטרס בשלום עאלק. הכיבוש יעני הוא שורש הרע, ואם הוא יעבור מן העולם נוכל לנגב חומוס בראמאללה ולקינוח גם לרקוד דבקה ביפו המשוחררת.
בעניין הכלכלי, אנו שוב מלבישים על הפלשתינים את תפיסת העולם שלנו הרואה בחיי שלום ואיכות חיים ערכים חשובים לאין ערוך מאדמה וכבוד. הלוא הם בני אדם בדיוק כמונו, לא? אז זהו, שכנראה לא בדיוק: הנורמליות האנושית כנראה עוברת באיזשהו מקום בין ההונאה העצמית שלנו לצימאון הדם הפלשתיני. זה מה שקורה כשמתעקשים לאנוס שלום על מי שעולמו הערכי והכוחות המובילים בתרבותו, אין להם שום מכנה משותף איתנו.
ואם באמת הם אומנם הצביעו בגלל השחיתות ומצב כלכלי? בואו נבדוק מה היה קורה אצלנו אם מפלגה הייתה מציעה מצע חברתי וכורכת אותו בהשמדת הפלשתינים. היעלה על הדעת שרוב הציבור יצביע עבורה? אצלנו אפילו טרנספר לאויב הרצחני נחשב מילה גסה או לכל הפחות רעיון לא פרגמטי. ואגב: מישהו זוכר את חזון המזרח התיכון החדש, מבית מדרשו של קדימה- פרס? שוב מוכרים לנו לוקשים שבגלל ה"כיבוש" יש עוני ורעבים בישראל. וכמה עולה הגדר שאלמלא אוסלו לא היה צריך לבנות אותה? כמה עולה הטיפול הפיסי והנפשי בקורבנות הטרור שעלה דרמטית מאז אוסלו? יש עוד שאלות ראויות שלא יעלו על דל שפתיהם של המראיינים בקול-ישראל. אבל יותר קל לדבוק במנטרה "כיבוש" ולזרוק את כל הבוץ על הימין.
אילו מטרת הפלשתינים הייתה אכן עצמאות מדינית, היה אפשר לסיים את ה"כיבוש". זה מה שהציע להם אהוד ברק שהיה ראש ממשלה מטעם השמאל בשנת 2000. כולנו זוכרים מה קרה בעקבות מה שהפלשתינים הבינו (בצדק) ככניעה משפילה שלנו. אבל אז, צחוק הגורל, היה נוח להאשים את אריק שרון שעלה על הר הבית, בפרוץ האינתיפאדה... נו, אז הוא עוד לא היה אתרוג שמתלוצץ עם רופאיו.
מי שממש צריך הסבר במילים פשוטות: מדינה עצמאית מעניינת את הסבתא של הפלשתינים, והבעיה אינה מה שאין להם אלא מה שיש לנו. הפלא ופלא, זאת גם הבעיה של חלק מהעולם המערבי, ע"ע אנטישמיות.
אה כן, אני מבינה: זה לטובתנו להתנתק מהם בגלל הבעיה הדמוגרפית. מיליון שאהידים שיצעדו בדרך לירושלים ולג'יהאד, שיתיישבו באדמות הריקות ברובן ביהודה ושומרון, לא יהיו שום איום עלינו... ננהל איתם משא-ומתן על שמירת הטבע וחלוקה של מי התהום בגב ההר בדרך של שלום... הרי הם בני אדם בדיוק כמונו... שימו לב, כל היענים שטומנים ראש בחול: אחרי שיסתיים הכיבוש (יפו חיפה עכו) והפליטים ישובו, כולל מיליון שאהידים מאירן, גם אתם וגם המתנחלים תשחו באותו ים. בכם רק משתמשים כדי להוביל את כולנו לאותו גורל. לא תימלטו ממנו רק בגלל שרצתם לנגב שרימפס בקמפ דיוויד.
יכול להיות שהחמאס ילמד לדבר יפה, ויאמץ לעצמו את הטקטיקות החלקלקות של הפת"ח: הלוא כל ההבדל הוא בסגנון ולא במהות. הפת"ח שרצח משתפי פעולה עם ישראל ואפשר את ההסתה בבתי הספר ובמסגדים- אינו פרטנר לשלום אלא להונאה ומלכודת פתאים. ואם ההסבר הוא שהפת"ח נאלץ להיכנע לרצון הרחוב הפלשתיני זה אומר משהו על עם הרוצחים הזה: מה שחשוב הוא שהפלשתינים בחרו מרצונם החופשי בחמאס בעיקר בגלל המצע שקורא בגלוי להחריב את ישראל. החגיגות ברחובות הם לא על זה שהמצב הכלכלי הולך להשתפר אלא על כך שתרבות השאהידים בדרך לנצחון, והיהודים בדרך לים. חבר'ה, תפנימו: יש לנו עסק עם תרבות של רוצחים, ועל אותם פלשתינים מעטים שרוצים לחיות בשלום, אוסלו הביא גיהינום לא פחות מאשר על עצמנו.
העולם המערבי נדהם אתמול לא מכך שארגון החורת על דגלו את השמדת ישראל זכה בבחירות אלא בגלל סיבות אלו: 1) הם מתחילים להפנים שגם המוסלמים בארצותיהם תחת מעטה השוויון בעצם רוצים לגזול ולהחריב את תרבות המערב ולהשליט במקומה את האיסלאם. 2) המערב אומנם התרגל לטיפשות ולתמימות של היהודים, שאפשר למכור להם כל לוקש רצחני תחת הכותרת "שלום", אבל מסתבר שיש פרטנר לטיפשות, שמתעלם מכללי משחק הצביעות: הכלל הראשון הוא שעל הפלשתינים לשלם את אותו מס שפתיים של "תהליך השלום" כדי לקבל יד חופשית לטבח יהודים.
