תאכלו עוגות

סערה קטנה כבר פקדה את הממשלה החדשה - פרשיית העלאת מחירי הלחם בשיעור של 7.11%. העיסוק המיידי הוא בשאלה "הפוליטית" - כיצד הממשלה מודיעה לציבור על החלטה זו מיד לאחר הקמתה, בשעה שההחלטה על כך נתקבלה עוד לפני כן. מעין "תרמית" פוליטית קטנה ושפלה לדעת רבים, בעיקר אלו המייצגים את העניין החברתי. ואכן, שאלה זו במקומה, אולם יש לראות החלטה זו במבט רחב יותר ולבחון האם הכשל כאן הוא לא גדול יותר.

הפקידים

תפקידם של "הפקידים",קרי הדרג המקצועי, הוא לבחון את מחירי הלחם בראייה ה"קרה" והמדעית. ואכן, מידע רב זורם לגבי הפרמטרים שהובילו להחלטה. אנו למדים שהגוף שבו נבחנת הסוגיה הוא "ועדת המחירים הבינמשרדית שליד האוצר" - ועדה שחבריה הם רק "מקצוענים" ממשרדי הממשלה השונים, בהתאם לנושא.

ועדה זו בוחנת את המחירים הרצויים (למוצרים שבפיקוח) ביחס לרווחי היצרנים ויכולתם לעמוד בתחרותיות. ממה שמתברר במקרה זה, מתקשות המאפיות לעמוד במחירים שרשתות השיווק הגדולות מעמידים בפניהן ועל כן נקלעות להפסדים משמעותיים, מעבר להפסד סביר. בכדי להגיע לנתונים אלו מסתייע משרד התמ"ת ברואה חשבון מקצועי אשר בוחן היטב את הסוגיה.

אין תפקידם של הפקידים, לפי תהליך זה, לבחון את "ההפסדים" של הציבור כולו מעצם העלאת המחיר של הלחם וזאת למרות שמינהל סחר פנים במשרד התמ"ת, אשר העומדת בראשו צבייה דורי נדרשה להסביר את פשר ההעלאה, אחראי גם על הממונה על הגנת הצרכן (בהיבטים העסקיים בלבד).

אנו נניח כי העלאת מחירי הלחם לא "נולדה" מעצמה. אנו נניח כי המאפיות מפעילות לחצים קבועים במטרה להשיג העלאת מחירים. יתכן גם, כך נניח, כי המאפיות מפעילות "לובי" לא קטן ואולי אף פעילים פוליטיים אשר יודעים להגיע למרכז העצבים של קבלת ההחלטות. אין בכך משום חידוש. זהו חלק אינטגרלי ולגיטימי בתהליכי עבודתה של ממשלה בכל העולם - לחץ של המגזר העסקי להעלות מחירים, לצמצם רגולציה, להסיר חסמים, לקבל אישורים ורשיונות, לזכות במכרזים וכדומה. ועל כן אנו מניחים שגם במקרה זה פעלו כוחות אלו - הבעיה היא שאין כל שקיפות ואיננו יודעים זאת.

בכל מקרה איננו מבינים כיצד בעיות תחרותיות בין רשתות שיווק ועסקים צריכות לבוא על חשבון הציבור? מה הפתרון של הפקידים לדבריה של צבייה דורי "המצב שנוצר מראה על חוסר איזון קיצוני בין הרשתות והמאפיות ומצביע על אי קיום תחרות משוכללת..." - מה הפקידות עושה למען תיקון מצב זה לפני העלאת מחיר הלחם על חשבון הציבור?

שקיפות

אנו למדים, כאמור, כי המאפיות מפסידות 27% על מכירת לחמים מפוקחים (בשעה שהרשתות "נהנות ממרווח שנע בין 12% ל- 37%, תלוי בסוג הלחם"). אנחנו גם יודעים כי לרשתות השיווק רווחים אדירים וכי בכירי רשתות השיווק זוכים לבונוסים והטבות למכביר (בשעה שאלפי עובדים בעסקיהם אינם מגיעים לשכר המינימום).

