כאילו דבר לא אירע, גם לאחר הבחירות לכנסת ה- 17, מדי יום מתווספים בסביבתנו סיפורים אנושיים קורעי לב של נפגעי מדיניות שרון-אולמרט-פרס-נתניהו. היום גם מפלגת העבודה נושאת באחריות כשותפה בכירה בממשלה הממשיכה ביישום תקציב 2006המושתת על מדיניות אכזרית, ביביסטית, דארוויניסטית, המיישם מודל מודרני של המדינה הפאודלית ומפלג את החברה הישראלית ל-2 חברות: ישראל של עלובי החיים וישראל של הדולצ'ויטה.
מדיניות המניחה פצצה מתקתקת, פצצה חברתית כלכלית, בלבה של החברה הישראלית, מאיימת על לכידותנו ומסכנת את בטחוננו וקיומנו יותר מכל סיכון ביטחוני חיצוני. מעולם לא היה מצבנו כל כך בשפל המדרגה. שחיתות - ובדרגים הגבוהים ביותר, קשר בין הון לשלטון - ובהיקפים ובחוסר בושה ללא תקדים, חוסר תרבות אלמנטרי - פגיעה בנפש וברכוש שלא היו כמותם.
מייקרים את מחירי הלחם, מוצרי הבסיס, ירקות ופירות, נגע האבטלה מכרסם בנו, עול מסים לא מוצדק ומנגד מערכות קורסות: בריאות, חינוך. העוני הולך וגדל. כמדי שנה, כריטואל, מפורסם דוח העוני המזעזע וממנו למדנו כי שכ-47% לא גומרים את החודש, 20% מהילדים בישראל הולכים לישון רעבים. נתניהו הורשע במשפט הבוחר בקלקול טוטאלי של כל דבר טוב במדינה ובצמיחה חסרת תקדים של תופעת הבתי תמחוי והעמותות לנזקקים.
שלטון האליטות בישראל הפך לדורסני, נצלני ואכזרי. ישראל, דמוקרטיה לכאורה, כאילו מתקיימים בה כללי משחק, שלטון החוק וסדר חברתי הומני. למעט שלי יחימוביץ, יורם מרציאנו ועמי אילון, שרינו וחברי סיעת העבודה בכנסת תמכו בקריאה הראשונה בתקציב נתניהו לשנת 2006 והחלו מתלבטים כיצד לפעול ולהצביע בקריאה שנייה ושלישית בעניין הצעת תקציב המדינה לשנת 2006. שלי יחימוביץ, מרציאנו ואיילון לא עברו כל עבירה מאחר שהסמכות לקביעת עמדת המפלגה בעניין התקציב הינה של הוועידה ולא של הסיעה.
בטרם ייקבעו עובדות, חובה לפעול על-מנת לשמור על מעמדם וחובתם של צירי הוועידה להיות שותפים בגיבוש מדיניות המפלגה בנושאים החברתיים כלכליים בכלל ובנושא תקציב המדינה לשנת 2006 בפרט. בימים שבהם לומד הגנרל החברתי את תיק הביטחון, אנו בטוחים שאלו שכה הטיבו להוביל את המאבק במרכז המפלגה בעניין חלוקת הכסאות בממשלה אותם כינה היו"ר בשפה נלעגת "הגנרלים והאדמירלים", אותם אלו שהציגו עמדה חוקתית, ייטיבו להמשיך ולהאבק על עמדות עקרוניות בעניין תקציב המדינה ובכלל זה למען אכיפת החובה לכנס את ועידת המפלגה לדיון בעניין תקציב המדינה כפי שנעשה ב-3 השנים האחרונות, כפועל יוצא מפעילותי ומפעילות חברי.
היו"ר והמזכ"ל עושים כל שביכולתם לנכס לעצמם סמכויות המוקנות לוועידה, למרכז וללשכה ולמעט בכינוסם. נוכח מציאות זאת על הגנרלים והאדמירלים לפעול לאכיפת החלטת הוועידה מיום 30/9/02, ואכיפת הוראות החוקה ופסיקותיו התקדימיות של המוסד לברור עתירות, היוצרים מתווה מחייב בעניין. יודגש כי הסמכות לקביעת מדיניות המפלגה והסיעה בכנסת בעניין תקציב המדינה (בכל שנה ושנה) הינה סמכות בלעדית של וועידת המפלגה.
החלטת המרכז בעניין ההסכם הקואליציוני עניינה ההסכם הקואליציוני בלבד ואינה יכולה לבוא במקום קיום דיון והחלטה בוועידת המפלגה בעניין תקציב 2006. הדרישה והחובה לכנס את הוועידה לדיון בתקציב המדינה הייתה אז והיא שרירה וקיימת גם היום.
על-פי חוקת מפלגת העבודה, ליו"ר ומזכ"ל מפלגת העבודה אין סמכות מקבילה לסמכות לשכת ומרכז מפלגת העבודה, לא כל שכן לסמכות הוועידה שהינה הריבון במפלגה. סעיף 14 בחוק המפלגות מחייב את כל המפלגות לפעול על-פי חוקתם ותקנוניהם. על כן עד לגיבוש המדיניות וקבלת החלטה בוועידת מפלגת העבודה לעמיר פרץ ולאיתן כבל אין כל מנדט או סמכות כלשהי לקבל החלטות מחייבות בעניין תקציב המדינה.
