|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הפקרות שנסלחה בחיל האוויר
|
צבר של כתבות תמימות ואוהדות על תקיפת הכור העירק לפני 25 שנה, גילה הפקרות מזעזעת בחיל האוויר ● תת-אלוף יפתח ספקטור נטל ערב קודם כדורים מדדלי דם ולא הצליח לתפקד כיאות ברגעים הקריטיים של הפצצת הכור. למרות זאת הוא שיקר בתחקירים ● דובי יפה גילה לרעייתו שבועות קודם להפצצה את התוכנית הגדולה
|
|
ספקטור. 25 שנה אחרי הפצצת הכור גילה את הסיבה האמיתית שהחטיא. הודה ששיקר ויצא להפצצה כשאינו כשיר.
|
|
|
|
|
במוסף השבת של מעריב (19.5.06), פורסמו כתבות וראיונות ע"י טלי ליפקין-שחק, במלאות 25 שנה להפצצת הכור הגרעיני העירקי. מבלי משים, בוקעים משתיים מהכתבות הללו – לצד הביצוע הצבאי המעולה ולצד אומץ הלב של הטייסים ושל הדרג המדיני והצבאי - סיפורים של רשלנות, הפקרות וחוסר-אחריות, שהעמידו בסכנה עניין לאומי ראשון-במעלה.
להבנת חומרתם של הדברים, ראוי לקרוא באותו גיליון את הראיון עם דוד עברי, מפקדו-דאז של חיל האוויר, שממנו עולה החשש הגדול מפני כשלון המבצע, ואפילו מפני הצלחתו – בשל התובנה כי למבצע כזה עלולות להיות השלכות מדיניות וצבאיות מרחיקות-לכת, שאת חלקן לא ניתן לחזות מראש. היה ברור כי זהו מבצע חד-פעמי, בעל משמעות לאומית עצומה, שלאחר כשלונו לא תהיה עוד הזדמנות נוספת לבצעו והאיום הגרעיני עלול לרחף מעל ראשה של ישראל ללא יכולת להסירו.
ליפקין-שחק מצטטת את דבריהם של חלק מהמשתתפים, בכנס שנערך לפני 5 שנים בביתו של תא"ל (במיל.), יפתח ספקטור. הלה שימש מס' 3 במבנה המטוסים השני, שתקף בעירק, ודבריו ראויים לציטוט במלואם:
"בסוף החטאתי את (ה)מטרה. אף פעם לא התביישתי בעובדה שהחטאתי, אבל את הסיבה לזה שמרתי בליבי ולא אמרתי את האמת. עכשיו אגיד לכם. הסיבה היתה שקיבלתי בלקאאוט (ערפול ההכרה, מ.מ.). לא הייתי בשיא הבריאות. היו לי בעיות נשימה... בלילה לפני המשימה לא הצלחתי לנשום, לקחתי כדורים שהיום אני יודע שמדללים את הדם, עברי ידע מזה... לא היו לי בעיות טיסה, אבל כשיצאתי לטיסה הזאת הייתי עייף מאוד וכל הדרך למטרה אני פשוט ניקרתי. מתעורר ומנמנם. וברגע המשיכה מצאתי את עצמי בהפתעה גמורה בבלקאאוט, מאבד את הראיה... וכשחזרה לי הראיה מצאתי שאני צולל בכיוון אחר בכלל... ומכיוון שנשאל בפירוש ונאמר שאסור לעשות דאיה שניה, הייתי הגון ובניגוד למה שחשבתי, זרקתי את הפצצות איפה שיצא לי כדי לא להפר פקודה".
שימו לב: ספקטור הקפיד, לפי דבריו, למלא רק פקודה אחת – הפקודה שלא לבצע יעף הפצצה נוסף. כל שאר מעשיו היו פחזנות, הפקרות, דיווח כוזב, סיכון חבריו והוא-עצמו, העמדת המבצע כולו בסכנה והפרת משמעת הטיסה הבסיסית ביותר. על מעשים פחותים מאלה מושלך טייס בחיל האוויר לכלא, ובמקרים קיצוניים מקורקע לתקופה ממושכת ואפילו לצמיתות. טיסה במבנה קרבי, שבו אחד הטייסים נרדם ומתעורר חליפות, מהווה סכנה עצומה גם ללא הסיכונים המבצעיים האחרים. לאחר ההתעוררות הראשונה מה"ניקור", היה על ספקטור לחזור לבסיסו בדממת-קשר, כפי שהיה עושה אילו התגלתה במטוסו תקלה טכנית חמורה, אך הוא המשיך לטוס ו"לנקר".
אי אפשר להגזים בחומרה שביציאה למבצע כה חשוב מהבחינה הלאומית, בידיעה כי הוא סובל מקשיי נשימה ומתשישות רבה, דבר שהיה ברור מראש כי יחבל ביכולתו – כפי שאכן אירע: ספקטור לא תרם מאומה להצלחת המבצע, והיה קרוב כחוט השערה להכשלתו.