מותר לשחוט יהודים אבל צריך לעשות את זה עם סכין ומזלג ולא עם הידיים. הלוא חלק ניכר מהסיוע האירופי לפלשתינים הוא בדיוק בגלל שהם ממשיכים את רצח העם היהודי. אלא שצריך לתת הצגה יפה של יונים ו"שלום" בשביל להרדים את היהודים, וזהו פחות או יותר ההבדל המרכזי בין הפת"ח לחמאס: חמאס = חורבן מוות אבדות וסבל. פת"ח = פתיון וחלקלקות, בנוסף על כל השאר.
בוש ובלייר התפתלו בחוסר נוחות כי נדמה להם שאפילו היהודים לא יוכלו לבלוע כזאת צפרדע ולהמשיך לשקר לעצמם. אוי, איך שהם לא מכירים אותנו עם הפתרונות היצירתיים שלנו... חיש מהר יקום הכסיל שימצא דרך לנהל משא-ומתן עם הפלשתינאצים החדשים: וכי על מה אפשר לשאת ולתת עם הנאצים? על הקישוטים בדרך למשרפות? על הצבע שבו יצבעו את קירות תאי הגזים? על השיטות שבהם ירטשו אותנו? או שמא על מכסת האוטובוסים המתפוצצים וגודל המטען?
אני כבר רואה את ים התגובות המוקיעות את "גזענותי", כאילו שלקרוא לאויב בשמו זאת גזענות. אינני נרתעת ממי שהדבקת תוויות אומנותו. זה הרגע לומר שוב בקול: בגלל אוסלו, כל סיכוי שהיה אי פעם לדו קיום בשלום, נמחק ונדחה לכמה דורות לפחות. על מעט הפלשתינים שרוצים לחיות בשלום נגזר גיהינום כמו זה שאוסלו הביא עלינו ואף גרוע מכך. ואפרופו "גזענות": אני סבורה שיש לנו גם מה ללמוד מהערבים ואומות אחרות ביחס לחשיבות האדמה. כן, אין סתירה ביו אדמה לחיי אדם. בלי אדמה ובלי כבוד גם אין חיים, והסיבות שבגללן השמאל כ"כ מעריץ את הפלשתינים הן בדיוק הסיבות שבגללן העולם בז ומזלזל ביהודי ההינתקות.
על סמרטוט דורכים, ומי שנתלה בלחץ האמריקני בעצם אומר שאנו חיים תחת כיבוש: כיבוש הוא כיבוש הוא כיבוש, בין אם הוא גלובלי וכלכלי, פיסי בשטח (הכיבוש הערבי בארץ ישראל לדוגמא) או תודעתי (כיבוש השמאל את המדיה והשלטת עולם מושגיו על השפה העברית). יש להניח שגם האמריקנים לא היו לוחצים עלינו אלמלא היינו ממהרים להתנדב לשחיטה. הם היו מכבדים אותנו יותר ומבינים שאנו בעלי ברית נחושים לטווח ארוך ולא אורחים לרגע במזרח התיכון.
אז מה הפתרון? בודאי לא "הפתרון הסופי" שהשמאל מוליך אליו. לפני שנחפש פתרונות ושלומות אם יש, צריך תהליך שיקומי של גמילה מתרבות השקר והזניית השפה. כל ההחלמה מעיוותי השמאל מתחילה בנקודה זו של להפסיק לשקר לעצמנו. שנית: להפסיק להזיק. לעצור את הנסיגות והבריחות מכל סוג שהוא, כי כעומק הבריחה כך עומק השחיטה. שלישית: רפורמה בתקשורת שעיקרה שוק חופשי בו לא חלה חובה על איש לממן כנופיית שדרנים של השמאל במסווה של רשות שידור ממלכתית (המשכורות של יבין ודומיו יכולה להירתם למלחמה בעוני) המשרתת את האויב, ומאידך שמיים פתוחים לשידורי רדיו וטלוויזיה מכל סוג.
כמו-כן מדיניות הסברה ומדיניות בשטח התואמות זו את זו, ואומרות דבר פשוט: עם אויבים עושים הכל חוץ משלום. ניסינו וזה לא הלך. לכן אנו נוקטים מהלכים חד-צדדים של בניה התנחלות וחיזוק הישוב היהודי (זה גם יוזיל את מחירי הדירות אפרופו כלכלה). האדמה שלנו, ודי בזה שהשלמנו עם ויתור על ארץ ישראל המזרחית שנגזלה מאיתנו במרמה ע"י שלטון הכיבוש הבריטי.
מעתה, לא נותנים רובים לאויבים אלא מסכלים אותו, ורצוי באופן לא ממוקד. לא רצים להתנצל אם נופלת פצצה על גן ילדים פלשתיני, ולא מתביישים להטיל עונש קולקטיבי בדמות טרנספר על משפחה שיצא ממנה מחבל. הם חפים מפשע? אולי כן ואולי לא, אבל עדיף שהדמעות יהיו אצלם ולא אצלנו. עדיף שאנחנו נשלוט על העם הזר ונעודד אותו להגר, מאשר להיפך. יש לנו את מלוא הלגיטימציה לנהוג באויב ככזה, כפי שכווית גרשה 300,000 פלשתינים במלחמת המפרץ.
אין דרך אחרת: עדיף ש"נאכל חרב" מאשר החרב תאכל אותנו. וגם אם יפרוץ השלום אי פעם בעתיד, יש להביא בחשבון התפתחויות שיפתיעו את המודיעין, והפיכות נוסח אירן, שאיתה אגב היה לנו בעבר שלום אמת. גם בשלום צריכים להיות זהירים ולזכור שהפרטנר יכול להפוך את עורו ולהוות איום.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
