לא תפקיד המדינה לחנך

לא תפקיד המידנה לחנך - אני בטוח שהרוב יסכימו עם האמירה הזאת, אבל מעט מאוד יסכימו שהמשמעות האמיתית לכך היא שצריך לבזר ולהפריט את מערכת החינוך. כי החשיבה האינסטיקטיבית תהיה שהפרטה תביא להגברת הפערים בחברה, לחינוך אליטיסטי לעשירים. ובכלל, מקובעת ברובנו המחשבה שהמדינה היא זאת שיכולה לדאוג לנו באופן הכי שוויוני, ולא כוחות המשק.

כבר מזמן נוכחו לדעת בעולם כי "חינוך חינם" בעצם פוגע בשכבות החלשות. בארץ ראינו כיצד השקעת המדינה בחינוך הולכת ויורדת עם השנים. בתי ספר נבנים שלא לפי התקנים המחייבים חצר גדולה, ציוד לימודי, ובעיקר משכורות נמוכות המושכות למערכת אנשים בינוניים. מה שקורה הוא תהליך טבעי, מי שיש לו כסף לוקח לילדיו שיעורים פרטיים. על שיעורי מוזיקה שפעם היו חלק אינטגראלי ממערכת השעות, אין מה לדבר. ללמוד מוזיקה עולה הרבה כסף. מי שיש לו כסף מגיע לציונים טובים יותר, יש לו אפשרות לשפר את הפסיכומטרי-פסיכוטכני ולהגיע ללימודים אקדמיים. אז איפה "החינוך חינם" שלכאורה אמור לתת שוויון הזדמנויות?

בית הספר הוא תוצר חדש מאז המהפכה התעשייתית. ומה קרה עד אז? אנשים לא למדו? אנשים לא זכו להשכלה? היהדות היתה ידועה בכך שהיא מעניקה השכלה לילדיה עד גיל שלוש עשרה. ומי שרצה מאוד יכול היה להמשיך, על חשבון הקהילה. מי שיבדוק קצת יבחין כי מרבית האנשים שתרמו למדע ולספרות לא צמחו מתוך הממסדים החינוכיים. המקרה הבולט ביותר הוא אלברט אינשטיין שהיה תלמיד בינוני בבית הספר ועבודה הוא מצא במשרד הפטנטים בשוויץ. מקרה נוסף הוא של ברוך שפינוזה, שלמד וכתב על פילוסופיה מחוץ לממסד האקדמי.

אבל למה המדינה כל כך מאוהבת במערכת החינוך? כי היא מהווה מנגנון שליטה, מנגנון להנצחת דעות קדומות, מיתוסים, ולקביעת נורמות חברתיות.

הממסד השתמש במערכת החינוך כדי להנציח מיתוסים מופרכים. למה כל ילד יהודי בטוח כי כל ערבי רוצה להשמיד אותו, כי נלחמנו מעטים נגד רבים, כי טרומפלדור אמר "טוב למות בעד ארצנו" למרות שידע בקושי כמה מילים בעברית. כי את זה מקבל כל ילד מגיל הגן באמצעות ספרי "מולדת", טקסים בחגים ואין סוף הרצאות.

בסמינר להיסטוריה הערתי פעם כי הסיפור על הטנק של דגניה הוא מופרך. המשתתפים הזדעזעו עד עמקי נשמתם. אבל לפני זמן מה התפרסמה בעיתון תמונת "הטנק" שבעצם היה רכב קטן מסוג "רנו" ( וסופק לסורים על-ידי הצרפתים) מוקף על-ידי עשרות מחברי קיבוץ דגניה אחרי שהוכנע על ידם.

אבל כל ילד יהודי חונך ממספרי "מולדת" כי טנק מפלצתי חדר לקיבוץ וילד יהודי גיבור הכניע אותו באמצעות בקבוק מולוטוב. (אגב, בקבוק מולוטוב הוא שם הרואי, ובקבוק תבערה זורקים המחבלים).

בית הספר סיפר רק על התרבות האשכנזית, על הסוציאליזם והציונות החלוצית האשכנזית. בית הספר שימש כלי להדחקת השונה, המזרחי, וכמובן הערבי.

וכמובן שיש עוד סיבה מדוע המדינה מאוהבת בבית הספר. זוהי בעצם לשכת העבודה הגדולה ביותר. תמיד שמדברים על פיטורי מורים לא מדברים על כך שקיים מנגנון פקידותי עצום במערכת החינוך, שתפקידו לפקח ולהשגיח ולהנחות ולהתריע מפני סטיות מהנורמה. זוהי הסיבה שמדינת ישראל נלחמת בכוח בכל מי שמנסה לפתוח בית ספר פרטי.

ומתי המדינה מסכימה לפתיחת בתי ספר פרטיים? רק כשהיא נכשלת כישלון חרוץ. בשנות השבעים והשמונים התברר למדינת ניו-יורק שהמוני ילדים שחורים מסתובבים בבקרים ברחובות הארלם ואינם הולכים לבתי הספר. רק אז העלה מישהו במשרד החינוך של מדינת ניו-יורק את הרעיון לאפשר לאנשים פרטיים לפתוח בתי ספר. וזה חיסל את מרבית הבעיה.

המדינה מעדיפה שמרבית הילדים יקבלו השכלה מינימלית, בינונית. למרות דיבורי מס השפתיים על "חינוך למצוינות" ועוד הרבה קלישאות, בעצם המדינה רוצה בינוניות. וזה מה שאנחנו מקבלים באמצעות בית הספר.

לכן צריך לבזר ולהפריט את מערכת החינוך. חלק מהתקציב של המערכת יש להעביר לרשויות המקומיות. יש רשויות חזקות שיכולות להחזיק את מערכת החינוך שלהן. יש לאפשר בתי ספר פרטיים ולהכריח אותם לקבל ילדים משכבות חלשות שימומנו על-ידי המדינה. המדינה תחסוך מנגנון פקידותי יקר ומיותר. למדינה יתפנה הרבה כסף שתוכל להשקיע במקומות בעייתים וחלשים, למשוך לשם מורים טובים.

כל הועדות שקמו ויקומו, כל השרים מכל הזרמים לא יועילו למערכת החינוך. כי הם לא רואים את הדבר הברור והמובן מאליו: לא תפקיד המדינה לחנך.