תרבות של בירה

את Molly Bloom's גיליתי עוד לפני שטסתי לאירלנד. פאב אירי, מקורי, בפינת הרחובות הירקון ומנדליי בתל אביב, שמה שיכול אולי לעצור אותי מלחוש שאני עומדת בכניסה של פאב באירלנד, הוא איש הביטחון בכניסה.

Molly Bloom's הוא פאב אירי מסורתי. בעלי הפאב הם שניים: רוברט סגל ורוני לוי, אירי ושבדי, אשר החליטו לפתוח פאב אמיתי, מה שלדעתם לא היה עד אז בישראל. הדגש - גינס - אירית אמיתית.


פאב אירי?

פאב אירי הוא מקום שבו נפגשים כדי לפגוש את החברים, לדבר, ולשתות כמובן. יציאה לפאב היא צורת הבילוי המקובלת באירלנד. מקומו בתרבות המקומית, מרכזי ביותר. שתיית הבירה בפאבים האיריים היא מרכז החוויה: בירה שחורה, חריפה ביותר מתוצרת 'גינס' המקומית (מהחבית בלבד), היא הפופולרית ביותר. אולי גם בגלל הסיבה, שמבשלת גינס מפארת את עיר הבירה, דבלין. בפאב יש מבחר משקאות אלכוהוליים אחרים, בהם אלו האופיניים לאירלנד: סוגים שונים של וויסקי אירי (שני בטיבו ובמוניטין שלו לוויסקי הסקוטי) וגם ויסקי מחומם ואייריש קרם.

שאלתי את מנהל הפאב, אבי רפפורט: אבי, למה פאב אירי?

"הפאב האירי הוא נפוץ בהרבה מדינות בעולם. בעלי הפאב כאן בארץ, החליטו לפתוח פאב אמיתי. רעיון שהיה להם, והם גלגלו אותו כבר לפני כמה שנים. בעלי הפאב לעתיד נסעו לדבלין על-מנת לעבור השתלמות מטעם גינס, כדי ללמוד על המסורת של הבירה באירלנד, על בירות ועל החוויה שהפאב האירי מציע".

השניים התלהבו מאד מהרעיון והחליטו לפתוח את הפאב. זה היה בסוף תחילת שנת 2000. העסקה נסגרה מול חברה מאירלנד שהגיעה לארץ, לקחה מדידות והחלה לעבוד, לאחר שהתקבל אישור לבנייה. פועלים מצפון אירלנד הגיעו, עם כל הציוד האירי המקורי, כולל שילוט מקורי, פיצ'יפקעס ומה לא - ובסוף נובמבר 2000 פתחו את הפאב.

כששאלתי את אבי, איך היית מבדיל פאב אירי מפאבים אחרים, הוא מייד הפנה את תשומת ליבי דווקא לבירה האירית, ולא לפאב עצמו. ההכשרה שעבר במבשלה של גינס בדבלין, היתה מורכבת כנראה מהרבה מאד עבודה, שמטרתה ליצור לויאליות למוצר.

"אם מסתכלים על אירלנד", אומר אבי, "אשר יש בה כ-4 מיליון תושבים ששותים כל יום בממוצע 2 מיליון פיינטים של גינס, מבינים שכ-80% מתושבי המדינה כנראה מבלה בפאב כל יום, עם ממוצע של 4-5 בירות, פעמים ביום".

"גינס, אשר מכשירה ברמנים רבים בעולם, העלתה רעיון שישלב גם אווירה, גם מוצרים וגם מכירות כמובן. כשחושבים אירלנד, הדבר הראשון שעולה בראש, הוא גינס; ושחושבים גינס, חושבים אירלנד. אף בירה אחרת לא מתקשרת למדינה מסויימת באסוציאציה. גינס היא מוצר מיוחד שונה משאר הבירות. נוח לשתות, לא ממלא את הבטן לא מלא בגזים. מטעם מיוחד. מי ששותה גינס - נשאר עם גינס".

