ממלכיאור עד רפי פרץ

רפי פרץ הודיע כי הוא מצטרף לממשלת העריקים של נתניהו-גנץ. הוא עשה זאת באותו שבוע שבו התקיימה ישיבת סיעת ימינה, שבה הוחלט פה אחד, כולל פיו שלו, ללכד את השורות במשא ומתן מול הליכוד.

הוא עשה זאת על-דעת עצמו, ובעצת יועציו-מקורביו, למרות שלא קיבל את אישור מרכז הבית היהודי למהלך, מהלך שגם על פי ההסכם הקואליציוני מחויב המציאות.

פרץ, העומד בראש מפלגה דתית, בחר להתעלם לחלוטין משורה ארוכה של רבנים בעלי שם, מכל זרמי הציונות הדתית, ובראשם הרב חיים דרוקמן, שבשני מכתבים שפרסמו קבעו נחרצות שהבית היהודי, האיחוד הלאומי והימין החדש - שלוש המפלגות המרכיבות את רשימת ימינה - חייבות להישאר יחד, ויהי מה - בקואליציה או באופוזיציה.

פרץ, שלא הצליח - וספק אם רצה - לעמוד במכבש הלחצים של בנימין נתניהו הוכיח שוב שמילה זאת מילה, והריהו מוכן לשמש כשר לענייני אסקופה נדרסת. את מהלכו עטף בנימוקים שונים בדבר הסכנה למפעלי הציונות הדתית ושאר נימוקים שניתן בקלות להפריך.

חשוב לזכור, פרץ אמנם הוצנח לראשות הבית היהודי, אך נבחר לכנסת בזכות עצמו וסוברני לפעול כרצונו. הוא לא המציא את הפרת ההבטחות לבוחר. הבגידות הפוליטיות היו לפניו וימשיכו גם אחריו. אלא שרפי פרץ עשה דין לעצמו.

פרץ המרה את דין התנועה, את הוראת הרבנים ואת מילתו שלו. למרות הכל הוא מתיימר לדבר בשם הציונות הדתית, ומזכיר אותה לכל אורך מכתב ההסברים שלו. פרץ עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס - הוא מתיימר לייצג את הציונות הדתית שעה שאין לו מנדט מוסרי לנהוג כך.

גם בזה הוא אינו ראשון. קדמה לו מפלגת מימד בראשות מיכאל מלכיאור, שהייתה חלק ממשלת השמאל קצרת הימים של אהוד ברק. גם מימד טענה שהיא מייצגת את הציונות הדתית, ונציגה היחיד בכנסת, מיכאל מלכיאור, גם הוא רב, ייצג בעיקר את עצמו. כאשר נוכח כי הוא משמש כעלה תאנה לממשלת המהפכה האזרחית של אהוד ברק, שביקשה לקדם תחבורה ציבורית בשבת, נאלץ להתפטר בבושת פנים.

ההבדל בין שני הרבנים שנכנסו לפוליטיקה הוא שבניגוד למלכיאור שייצג זרם שולי וזניח בציונות הדתית שכיום ניתן למצוא שרידים לו במפלגות כמו יש עתיד, אידיאולוגית, רפי פרץ נותר רעיונית בזרם המרכזי של הציונות הדתית.

נתניהו יודע שהציבור הדתי-לאומי אינו טיפש. ראש הממשלה מבין היטב שצירופו של רפי פרץ אינו יכול לשמש עלה תאנה להדרת הציונות הדתית ממעגל ההשפעה והעשייה, ואפילו לא על תקן משענת קנה רצוץ. הכל יודעים למה כלה נכנסת לחופה, ולמה הוכנס פרץ לממשלה - מאבק נטו בנפתלי בנט ואיילת שקד. יותר משאוהב נתניהו את פרץ, הוא שונא את ראשי הימין החדש, ולא צריך להיות גאון פוליטי כדי להבין זאת.

רפי פרץ אמנם נכנס לקואליציה, אבל הציונות הדתית נשארה בחוץ. הציבור הדתי-לאומי שבע מפילוגים ומעוניין באחדות. פרץ פירק את החבילה, ונקמת הבוחר הסרוג שיראה לו את הדלת החוצה מן החיים הפוליטיים תוגש במוקדם או במאוחר, חמה או קרה.