בימים אלה פורסם בכלי התקשורת ששר החוץ, שמעון פרס, נוהג מדי פעם לטוס לפגישותיו המדיניות במטוסים פרטיים של אילי הון, אלה הנמנים עם החוג הבינלאומי של מכריו עתירי הממון.
כאשר נשאל דובר משרד החוץ אם המשרד נוהג להחזיר למליונרים הללו את תמורת הטיסה, השיב בגימגום כי בדרך כלל יש "התחשבנות" של המשרד בנושא זה.
מותר לנחש ניחוש סולידי, ולא פרוע, כי לפחות חלק מהטיסות הללו הן "און דה-האוס" וכוללות גם אירוח מסוג זה או אחר. עד כה לא נשמעו בפומבי קולותיהם של פוצי פה ומצפצפים.
כדי לעשות חסד עם שר החוץ, אציין כי הוא אינו השר היחיד שטס מדי פעם במטוסים פרטיים.
מי שמכיר את המציאות הישראלית העגומה מקרוב יודע, כי בממשלות הקודמות ובממשלה הנוכחית, היו וישנם שרים בכירים וזוטרים שטסו לחו"ל במטוסים פרטיים של "טייקונים" ישראליים - הן לנסיעות בתפקיד והן כאורחים לאירועים פרטיים. היו גם אירוחים בבתים פרטיים ובמקומות בילוי כחלק מ"חבילת התיור".
קשה להניח שמשרדיהם של כל השרים הללו ערכו לאורך השנים התחשבנויות עם בעלי המטוסים הפרטיים. ככל הידוע, אין סעיפי תיקצוב לטיסות החריגות הללו.
רשימת הנהנתנים הטסים במטוסים פרטיים לטיסות פרטיות, כוללת גם כמה יושבי כנסת לשעבר, חברי כנסת הנחשבים מכובדים, סגני שרים, בעלי תפקידי שררה, מנכ"לים לסוגיהם ובעלי תפקידי מפתח במפלגות.
קשה להניח שהטיסות והאירוח נעשים לשם שמיים. יש להן מטרות גלויות ולפעמים סמויות שתמיד השכר בצדן.
מותר בהחלט להגדיר חלק מהטיסות האלה טובות הנאה לשמן, ולשאול מדוע מבקר המדינה לא אמר עד כה את דברו בנושא רגיש זה.
[מהמבקרים הפנימיים של המשרדים הממשלתיים אין הרבה מה לצפות. על-פי החוק, הם כפופים למנכ"ל המשרד ולפעמים גם לשר].
אפשר גם להאיר את עיני הגורמים הנוגעים בדבר בשלטונות המס, ולשאול האם אין מקום לגבות תשלומי מס מטיסות פרטיות שהן קבלת תמורה כספית בחינם.
ולסיום: אף אחד לא יחשוד בי ששכחתי, חלילה, את עמיתי למקצוע שהם ה"מובילים", אם לא בטיסות במטוסים פרטיים, אזי בטיסות מסחריות ובאירוח כיד המלך. והכל על חשבון גופים כלכליים ומסחריים.
לאורך השנים שבהן כיהנתי בתפקידים בכירים במוסדות אגודת העיתונאים ומועצת העתונות, תבעתי במפגיע שלא לאפשר לעיתונאים לטוס לחו"ל על-חשבון גורמים שהם עשויים לסקר אותם בעקבות הנסיעות הללו. לצערי, העדיפו המו"לים לשתף פעולה עם הגופים המארחים האלה.
התוצאה הבלתי נמנעת: יש מחוייבות בלתי כתובה שהכתבה תהיה חיובית או לפחות אוהדת. אף פעם לא שלילית.
החלטה שניתנה על-ידי מועצת העתונות בעלת השיניים התותבות, שקבעה שיש צורך לציין בשולי הכתבה שהכותב הוזמן על-ידי הגוף הנוגע בדבר, היא בבחינת קבלת "הכשר" למוצר לא כשר.
הפטפטת המדינית הבלתי אחראית שמהדהדת בתקש...