קצת על גינס

ארתור גינס החליט לייצר בירה ייחודית וכהה, שנקראת מאז על שמו, וממותגת על-ידי חתימתו. המתכון הקבוע של גינס, המיוצר כבר כ-242 שנה, מורכב משעורה קלויה, מים זכים ופרחי כשות. סוד הקצף - תערובת של co2 וחנקן. "הגינס מגיעה אלינו מאירלנד. "גינס היא בירה שמאד מסובך להכין אותה", אומר אבי. "בהרבה מקומות בארץ מיבאים את הגינס כשהתעורבת של החנקן וה-co2 כבר מעורבבת ומוכנה. אבל כדי לקבל בירה טובה, צריך לערבב ממש לפני שהבירה נכנסת לחבית, ובטמפרטורה מסויימת. אנחנו בנינו חדר קירור - לוקחנו בחשבון את הלחות בארץ, אשר פוגעת בחביות, ולכן חשוב היה לנו חדר הקרור. אנחנו רוצים שלגינס יהיה טעם בדיוק כמו באירלנד".

כן, גם בישראל, או לפחות בפאב האירי, קידום המכירות של גינס בולט לעין: הדבר הראשון שנגלה לעיני כל מי שנכנס לפאב, הוא הבר, עליו ברזי הבירה. רוב הברזים בפאב - הם של גינס. "זה מוצר שמאמינים בו וקל למכור אותו", אומר אבי.

איך היית מאפיין את הלקוחות?

"הלקוחות המגיעים אלינו הם מכל הגילאים - מ-20 ועד 60, יש נשים ויש גברים. המבוגרים יותר מגיעים קצת יותר מוקדם. האווירה מתפתחת לאט לאט".

"האמת היא", חוזר אבי לגינס, "שהגינס מתחילה לייצר אווירה, כשאנשים יושבים ושותים בכיף ולא רצים לשום מקום. המוסיקה הרועשת אשר לא מאפשרת לאנשים לדבר אחד עם השני, אותה אפשר למצוא בפאבים אחרים, אינה חלק ממה שאנחנו מאמינים בו. מוסיקה נעימה ואווירה לא צפופה גורמת לאנשים להכנס, לעמוד ולדבר אחד עם השני, לא בהכרח לשבת ליד שולחן קבוע".

זה מתאים לקהל הישראלי?

"הקהל הישראלי רגיל לפאבים, בהם יש המון רעש וצפיפות ואי אפשר אפילו להחליף מילה. פאב צריך להיות מקום בלי הרבה בלאגן של ריקודים, בלי רעש של מוסיקה ובלי צפיפות. מקום לשבת לשתות לדבר לאכול ולעשות כיף. הישראלים לא רגילים - אבל מתרגלים".

"כשהתחלנו את העסק", נזכר אבי, "חשבנו, שכדי להצליח אנחנו חייבים למכור ללקוחות משהו שהוא יותר מיוחד ויותר טוב.
Molly Bloom's הוא בשביל הלקוחות. במשך שנתיים עשינו עבודה מאד קשה כדי להגיע למצב בו אנשים יושבים פה מדברים עם אנשים מימין ומשמאל. יש עדיין אנשים שרואים שאין מקום, הולכים ולא מבינים שמה שבדרך כלל עושים, זה מזמינים משהו, עומדים מקשקשים וכד'. 50% מהאנשים הם לקוחות קבועים, באים לא בשביל לשבת אלא עומדים, מדברים ובעיקר נהנים".

אז זה יכול להפוך לתרבות?

"בישראל יש תרבות אחרת. אנשים מקצים לעצמם תקציב ליציאות. בחו"ל זו לא יציאה, אלא חלק מהתרבות. אצלנו זה להוציא כסף על בילוי. שם, זה כמו ללכת הביתה. פוגשים את החברים, האשה, הילדים וכד'. באירלנד אין מלצריות. בן אדם הולך להביא בירות לכולם, עושים סיבוב של בירות... אנחנו חייבים להתאים את עצמנו למנטליות של הארץ. אנשים נכנסים ורואים שאין שולחן - חקלם יצאו. אנשים פה מצפים לשרות כשהם יושבים ליד שולחן. אי אפשר לקחת מהם את זה. זה לא יקרה. חייבים לחשוב בצורת מחשבה עסקית. יש את האני מאמין שלנו, המוטו ומה שאנחנו מנסים לייצר - אווירה, ומצד שני שהעסק מצליח וכדי שיהיה כזה להתאים אותו למה שהם רגילים".

