בית המשפט המחוזי בירושלים אישש בפסק דין ראשון מסוגו את מה שידענו כבר מזמן: "קיים חשש מבוסס כי הליכי הרישום למוסדות החינוך של בית יעקב נגועים בהיעדר שוויון על-רקע עדתי". משרד החינוך מודע כבר שנים רבות לסלקציה הגזענית המצמררת אך לא עושה דבר. בנות עדות המזרח מוקרבות על מזבח הסטאטוס-קוו.
בכל שנה, בסמוך לפתיחת שנת הלימודים במערכת החינוך, אנו עדים שוב ושוב למאות מקרים שבהם ילדות חמודות שכל פשען במוצאן המזרחי, נשארות בבית לאחר שהרשמתן לבתי הספר החרדים של רשת בית יעקב נדחתה. מנהלי המוסדות אינם רואים פגם בציון מפורש של סיבת הדחייה מנימוקים של מכסות למזרחיות. מפסק הדין למדנו כי כל מנהל נוהג לרשום ליד שם התלמידה האם היא אשכנזייה או מזרחית.
שיטת המכסות, לפיה בכל מוסד 30% מקומות לבנות מזרחיות והשאר לבנות אשכנזיות, היא שיטה ידועה ומושרשת היטב. מנהלי רשת החינוך בית יעקב שייכים לזרם החרדי האשכנזי הנשמע למרותו של הרב יוסף שלום אלישיב. הם אינם רואים כל פגם באפליה גזעית, שכן רשת החינוך הוקמה מראשיתה עבור חינוכן של בנות הציבור האשכנזי ועקרונות-על של השיטה הדמוקרטית האוסרים אפליה אינם לחם חוקם, זו אמונתם ואין להאשימם, ואולם היכן משרד החינוך? מדוע הכניס תחת כנפי תקציביו מוסדות הפועלים בניגוד לחוק במשך שנים, כאשר התופעה היתה ידועה לכל השרים שעמדו בראשו?
ואולם המסתורין מאחורי התופעה עוד מתגבר ועולה על כל סיפור בלשי שקראתם. ומעשה שהיה כך היה, בשנת 2000, בעודי מכהנת כחברת מועצת העיר ירושלים מטעם סיעה חילונית לחלוטין, החלו לזרום טיפין טיפין אל לשכתי הורים חרדים יראי שמיים שדפקו בדלת בחשש מה וביקשו עזרה. לכולם היה סיפור דומה, הילדה הגיעה לגיל כיתה א' ומנהלת בית הספר סירבה לקבלה משום שהמכסות למזרחיות באותה השנה היו כבר מלאות.
אחרים סיפרו כי גם בנות המזל המתקבלות במסגרת המכסה, מופרדות לכיתה מיוחדת שבה לומדות רק המזרחיות. לתומי חשבתי כי אולי טעו בכתובת, תוך כדי רכיסת כפתור סורר בחולצתי הלא צנועה נהגתי לומר: "כבודו טעה בדלת, חברי המועצה של ש"ס יושבים בהמשך המסדרון, ייגש אדוני לאחד מסגני ראש העיר השס"ניקים ויקבל עזרה מיידית, הם הרבה יותר חזקים ממני כחברת אופוזיציה".
הפונים הביטו ימינה ושמאלה מחשש לאוזן זרה ולחשו: "היינו אצל השסנ"יקים, הם אמרו שידיהם כבולות ושכדאי שניגש אליך כי את היחידה שיודעת מה לעשות". המחמאה היתה גדולה עבורי, אם יריביי החרדים מש"ס שולחים את מצבעיהם אלי נראה שיש תקווה לחיים משותפים בין חרדים לחילוניים.
במקרים רבים עזרתי ע"י טלפונים זועמים למנהלות החרדיות, הגשתי לא פעם תלונות במשטרה נגד בית ספר כזה או אחר, הגשתי תלונות למבקר המדינה, למשרד החינוך, אך כלום לא עזר. המחזה קורע הלב של ילדות חרדיות המשתרכות אחרי האם או האב החרדים במסדרונות העיריה, חזרו על עצמם בכל ראשון בספטמבר.
באותו יום של חורף שנת 2000, עשיתי מעשה. הגשתי שאילתא לראש העיר דאז מר אהוד אולמרט, פרשתי את ממדי התופעה וביקשתי כי בישיבת מועצת העיר יעלה ראש העיר להצבעה את הצעתי לסדר, לפיה העיריה לא תעביר תקציבים לבתי הספר שבהם נערכת סלקציה גזעית נגד בנות מזרחיות. ראיתי במעשה זה תחילתה דה גאולה, ימי משיח ממש וזאת על שום מה? על שום שגם נקיים דיון פומבי בתופעה המכוערת ונפעיל כלי אפקטיבי לחיסולה וגם נראה אחדות ישראל בהצבעה ביחד של חרדים וחילונים כאחד.
לתדהמתי, מיד כשהעלה מר אולמרט את הצעתי לדיון, יצאו במהירות מן האולם כל חברי ש"ס וההצעה נפלה מפאת חוסר בתומכים. מאוחר יותר שאלתי את חבר המועצה האמיץ של ש"ס הרב יצחקי: "שמואל, למה לא הצבעתם איתי, היינו יכולים לחסל את התופעה?". והוא ענה לי: "ויי זמיר, רוני, מתי תלמדי מה זה פוליטיקה? הרי גם אם היית מעלה את עשרת הדיברות להצבעה היינו מצביעים נגד, כי את לא משלנו, דאגי קודם לילדים במגזר שלך והניחי לנו בענייננו". מאז חלפו שנים וממדי התופעה לא קטנו.
פתרון התעלומה מצוי כתמיד בחוסר יכולתנו חרדים וחילונים להתגבר על המפריד ולהיאבק יחד על המאחד. על כולנו כאחד לצאת נגד הגזענות החרדית שאינה באה מרוע לב חס וחלילה היא פשוט שארית מהגלות הקשה שאילצה אותנו להתבודד כדי לשמר את אמונתנו. כאן בבית החדש, רק פתיחות בין חרדים וחילונים ובלי שיקולים פוליטיים, תוכל לקרבנו אל אור הקדמה, ומצידי תקראו לה חבלי משיח...
