1,667 ש"ח לשעה

מסה אזרחית

לאור הפרסומים על שכר מנהלי הבנקים במדינה, הרווחיות הגדולה, דוח השכר השנתי של הממונה על השכר באוצר והכתבות הרבות על שכר העובדים העניים, פרטתי את הנתונים לדבר מוחשי וקל להבנה עד לכדי בהלה.

מנהל בנק מרוויח 1,667 ש"ח לשעת עבודה; מנכ"ל קופ"ח מרוויח 253 ש"ח לשעת עבודה; בכיר באקדמיה מרוויח 223 ש"ח לשעת עבודה; חברי ממשלה, רה"מ, שרים ושופטים מרוויחים 133 ש"ח לשעת עבודה; חברי כנסת מרוויחים 97 ש"ח לשעת עבודה; עובדים בשכר הממוצע מרוויחים 23 ש"ח לשעת עבודה; עובדים בשכר החציון מרוויחים כ-17 ש"ח לשעת עבודה; עובדים בשכר מינימום מרוויחים כ-11 ש"ח לשעה ויש הרבה מאוד פועלים עניים שעובדים 12 שעות ביום, 300 ימים בשנה ומרוויחים 10 ש"ח לשעת עבודה. את הפערים החולניים האלו שום כלכלה מודרנית לא תצליח לרפא. המסקנה היא שאנחנו בדרך להפיכת דמים חברתית-כלכלית.

פערים חברתיים מתרחבים עד לכדי סכנה מוחשית ואף קיומית. זאת כאשר יש מעט שמרוויחים הרבה, ורבים שמרוויחים מעט. כשתופעת העוני מתרחבת ואנו נחשפים לעניים החדשים, אנחנו יודעים בוודאות שזו לא תופעה גנטית מולדת של עוני, זה תוצאה ממעשה אדם, מהחלטות כלכליות, מהחלטות פוליטיות ומתורה כלכלית שאינה מכירה בערך האזרחים שבונים מדינה.

הפערים הללו נולדו מתוך שבר מנהיגותי מתמשך, שבר שבונה וואקום פוליטי שמאפשר לתורה כלכלית חולנית להרחיב את הפערים החברתיים, עד לכדי כאוס חברתי עמוק המחולל את המפץ החברתי הגדול, חסר השליטה שאחד מתוצאותיו הם "חורים שחורים" חברתיים.

פערים חברתיים אינם גזירה משמיים ואינם הכרח בלתי נמנע של חברה מודרנית. הם נובעים מהתגלגלות של מדיניות עד לאיבוד רסן, המשתלבים בשיתוק אזרחי ובשחיתות שהופכת לנורמה. הפתרון לא יבוא מרפורמה כלכלית כזו או אחרת, אלא מנקיטת מעשה של אזרחי המדינה.

פערים חברתיים - מה זה?

בכל חברה אנושית ישנם פערים חברתיים, שאפשר לצמצם או למנוע את הרחבתם. החברה האנושית בנתה במהלך שנות הישרדותה בעולם כלים שנועדו לשמור על איזונים חברתיים, כלכליים ותרבותיים, שיוצרים חברה תקינה במרחב דמוקרטי, או לחלופין, חברה הבנויה על בסיסי הרודנות והאנרכיה של השלטון כלפי העם.

ההיסטוריה האנושית ידעה למנוע פערים חברתיים, כלכליים ותרבותיים. היא ידעה לזהות את הסממנים של התרחבות הפערים המסוכנים, אולם לא תמיד ידעה למנוע אותם, דבר שהוביל עמים לחיות תחת שלטון אכזר כלפי אזרחיו, עד לכדי קריסה.

המדינאים באנושות העתיקה והפרימיטיבית, כמו האנושות הנאורה והמתקדמת כיום, ידעו שפערים חברתיים, כלכליים ותרבותיים הם כלי שלטוני חזק, שנועד להגדיר את גבולות האפשרויות של שימוש הכוח על החברה, על-מנת ליישם את המאוויים והרצונות של המנהיגות. פערים חברתיים מאפשרים לכוח אידיאולוגי אפשרות למנהיגות או לשלטון לממש את חזונו האידיאולוגי, בין אם הוא דתי, פוליטי, חברתי או כלכלי.