מה שעוד שונה, מספר אבי, זה שבאילרנד יש להם חיים שקטים והמנטליות בונה את כל האווירה הזאת. "אנשים שבאים לשתות כאן מחפשים מה הם מקבלים בתמורה לכסף שלהם. יש מלצריות שעובדות גם כבר שנתיים - תראי לי מקום כזה. עבודה במלצרות זו עבודה זמנית בארץ וזה מדבר בפני עצמו, קולטים את האווירה של המקום, אנשים באים לעבוד אבל גם לעשות כיף ללקוחות. אנחנו לא שווים כלום בלי הצוות - צוות טוב שמבין מה אנחנו מנסים לעשות".


למדתם קצת על המורשת של הבירה באירלנד?

"כן. לומדים שם על הכל. זו מבשלה של בירה לכן הם מלמדים הרבה על המוצר שלהם. גינס זה סיפור מאד יפה - 1795 ארתור גינס פתח את המבשלה, עשה חוזה של 45 פאונד לשנה בחוזה של 9,000 שנה. היום, חצי דבלין זה מבשלה של גינס. אנשים אמרו לו בזמנו שהוא איבד את הראש... והיום זה המוצר הנמכר ביותר בפאבים".


Molly Bloom's - המוסיקה

בימי שני ורביעי מנגנים כאן מוסיקה אירית מקורית. זו אינה
הופעה, אלא קבוצה של אנשים, המנגנים מוסיקה אירית, עם כלי נגינה אוטנטיים. אין מינימום של הזמנה, אין מחיר לכניסה, זה פשוט חלק מהאווירה שמנסים בעלי המקום ליצור. "בשביל להצליח בעסקים צריך לתת משהו בחזרה לקהל. המוסיקה היא בשביל לייצר אווירה", אומר אבי. מי מנגן - להקת 'קטיפה שחורה': אהוד נתן, שמנגן מוסיקה אירית כבר כ-20 שנה מביא עמו נגנים מכל הלהקות שמנגנים מוסיקה אירית בארץ.

בזמן האחרון יש גל אירי לא ברור, אם כי מבורך. סוף שבוע אירי בשידורי הלווין של 'yes', פסטיבל אירי בתל אביב, מוסיקה אירית ברדיו, וגם טיסות ישירות לדבלין.

אז מה גורם לגל האירי הזה להגיע לכאן, דווקא עכשיו?

"אי אפשר לדעת", אומר אבי, ומעריך, כי "אנחנו דומים לאירים - גם הם עוברים מלחמות וגם הם מאד חזקים בדת. כל פעם יש משהו אחר. היום הרבה אנשים מכל הלחץ מחפשים יציאה לדברים יותר כייפים ומרגיעים. אווירה של אירלנד ומוסיקה אירית - מאד נעים ומרגיע".

שעות פתיחה והופעות

כל יום מ-16:00 אחר-הצהריים ועד 02:00-03:00 לפנות בוקר; ביום שישי נפתח הפאב ב-14:00 בצהריים (מלבד חגים) עד 03:00-04:00 בבוקר, כשבחורף מתקיים ג'אם סשן בצהריי שישי.

את המוסיקה האירית אפשר לשמוע בימי שני ורביעי משעה תשע וחצי ועד שתיים עשרה וחצי, אבל מי שרוצה לשבת קרוב לאמנים, לשמוע וגם לראות את כלי הנגינה האירים, כדאי לו להגיע מוקדם כדי לתפוס מקום.

באנגליה ובאירלנד סוגרים את הפאבים בשעה אחת עשרה וחצי. חשבתם להיות דומים גם בשעות אלו?

"פעם חשבנו עד 02:00 גג, לא משנה מה. אבל היום לא, אירלנד היא אירלנד וישראל היא ישראל".

האירים היו מסיימים בברכת "שתחיה עד גיל מאה שנה, ועוד שנה אחת, כדי לחזור למוטב".