מצעד הנעלבים

מעשה הרכבת הקואליציה גרם למספר אנשים להיעלב, ומדוע? כי לא יקבלו את התפקיד הראוי להם, על-פי דעתם.

כי מי שהיה רמטכ"ל, כנראה שאין תפקיד ראוי לו, למעט שר ביטחון. כלום החינוך זה פחות חשוב? או האוצר? או שאולי זה התפקיד היחידי בו ירגיש בטוח, בסביבה המוכרת. ומה עם תפישת השליחות?

ולשני הובטח תפקיד שר החינוך. רק שר החינוך. כל תפקיד אחר אינו ראוי או שאין עניין בו. ומה עם תפישת השליחות? תפישת "או טייס או טבח" מעידה על מוטיבציה נמוכה יחסית. ההתניה שאו שאקבל את מה שאני רוצה, או שאיני רוצה, מעידה כי לא תחושת שליחות למען הציבור מניעה את האדם, אלא סיפוק מאוויים. פוליטיקה אינה מנגנון מינויים, ומי שבא באמת לתרום, יקבל עליו כל תפקיד, בניגוד למי שבא להטביע חותמו ולעזוב.

בקרוב יהיו מספר נעלבים חדשים, אלה שלהיות אחד ממאה ועשרים נבחרי האומה אינו מספק אותם, קטן עליהם. הם חייבים להיות שרים או לפחות סגני שרים. וולוו עם נהג, לא פחות. כל תהליך בניית ממשלת ישראל לארבע השנים הבאות מסתובב סביב למי מגיע, לא מי הטוב ביותר. שלא לדבר על כך שאידיאלים ומצע והבטחות לבוחר הפכו לסחורה הנמכרת בעבור כיבודים.

הסיבה היחידה שמתנהלים 'כאילו דיונים' על קווי היסוד של הקואליציה, היא לתת כיסוי מכובד לדיוני הכיסאות עד לסיומם, ואם חס וחלילה יהיה צורך לפרוש מהדיון, הרי שתמיד אפשר יהיה לקשור זאת לבעיות הסכמה על קווי יסוד, שהרי לפרוש בגלל כסאות זה לא מכובד.

פעם, להיכנס לפוליטיקה היה שליחות, צו התנועה. בשם השליחות קיבלו כל תפקיד שהוטל, תפקידים מתפקידים שונים במהלך השנים. היום יש מסלול מקוצר לתהילה. אם אחרי מספר קדנציות בכנסת אינך לפחות סגן שר, אתה נעלב. אם אחרי תפקיד שר ביטחון רוצים להטיל עליך תפקיד חשוב אחר, אתה נעלב. אם אחרי מספר קדנציות כשר לא נוסף לך תואר סגן ראש ממשלה, או ממלא-מקום ראש הממשלה, אתה נעלב.

אז לרשימת הנעלבים הוסיפו אותי. נעלב מזה שאלו נבחרי האומה. נעלב שכך מתנהלת הרכבת הממשלה, זו שאמורה לנהל את המדינה. נעלב שקווי יסוד של הממשלה העתידית אינם אלא פריטים למסחר. נעלב מכך שכנראה אין לאיש כוונה לקיים באמת את קווי היסוד, שיסיימו את תפקידם ברגע שיושלם איוש הכיסאות.

לא נשאר לי אלא להזכיר לטובה את פרופ' יהודית נאות ז"ל, שממגוון תפקידי שר אפשריים בחרה את זה שנחשב היה כפחות מכובד, ובעל התקציב הקטן. בחרה מתוך תחושת שליחות, מתוך הכרה בחשיבות הנושא, ובכך רק הוסיפה כבוד לתפקיד ולעצמה. מי שרודף אחר כבוד, הכבוד בורח ממנו...