הציבור רוצה לדעת יותר על "הפסדי" המאפיות. מן הראוי היה שהממשלה תציג לפני האזרחים את מצבן הכספי של המאפיות המייצרות לחם אחיד ואנו רוצים להיווכח במו עינינו מהם "הפסדיהם".

אולי ביכולתן של אותן מאפיות להפסיד מעט על הלחם האחיד המפוקח - אך הם עושים הון על כל סוגי הלחמים האחרים? אולי הן מפסידות על הלחם אך עושות "כסף טוב" ממוצרים אחרים? אנחנו גם למדים כי לתקציב הציבורי הישיר יש "הנחה מיוחדת" - הצו אינו חל על מכרזים שעורכים כוחות הביטחון, השב"ס ומוסדות ציבור כגון בתי חולים.

לציבור מגיע לראות בשקיפות מלאה את כל הנתונים הללו. אנו גם רוצים לדעת, או לפחות להפריך, את הסברה ההגיונית כי לחצים הופעלו על הפקידים (ועל הפוליטיקאים) על-ידי "מייצגי" המאפיות - ומי היה מעורב במהלך זה של העלאת מחירים.

הפוליטיקאים

בסופו של יום, לא יכול צו מסוג זה לצאת לפועל ללא חתימתו של הפוליטיקאי - במקרה זה שר התמ"ת. סמכות זו לא ניתנה סתם כך - יש בה משום הטלת האחריות הציבורית הכוללת על מהלך מסוג זה על הדרג הנבחר. לדרג הנבחר ניתנת הפריבילגיה לשקול על כף המאזניים את השיקול הציבורי הרחב, את ממד העיתוי, את ההשלכה הכוללת על המגזר העסקי - ולהביא את הכל לידי שיקול מורכב ומערכתי.

מה היה כאן השיקול של הדרג הפוליטי (במקרה זה שר התמ"ת דאז אהוד אולמרט)? לפי ההחלטה במובן העיתוי ושיעור ההעלאה נראה שהיה כאן מקרה מאוד דחוף - כלומר, ממש ברמה של סיכון עסקי למאפיות בישראל. האמנם?

או שמא מדובר במחטף שבא דווקא להיטיב עם המאפיות באופן חד-צדדי - והעיתוי שנבחר הוא העיתוי שלדעת הפוליטיקאי היה "הטוב ביותר" בכדי להעביר את ההעלאה?

הלקחים

מתברר שאת הציבור לא ניתן ל"סבן" כל הזמן בכל דבר, וכי "שומרי הסף" בדמות התקשורת עושים עבודה טובה, לפחות בסיקור הנושא.

ההעלאה זו נראית בעליל חריגה במיוחד, לא צודקת ולא בעיתוי הנכון. במקרה זה לא רק הפוליטיקאים אחראים לכך, אלא גם הפקידות המקצועית.

ועל כן יש מקום לשקיפות מלאה של כל התהליך - ואנו מצפים כי לא רק בדיבורים והסברים "מדעיים" יפטרו את הציבור - אלא בנתונים: מי פנה וביקש העלאת המחירים? מי פעל למען ההעלאה זו? מול מי עבד ולמי פנה? מהם רווחי/הפסדי המאפיות? מדוע לא ניתן לפתור את הבעיה בין המאפיות ורשתות השיווק לפני הטלת העומס על הציבור הרחב (ובעיקר החלש)?

אנו מצפים כי אירוע זה יאפשר לממשלה החדשה להבין כי שלב חדש ביחסיהם עם הציבור עלול להתרחש עליהם - הציבור לא יהיה יותר אדיש, ידרוש הסברים ולא יהיה מוכן לקבל "הסברים מקצועיים" כקודש שאין לערער עליו.