העליון עושה סדר בקניין הרוחני

בשבוע שעבר (28.4.21) קיבל בית המשפט העליון החלטה תקדימית-עקרונית בתחום הקניין הרוחני, שיהיו לה השלכות רוחב על הענף (רע"א 6161/20). ההחלטה מעדכנת את הלכת גבריאל בקשר לדיונים בקניין רוחני.

בהחלטה זו נקבע, כי תביעות בקניין רוחני יכולות להיות מוגשות בבית המשפט המחוזי, גם אם הן תובעות סעד כספי בסכום הנמוך מסך 2.5 מיליון שקל (הרף בסמכות עניינית בהתאם לחוק בתי המשפט). זאת אם קיימת הוראה בחוק הספציפי לעניין הסמכות, כך שתיקים אלו לא יוגשו באופן גורף בשלום, כפי שנקבע בהלכת גבריאל. ההרכב שקיבל את פסק הדין כלל את השופט עופר גרוסקופף, אשר כתב את ההחלטה, בהסכמת השופטים מני מזוז ונעם סולברג - אותו ההרכב שקיבל את ההחלטה בעניין גבריאל.

כדי להבין את משמעות ההחלטה נלך אחורה בזמן. לפני כשנה התקבלה החלטה בעליון, שהשפיעה על כל הדיונים בתחום הקניין הרוחני. בשל מורכבותם, כמו גם בשל העובדה שלרוב הייתה בהם בדרך כלל עתירה לצו מניעה, הם היו מתנהלים ככלל בבית המשפט המחוזי. בהחלטה בעניין גבריאל (6500/19) אשר ניתנה בעניין זכויות יוצרים, קבע בית המשפט העליון, כי במקרה של תביעה הנמוכה מ-2.5 מיליון שקל נתונה הסמכות לבית משפט השלום, כמו בתביעה אזרחית רגילה.

בעניין הנוכחי מדובר בתביעה על הפרת מדגמים שהגישה חברת פוטקס תבניות לבית המשפט המחוזי נגד חברת אילה פלסט. פוטקס, המיוצגת בידי כותב שורות אלו, רשמה עשרה מדגמים לקופסאות חיבורי חשמל. פוטקס עתרה למתן צו מניעה קבוע להבטחת זכויותיה במדגמים ומניעת המשך הפרתן על-ידי אילה פלסט, כמו גם סעד כספי הנמוך מ-2.5 מיליון שקל.

בית המשפט המחוזי ביקש תחילה להחיל על המקרה את הכללים שנקבעו בהלכת גבריאל, אשר ניתנה לאחר הגשה התביעה, ולהעביר את התיק לשלום. חברת פוטקס חלקה על עמדה זו וטענה לקיומה של הוראת חוק מיוחדת, סעיף 51 לפקודת המדגמים, מכוחה הסמכות לדון בתביעה מסוג זה נתונה לבית המשפט המחוזי בלבד.

בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת פוטקס, ואילה פלסט ערערה לעליון בהתבסס על הלכת גבריאל. היועץ המשפטי לממשלה הודיע על התייצבותו להליך, בה תמך בטענת פוטקס ובפסיקת בית המשפט במחוזי.

בית המשפט העליון קובע, כי את הלכת גבריאל לא ניתן להפעיל באופן רחב וגורף על כל התביעות בענייני קניין רוחני. כאשר קיימת בחקיקה הוראה ספציפית, לעניין סמכות עניינית ייחודית, הקובעת באיזו ערכאה ידון התיק, יש להעדיף אותה על פני מבחן הסעד הנוגע לסכום התביעה.

עוד קבע בית המשפט העליון: "על-מנת לחסוך התדיינויות מיותרות בעתיד, נבהיר כי אותו ניתוח יפה גם למקרים נוספים בהם קיימות בתחום דיני הקניין הרוחני הוראות חוק מיוחדות המתייחסות לנושא סמכות השיפוט העניינית. כך, למשל, כפי שכבר צוין, בסעיף 188 לחוק הפטנטים, נקבע שבית המשפט המוסמך לדון בתביעה בגין הפרת פטנט הוא בית המשפט המחוזי. על כן, תביעות מעין אלו יש להגיש לבית המשפט המחוזי, וזאת מבלי להידרש כלל למבחן הסעד".

כאמור, להחלטה זו תהיה השפעה רוחבית על ההתדיינויות בתחום הקניין הרוחני. קיים יתרון ניכר להתדיינות בבית משפט מחוזי לאור התמקצעותם, בקיאותם וניסיונם של השופטים בתחום המורכב והמסובך של זכויות קניין רוחני, מה גם שמדובר בתביעות בהיקף כספי ניכר, (לעיתים הסעד הכספי אינו מייצג את שווי התביעה, שכן את שוויו הכלכלי של צו מניעה קשה לאמוד). גם העובדה שבחלק מהמקרים מדובר בעניינים עקרוניים, שלעיתים נדרשת בהם הכרעה סופית של בית המשפט העליון, מעניקה יתרון להתדיינות בבית המשפט המחוזי, שהדרך ממנו אל העליון קצרה יותר.