הרבה 'ראש הממשלה'

ביום רביעי בערב הבהילו את ראש הממשלה לבית החולים, עצרנו נשימתינו ונחרדנו נוראות. מה יהיה? חרב העולם! מה כבר לא יהיה יותר 'ראש הממשלה'?

למחרת השכם בבוקר התניע נהג האוטובוס הצהוב מבארי את רכבו אסף את ילדי קיבוץ נירים, עין-השלושה, ניר-עוז כינסם והובילם בבטחה אל בית הספר האזורי בחבל "אשכול".

התלמידים הגיעו בשעה היעודה והשיעור הראשון נפתח כהרגלו. אביהו, חקלאי ותיק מיסוד המעלה (מטעי נשירים בעיקר) שקם ממשכבו בשעה זו, וביקש ליטול מקלחת של בוקר גילה להפתעתו שהמים בברז זורמים כהרגלם, ולמרבה ההפתעה גם עיתון הבוקר הונח בתיבת הדואר כשורה, למרות שהמצב בירושלים היה עגמומי ולא היה ברור בכלל אם יש לנו 'ראש הממשלה'.

לקראת עשר בבוקר ניגשה זיוה משעלי מהמושבה עקרון למכולת השכונתית כדי להצטייד בלחמניות טריות, גבינה צהובה וקרטון חלב. להפתעתה המרובה היא גילתה שכל המוצרים עומדים טריים על המדפים כאילו 'ראש הממשלה' לא אושפז אמש בבית החולים במצב קשה. מוזר.

מוזר היה לה גם לגלות שחיים הירקן ממשיך כהרגלו ללטף בחיוכו העוגב את פניה, ומצביע על אשכוליות הזהב שלו הראויות להיטרף, להעלם, וזאת למרות, ואף על-פי ש'ראש הממשלה' נעלם אמש אל תוך בית החולים.

חלפו כמה שעות וגילינו פתאום שיש לנו מדינה שלא מתפרקת לחתיכות כאשר נעלם לו לפתע 'ראש הממשלה', ובסך הכול היא ממשיכה לתפקד לא רע גם 'בלי ראש הממשלה' ועם מעט מאד שרי ממשלה - הלו, מה זה, יש פה קסם!

לא, לא ממש. גילינו בעצם שמדינה לא בנויה על 'ראש הממשלה' אחד שהכול נעשה בדברו ובמצוותו, ולכן היא גם לא ממש מתפרקת כשהוא נעלם.

פתאום הבנו שמדינה בסך-הכל מורכבת מהרבה אנשים, שכל אחד מהם הוא... נכון, 'ראש ממשלה' בזעיר אנפין, בסביבתו, בתחום שעליו הוא מופקד: אם זה הסעת תלמידים לבית-ספר, אם זה אספקת מוצרי חלב למכולת, גננות, חייטות, שוטרות, פנצ'ראות, ספרות, נגרות, מסגרות, צפרות, נהגות, גראפיקאות, זמרות, עקרות בית, וכל שאר עיסוקים ומגזרי פעילות ואחריות.

לא להאמין, המון המון ראשי ממשלה קטנים וגדולים מסתובבים לנו בארץ הזאת וכל אחד מנהל ומפקד וממונה וקברניט של משהו אחד לפחות. וכך גם ראוי שנביט אל עצמנו, נתייחס אל תפקידנו באשר נלך.

ולכן דווקא כאשר 'ראש הממשלה' מאושפז, מגלים שלאורכה ולרוחבה של המדינה פזורים למעשה מיליוני 'ראשי הממשלה', שמניעים יחדיו עולם חיים, הוויה שלמה, שקיומה אינו עומד ותלוי ב'אחד' נישא ומורם, אלא בנו כולנו. 'ראשי ממשלה' לפחות לעצמם, למשפחתם, לעיתים גם למקום מושבם, ולא פעם הרחק ואפילו מעבר.