גבולות הפערים החברתיים מאפשרים לכל אדם בחברה למקם את עצמו בתוך הגבולות של החזק בקצה האחד העליון, ולחלש בקצה השני התחתון. לאחר שהוא מייצב את עצמו בחברה, חלות עליו ההגדרות של פערים חברתיים. בנקודה זו, התודעה החברתית של האזרח מתחילה להבשיל, כשהוא בוחן בכל רגע את מקומו בחברה ובפרט בקהילה בה הוא חי. בשלב זה גם מתפתחות השאיפות של האדם כפרט להיות בחלק החברתי הנוטה להיות חזק, בשאיפה מתמדת להתרחק מהתחתית של גבולות הפערים החברתיים.

בתוך התבונה האזרחית הזו, המנהיגות השלטונית פועלת במלוא כוחה לקביעת הגבולות הדמוקרטיים, המקנים כלים לשוויוניות חברתית, כלכלית ותרבותית לכלל האזרחים, או לגבולות האוליגרכיה של שלטון מעטים על רבים, תוך עושק אוצרות העם והאזרחים לחיזוק מעמד הנבחרים.

הגלובליזציה הכלכלית בעולם אפשרה גם לגלובליזציה החברתית להתפתח, וכך מוצא האדם את עצמו מתמקם כפרט בתוך הכפר הגלובלי, בוחן בכלים יותר רחבים את מעמדו בתוך הפערים החברתיים בהם הוא חי ומתקיים. ככל שרמת הידע של האדם כפרט גדלה, כך השלטון פועל בתוך המבנה של הגבולות החברתיים בסביבתו ומקבל החלטות להרחיב את הגבולות של הפערים החברתיים או לצמצם אותם, והכול בהתאם לתובנה של הפרט בתוך הכלל החברתי-כלכלי-תרבותי-חינוכי.

כשכלכלה נפגשת עם החברה, נוצרים פערים - פערים חברתיים, פערים תרבותיים, פערים חינוכיים, פערים כלכליים, פערים מעמדיים, שיוצרים גם חוסר צדק שוויוני חברתי-כלכלי שהולך ומתרחב עד לידי קרעים חברתיים קשים. בישראל פערים חברתיים מהגבוהים בעולם המפותח, ורבים רואים בפערים אלו את הסכנה האמיתית לדמותה, איכותה ואף לקיומה של המדינה. פערים חברתיים אינם מולדים. הם יצירת מעשי אדם. בידנו האפשרות לפעול למען הקטנתם כצו השעה לחברה או להתעלם מהם כצו הכוחניות האוליגרכית של הקפיטליזם הדורסני.

מהלכה למעשה

מי שגרם לפערים החברתיים-הכלכליים הללו, צריך לחול עליו "דין רודף" חברתי-פוליטי, לפני שתגיע שפיכות הדמים מהעם ותשטוף את המדינה לים. העם יודע שאי-אפשר לצמצם פערים חברתיים כאלו. אפשר רק למות מהם. כפרט, ככלל וכמדינה, אנחנו בדרך לדעיכה חברתית מהמסוכנות שחברה דמוקרטית יכולה לספוג לקרבה.

יתרו מציע למשה רבנו (שמות, י"ח) כלים לבחירת שופטים בישראל:"וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל-הָעָם אַנְשֵׁי-חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת–שֹׂנְאֵי בָצַע;". משפט זה טוב גם לימים אלו כצו השעה למדינת ישראל, בפרט לאור שיח השחיתות שעוטף אותנו, שחיתות שצריך לנקות מהראש כלפי מטה. "הדג מסריח מהראש", יודע אחרון אזרחי מדינת ישראל. השחיתות היא גם הבסיס להרחבת הפערים החברתיים, השחיתות היא סוג נבזה של "טרור חברתי". השחיתות היא "פצצה מלוכלכת" שתתניע את הפיכת הדמים החברתית בישראל.

את הפיכת הדמים החברתית ניתן למנוע רק ע"י בניית מסה אזרחית שתוביל את מדינת ישראל לתפנית ולבניית סדר יום חדש. מסה אזרחית שרוצה סדר יום אזרחי-חברתי שיהיה לא פחות חשוב מסדר היום הביטחוני. מסה אזרחית לוחמת שתהרוג את השחיתות לפני שהיא תהרוג אותנו. מסה אזרחית שיודעת היטב מי לא יעשה זאת - ההנהגה הכלכלית והפוליטית שהובילה אותנו עד הלום, מסה אזרחית שעושה תפנית חברתית–כלכלית-פוליטית ואשר תבנה סדר יום חדש לישראל! סדר יום חדש שימנע את הפיכת הדמים החברתית שעומדת לפתחנו ותעשה לאזרחי מדינת ישראל תפנית לכיוון אופק חדש: אזרחי-חברתי-כלכלי-פוליטי.