העובדה שעברי, מפקד חיל האוויר, ידע את בעיותיו הרפואיות של ספקטור, אינה פוטרת את הלה מאחריות אלא רק מטילה צל כבד על עברי עצמו. בכתבה לא נכתב כי עברי הכחיש האשמה חמורה זו, שנאמרה ע"י ספקטור בנוכחותו ובנוכחות שאר משתתפי המבצע, והכתבת החרוצה לא טרחה לשאלו על כך בראיינה אותו באותו גיליון.
קשה להאמין כי למבצע כה חשוב לא הוכנו גם טייסים חילופיים, למקרה הצפוי-מאוד של תקלה או מחלה לאחד הטייסים, ואם אומנם לא הוכנו משתתפים חילופיים, היה אף זה מחדל חמור. הידיעה כי ספקטור סובל מקשיי נשימה ומתשישות חייבה החלפתו בטייס אחר, ללא התחשבות מטומטמת ברצונו הפרטי להיכנס להיסטוריה. מפקד חיל האוויר היה חייב לתת דעתו אך ורק להיסטוריה של מדינת ישראל, ולאפשרות כי הטייס התשוש וקצר הנשימה עלול להטות את ההיסטוריה הזו לכיוון הרה-אסון.
יתר על כן, באותו מבצע נהרגו 4 טכנאים צרפתיים מפגיעת פצצה, ופרשה זו גרמה לישראל צרות לא-מעטות עם ממשלת צרפת, שבלאו-הכי השתוללה מזעם בשל הפצצת הכור. מדברי הרמטכ"ל דאז, רפאל איתן (רפול ז"ל), באותו מפגש לפני 5 שנים, מתברר שהרמטכ"ל של ארה"ב גילה לו כי שתי פצצות החטיאו את המטרה. ככל הנראה, היה זה ספקטור שהרג את הצרפתים, בשל היותו בערפול חושים ("בלקאאוט" בלשונו) צפוי-מראש. לספקטור היו איפוא במבצע זה שלושה "הישגים": בזבוז דלק ופצצות לריק, הריגת 4 צרפתים וסיבוך ישראל בתקרית מדינית עם צרפת.
|
|
ספקטור שיקר, התחקיר היה כושל
|
|
מדברי ספקטור מתברר, כי מסר דיווח כוזב בתחקיר שנערך לאחר המבצע, שבו הסתיר את האמת על מעשיו ומחדליו לפני הטיסה ובמהלכה, ורק כעבור 25 שנה גילה לחבריו את העובדות המלאות. ממש לא יאומן: חיל האוויר הישראלי כולו מתהדר זה עשרות שנים במיתוס בדבר תרבות ממוסדת של "דיווחי אמת בכל מחיר", הנהוגה בו בהקפדה רבה. והנה מתברר, כי טייס ותיק ובכיר – שהגיע לדרגת תת-אלוף - שיקר והסתיר מידע חשוב מאין כמוהו בתחקיר המפורט, שללא ספק נערך לאחר המבצע.
ברור גם כי התחקיר היה כושל, שכן לא תוחקרה ובוררה בו כראוי החטאת המטרה ע"י ספקטור. יתר על כן, גם אם בשל חלוף תקופת ההתיישנות לא ניתן עוד להעמיד את ספקטור לדין על העבירות החמורות שעבר, היה מקום לסלקו בבושת-פנים פומבית מחיל האוויר, לשמע גילויו המאוחר, למען יראו טייסים אחרים ויפנימו את הלקח.
עניין חמור זה הושאר ללא שום תגובה. ספקטור הושאר כאיש מילואים בחיל האוויר. כעבור כשלוש שנים הטיל ספקטור רפש של "פשעי מלחמה" בחבריו הטייסים, העוסקים בסיכול ממוקד נגד רבי-מחבלים, ועמד בראש חבורת סרבנים - כראוי לאיש כמוהו, איש של מוסר, אחריות ואמת, שכבר הספיק לחסל ארבעה צרפתים בחיסול לא-ממוקד לחלוטין.
עובדה נוספת, המבצבצת בין השורות, היא כי חבריו-למבצע ומפקדיו של ספקטור, ששמעו את דבריו המדהימים באותה מסיבה בביתו, לא ראו צורך לצאת מיד מבית המארח, לאחר שזה גילה כי במשך 20 שנה שיקר להם ומסר דיווח כוזב – שלא לדבר על גילויו כי העמיד בשקריו בסיכון חמור אותם ואת המבצע גם יחד.
|
|
בכתבה נוספת באותו גיליון, אף היא מאת טלי ליפקין-שחק, רואיינה מיכל יפה, בתו של עזר ויצמן, שבעלה דובי יפה השתתף כטייס באותו מבצע. מדבריה של מיכל מתברר כי אביה – שהתפטר מכהונת שר הביטחון במאי 1980 – לא ידע על המבצע ההולך ומתרקם, אם כי הכירו כ"תוכנית מגירה". ואולם בעלה, דובי יפה, הפר את הוראות האיפול החמורות שניתנו למשתתפים, וסיפר לאשתו על המבצע זמן רב לפני ביצועו (לדבריה, כבר "שבועות" לפני המבצע הרגיעה בעלה כי סיכוייו טובים לחזור ממנו בשלום).
