יש הנחה שעבאס, השולט בקרן ההשקעות הפלשתינית (PIF) שממנה ניתן למשוך כ- 200 או 300 מיליון דולר, בולם משיכה כאמור במטרה להחליש את ממשלת החמאס.
ה- PIF נוסד בשנת 2002 בעת ששר האוצר הפלשתיני, סאלם פאייד, הצליח להניח יד על חלק מרווחיו הלא-חוקיים של יאסר ערפאת. לאחר ניצחון החמאס, משרדו של עבאס הודיע כי הוא ישלוט באופן ישיר בקרן. כיום הקרן שווה כמיליארד דולר וממשלת החמאס אינה שולטת בה. עם זאת, לא ברור אם עבאס באמת שולט בקרן. היו"ר, מוחמד מוסטפה אומר, כי הקרן העבירה כבר כ- 300 מיליון דולר לרשות. הוא מרמז כי לא יועברו סכומים נוספים.
אנשי קשר שלהם מידע מהימן - כולם מדברים שלא לציטוט - מתארים את המשבר הכספי הנוכחי ברשות כפוליטי או מלאכותי. מוסטפה נראה כמסכים. ישנם נכסים אחרים של אש"ף - בעלי שווי רב - שעבאס יוכל לעשות בהם שימוש.
למי האחריות?
הרשות, עד לאחרונה, קיבלה יותר תרומות כסף מגורמים בינלאומיים לנפש מכל ישות פוליטית אחרת, אך חלקים גדולים מן הכסף מועברים למטרות לא חוקיות. בפברואר, התובע הכללי של הרשות, גנרל אחמד אל-מג'אמי, דיווח כי הוא גילה גזל או שימוש לא יאות ב- 700 מיליון דולר בתוך הרשות, וכי הוא מניח שבסך-הכל מדובר במיליארדים.
במהלך השנים שבהן חוסר הסדרים היה דבר מקובל, כסף בינלאומי - בעיקר כסף אירופי - המשיך להגיע לרשות. פשוט לא נדרשה אחריות כספית. במרס 2005, המשרד האירופי המטפל בתרמיות - OLAF - במסגרת הנציבות האירופית, הוציא דוח שציין כי אין מסקנות חותכות לכך שכסף אירופי שימש למימון התקפות או פעילויות לא חוקיות. עם זאת, האפשרות לשימוש כזה בכספים היתה קיימת, שכן "היכולת לבקר פעילויות כספיות ברשות הפלשתינית - מבפנים ומבחוץ - טרם פותחה."
במלים אחרות, OLAF מודה שאינה יכולה לגלות לאן הגיע הכסף שנשלח לרשות. הדבר לא הביא את הנציבות האירופית להפסיק לתרום. מעודדים מכך שהתברר שאין הוכחות לכך שהכסף משמש לטרור, המשיכו תרומות מטבע אירופי - מאות מיליונים של אירו מדי שנה - לזרום לרשות דרך קרן שנוסדה לכך בבנק העולמי.
מסר ברור
הממשל הפלשתיני הבין את המסר. הכסף האירופי זמין וניתן לסמוך עליו. כך היה עד לפני זמן קצר מאוד. בנובמבר 2005, נייג'ל רוברטס, המנהל האזורי של הבנק העולמי לאזור הגדה המערבית ועזה, כתב כך בדוח: "הרשות יצרה משבר כספי חמור בכך ששלמה משכורות ללא כל בקרה ושליטה."
על-פי קרן הכספים הבינלאומית - IMF - השלטון הפלשתיני הסכים בשנת 2004 להשתתף בתוכנית שתסייע לפתור את הגירעון הכספי, וזאת באמצעות הוראות שיגבילו יכולת לגייס עובדים על בסיס אישי ויגבילו העלאות שכר בשנים 2004-2006. היו סטיות חמורות מקיום הסכמה זו. ביולי 2005 משכורות לעובדי ציבור עלו ב- 15 עד 20 אחוז. חודש לאחר מכן, נקבע מפתח חדש לאנשי ביטחון שהעלה את משכורתם של אנשי ביטחון פעילים ב- 30 עד 40 אחוז.
השר הפלשתיני לענייני כליאה העניק ראיון בספטמבר 2005 שבו הוא מסביר שהוקצו 4 מיליון דולר ארה"ב למשכורות, מדי חודש, לאנשים שנעצרו ע"י ישראל. בנוסף, קבוצות טרור שהתקבלו לתוך מערך הביטחון של הרשות מקבלות משכורות: הוספו כ- 4000 לוחמים פעילים לרשימת המשכורות, וניתן להגדיר עוד 8,000 עד 10,000 מאנשי הכוחות המקבלים שכר כ"לא פעילים".
מניעת כסף
העובדות האמורות לא התקבלו בשמחה על דעת הבנק העולמי, אשר חיפש שווקים שיש בהם אחריות כלכלית, ומיד לפני הבחירות, הבנק העולמי החל למנוע העברת כספים מן האיחוד האירופי. לאחר הבחירות ועם עליית החמאס לשלטון, המימון הושעה.
אם עבאס ישתמש כעת במשאבים המשמעותיים שטוענים כי עומדים לרשותו, הוא יוכיח יכולת תפעול עצמית. היות והוא רוצה להבטיח מימון אירופי למשכורות ברשות, הוא מעדיף לשמר תחושה של משבר כלכלי.
סביר למדי שעאבס ישיג את מטרתו. השיח הבינלאומי עוסק כיום בהרחבה בהקמת קרן שתעקוף את הרשות ותספק משכורות ישירות לעובדים.
מאז 1993 הועברו לרשות שווה ערך של כ- 10 מיליארד דולר ארה"ב, ככספי סיוע. מוחמד דחלן סיפר לעיתון הגארדיאן בלונדון בחודש 2004, כי סך של 5 מיליארד דולר ארה"ב מתרומות בינלאומיות "ירד לטמיון ואין לנו מושג היכן הכסף".
עושרו האישי של ערפאת נאמד ב- 3.1 מיליארד דולר ארה"ב. על ערש הדווי, אשתו ובכירי פת"ח רבו על הכסף. המקום שבו מצוי שאר הממון הזה, וכן יכולת הגישה של מוחמד עבאס לכסף זה, הם סודות שמורים היטב.
יש הכרח לנקוט בדרך אחרת כדי להגן על אינטרס הציבור
