הקלות הבלתי-נסבלת

בפרלמנט של העשירון העליון בהרצליה אמרה השרה ציפי ליבני שההינתקות שינתה את הסכסוך הישראלי פלשתיני, את המפה הפוליטית בישראל ואת התובנות בצד הימני של המפה. היא גם ידעה להוסיף ש"היא צריכה גם לשנות את כל היחס של הקהיליה הבינלאומית כלפי ישראל. עד להינתקות האשימו את ישראל כי היא רוצה לשלוט על הפלשתינים ואינה מוכנה לפרק התנחלויות".

לבני צודקת באשר לשינוי שחולל שרון בפולוטיקה הישראלית. אך כמו שרון, היא טועה לגמרי בנקודה העיקרית: ההינתקות היתה אומנם צריכה לשנות את היחס של הקהיליה הבינלאומית כלפי ישראל, אך בפועל זוהי תקוות שווא. רק טיפשים יכולים להאמין שכעת הלחץ עלינו יפחת. אדרבה, מעתה הלחץ יגבר להמשיך את 'מורשת שרון'.

מדוע? כי בעיני העולם חורבן גוש קטיף הוכיח שני דברים:

1. הוכח שליהודים אין זכויות של ממש בארץ ישראל, אפילו במקום שמעולם לא גרו בו ערבים. עובדה: אפילו היהודים מודים בכך ועוקרים את אחיהם 'יוצרי הבעיות'.

2. הוכח שבמשוואה המזרח-תיכונית היהודים הם ניידים והערבים נייחים. זאת אומרת: כדי לפתור 'בעיות' תמיד ניתן לגרש יהודים ממקומם. בקלות בלתי נסבלת. והיהודים יעשו זאת בעצמם. לעומתם, הערבים הם קבועים וקיימים, ואיש אינו מעלה בדעתו (גם לא אביגדור ליברמן המדבר על חילופי שטחים) לגרש אפילו ערבי אחד מביתו.

נשיא אירן אחמדי נג'אד הקדים והפנים לקחים אלו, ופתח במשא שכנוע קבל עם ועולם שיש להעביר את היהודים - כלומר את אותם 'בעלי ניידות' מגוש דן וחיפה, אלו שגירשו מנוה דקלים את אחיהם 'הבעייתים' שדימו שהם 'נייחים' ושאהבתם תנצח - לאירופה. אומנם זכה נשיא אירן לגינויים רבים, אך האמת היא שהוא אומר מה שרבים בעולם חושבים: היהודים הם בעיה והפתרון הוא לנייד אותם.

כבר ברור שיקיר נתב"ג וממלא-מקום ראש הממשלה אהוד אולמרט, מתעקש ללכת בדרכו של פטרונו שרון, ופירוש הדבר שהנוסחה 'גירוש יהודים=תהליך שלום' כבר נכנסה ללקסיקון הדיפלומטי הבינלאומי.

חורבן בתי הקבע של עמונה - במחיר סביר וברווח גדול מבחינתו של אולמרט - מאחורינו, וגירוש היהודים בחברון - מקרקעות בבעלות יהודית לפי הרשום בטאבו - הושג כמעט ללא קרב. מעתה אך הגיוני הוא שהקהיליה הבינלאומית של לבני תדרוש שדפוס 'מצליח' זה ייושם בצורה נרחבת בכל מקום שיהודים 'בעלי ניידות' 'יוצרים בעיות', כלומר בכל ארץ ישראל.

יש הטוענים שממשלת ממלא המקום דואגת לאכיפת החוק. אם כך הם פני הדברים ראוי לשאול: מדוע אלפי בתים בירושלים שנבנו בידי ערבים בניגוד לחוק ואשר תלוים ועומדים נגדם צווי הריסה עומדים על תילם? תאמר שירושלים היא סוגייה בינלאומית רגישה? אזי מדוע משטר הרצליה אינו נוקף אצבע כנגד גזילה נרחבת של אדמות מדינה בידי בדווים?

ברור ששאלת המחיר (הקלות הבלתי-נסבלת) היא הקובעת. אין ספק שמשטר העשירון העליון נרתע כאשר המחיר הוא גבוה לטעמו - ואצל ערבים שלא זכו להתחנך על ברכי ההשקפה הממלכתית של הציונות הדתית המחיר יהיה גבוה במיוחד.

פעם הסביר לי ידיד את המציאות בהר הבית כך: כל משטר מעוניין בשקט. המשטר יודע שאם הוא יאפשר ליהודים להתפלל בהר הבית הערבים לא יניחו לו. לעומת זאת, אם הוא לא יאפשר ליהודים להתפלל בהר - ואפשר למנוע זאת מהם בקלות בלתי-נסבלת - הכל ימשיך להתנהל על מי מנוחות. כלומר: גירוש היהודים=שקט. וכל זאת לא ישתנה, המשיך אותו ידיד, עד אשר המחיר שגובה הצד האחד ישתווה למחיר שגובה הצד השני.

מבחינה זו יתכן שאירועי עמונה מסמנים תפנית. יש כנראה יהודים שהחליטו להעלות את המחיר.