בנקודה זו, ראוי לזכור כי ראש הממשלה בגין הורה לבטל את יציאת המטוסים למבצע, לאחר שהתברר לו כי מישהו הדליף את הידיעה לשמעון פרס. המבצע נדחה בשל כך למועד אחר, מחשש שמא הסוד שדלף לפרס דלף גם לאויב. על המעורבים בתכנון המבצע ובהכנתו הוטלו הוראות אבטחת מידע חמורות, להימנע מכל רמז לאדם שאינו שותף-סוד.
אי-אפשר לעבור לסדר היום על הגילוי, שהלה התיר לעצמו לספר לאשתו סוד כה כמוס, שדליפתו לאויב כרוכה בסיכון בל-ישוער. אין שום חשיבות לכך שדובי יפה סמך על אשתו, אשר לדבריה לא גילתה מאומה אפילו לאביה. מתברר איפוא כי היה עוד טייס בכיר בחיל האוויר, לבד מספקטור, שבאותו מבצע עצמו נהג בפחזנות והפר פקודות חמורות ומפורשות, תוך סיכון עצמו, חבריו וענייניה החיוניים של המדינה.
ניכר כי טלי ליפקין-שחק לא עמדה על חומרת הדברים שכתבה, כפי שעולה מהנימה הרומנטית והמלטפת של כתבותיה. ואולם, גילויים אלה מחייבים תגובה מהירה מאת דובר צה"ל ומאת מפקד חיל האוויר, הן בהבהרת הדברים לציבור והן בהסקת מסקנות מעשיות. ככל שהדברים נראים כעת, תקיפת הכור בעירק לא היתה הפרק האחרון של מבצעי חיל האוויר וצה"ל, ויש חשש כי פטפטנים וחסרי-אחריות אחרים ממתינים להפגנת כישוריהם המפוקפקים בתחום זה, במבצעים שעוד נכונו לנו.
|
|
| תאריך:
|
27/05/2006
|
|
|
עודכן:
|
28/05/2006
|
|
עו"ד משה מכנס
|
|
שלום מר שלמה כפיר, המנהל בפועל של חברת בזק
|
|
|
|
|
כנראה שעו"ד הדין טויסטר לא לגמרי הבין את הצעת החוק לשוויון הזדמנויות במקום מגורים - או שדווקא הבין טוב מאוד, אך רצה להסוות את עמדותיו מאחורי טיעונים חסרי שחר מחמת התקינות הפוליטית. החוק לא פוגע בשום פנים ואופן בזכותם של משכירים שלא להשכיר דירה למישהו מטעמים כלכליים, אבל הוא כן מוציא שיקולים שבעיני הם לא לגיטימיים כמו מין נטייה מינית גזע וכד' מתחום השיקולים האפשריים.
|
|
|
|
|
מן הרגע שנכנסנו ללבנון, לאותה מלחמה מיותרת ויומרנית, האמנתי שצריך לצאת משם, ובכל פעם זה נעשה קשה יותר ועלול היה להראות כבריחה. בינואר 1985 הייתי מאושר כאשר הודעתי לציבור, כמזכיר הממשלה, על יציאת צה"ל מלבנון, אבל התקשיתי לבלוע את "רצועת הביטחון" שהפכה מלכודת מוות לכל כך הרבה חיילים. משום מה, לא הפך העניין לויכוח ציבורי כמו הויכוח על עתיד השטחים: הקביעה המופרכת, שלפיה חיילי צה"ל ברצועת הביטחון הם המחסום היחיד בפני הקטיושות על ישובי הצפון הפכה נחלת הכלל, והיתה לסיסמה במוצבי הצפון.
|
|
|
|
|
'מה עשה הכסף שלכם היום?' עבור כמה אנשים, ואני בתוכם, זו יכולה להיות שאלה מאוד תוקפנית. יש פינה כזו, בתוכנית 'היום שהיה' בערוץ 10. דווקא תוכנית נחמדה, אלא מה? שבכל פעם שמגיעי לפינה 'מה עשה הכסף שלנו היום?' עם דרור זקש, אני מעביר לנשיונל ג'יאוגרפיק וצופה להנאתי באיזו מומיה או בנחשים ארסיים, שעד היום אני לא מצליח להתגבר על פחדי מפניהם, גם אם זה רק בטלוויזיה. אבל, אפילו מומיות ונחשים ארסיים, גורמים לי לפחות אי-נוחות מאשר השאלה 'מה עשה הכסף שלך היום?' הכסף שלי לא עשה אף פעם שום דבר. כלום. נאדה. חוץ מריבית חריגה.
|
|
|
|
|
בינואר השנה, הוזמן שלמה סמסון, חבר קיבוץ שלוחות לעיר לייפציג, שבה הוצגה תערוכה נודדת על אנה פרנק, על-ידי מוזיאון בתי הספר של העיר לייפציג. שלמה נפגש שם עם תלמידי תיכון שבאו לראות את התערוכה.
|
|
|
|
|
נתניהו היה חייב להתפטר דקה אחת לפני הרצי הלוי ורונן בר 
