כואב, קשה ולא נעים, אבל צריך לומר זאת בגלוי למרות הנסיבות הקשות וצריך להסיק מזה את המסקנות האופרטיוויות והפרסונליות המיידיות. צה"ל שלנו, הצבא שאנחנו כל-כך סומכים עליו וכל כך אוהבים לאהוב אותו, נתפס בשבועות האחרונים עם המכנסיים למטה.
זה התחיל עם מחדל חטיפת החייל בדרום לפני כארבעה שבועות ונמשך עם המחדל הקשה והצורב מאוד של הריגת שמונה חיילים וחטיפת שניים במארב החיזבאללה בגבול הצפון השבוע. אין הסברים, אין תרוצים ואין מחילה למה שקרה. מי שצריך לשלם בראשו על המחדל הקולוסאלי הזה בגבול הצפון הם לפחות אלוף הפיקוד, אודי אדם, וכל שרשרת הפיקוד הבכירה שמתחתיו. הם כשלו באופן מוחלט בתפקידם ובמשימותיהם והרי בשביל זה בדיוק הם נמצאים שם, בצפון, ומתנאים בתפקידיהם הבכירים, בדרגותיהם הבכירות, במשכורותיהם הנאות וברכביהם היקרים שהמדינה מעמידה לרשותם.
התפקיד שלהם הוא להגן על גבול הצפון ולדאוג לכך שהחיילים המגינים על הגבול, שהם שולחים למשימות, לא יהיו ברווזים במטווח, וזה בדיוק מה שקרה. הכתובת היתה על הקיר, מאות נורות אזהרה אדומות דלקו, התרעות לאין סוף הבהבו, כולם ידעו, כבר שנה ויותר, שהחיזבאללה מתכנן לחטוף חיילים בדיוק בתרחיש הזה שהיה השבוע. עשרות דיונים של חכמי הצבא התקיימו, עשרות תירגולים ומאות הנחיות הוצאו על-ידי כל הדרגים. קו הגבול צויד במיטב אמצעי הביטחון, האתרעה והגילוי.
אלוף הפיקוד וקציניו הבכירים מכירים את כביש המערכת לאורך הגבול כאת כף ידם. חודשים רבים היו להם כדי לתכנן את הגנתו של קו הגבול, על נקודותיו הבעייתיות. הם ידעו שלוחמי החיזבאללה יושבים בנקודות רבות ובשטחים "מתים" במרחק מטרים ספורים בלבד מכביש המערכת שבו עוברים הסיורים ושבהרף עין של שניות הם יכולים לפוצץ את גדר המערכת, לתקוף ממרחק אפס מהמארב או ממוצביהם את סיורי צה"ל.
ולמרות הכל - לא אלוף הפיקוד, לא מפקד האוגדה, לא מפקד החטיבה ולא אף אחד מתחתם לא קלט את חומרת המצב ולא הורה לנקוט באמצעים המינימליים האפשריים והזמינים, לאבטחת הסיורים של צה"ל ולליווים בתצפית, כך שכל אירוע בשטח ייראה ויתגלה מיד, בזמן אמת. וכך הם שלחו חיילים מעטים בתוך שני רכבי האמר סגורים, שקשה להתגונן באש מתוכם, לנסוע כמטרות חיות על כביש המערכת במרחק מטרים ספורים מטילי הנ"ט של החיזבאללה ומקני הרובים שלהם, ללא גיבוי ואבטחה ראויים, ללא ליווי בתצפית וללא אפשרות של כוח נוסף להתערב לטובתם מיד בקרות אירוע תקיפה.
זהו מחדל חמור ומביש של בכירי פיקוד הצפון. הם גילו חוסר ראייה, חוסר מקצועיות ושיקול דעת לקוי. הם לא צריכים להישאר בתפקידם אפילו יום אחד נוסף. הם לא נערכו כראוי ולא נקטו באמצעים הנדרשים למניעת המחדל, למרות ההתרעות והמידע שדיברו על תרחיש חטיפה כזה.
למה לא דאגו לליווי ולגיבוי לסיור המסוכן?
מה קרה? לצה"ל אין מספיק אמצעי תצפית ניידים ונייחים כדי ללוות סיור כזה, בציר בעייתי ומועד לפורענות, ולעקוב אחרי מה שקורה לו? איזה נזק היה נגרם אם מסוק קרב היה מלווה באופן קבוע מלמעלה סיור כזה באזור רגיש כזה? חסרים לצה"ל מסוקים? אולי מישהו רצה לחסוך בתקציב של הפעלת מסוק? כמה עולה עכשיו המחדל הזה של פיקוד הצפון - בקורבנות יקרים ובכסף בניסיון לחלץ את החטופים. מישהו פשוט לא ראה את הנולד, שכל חייל זוטר יכול היה לראות אותו מראש, ועל זה מי שכשל - גם אם דרגתו אלוף - צריך לשלם בראשו. אין סנטימנטים!
לפני כ- 37 שנים, בשלהי שנות ה- 60, כאשר אלוף פיקוד הצפון הנוכחי היה עוד נער צעיר, התנהלה מלחמת התשה עקובה מדם בעמק בית שאן ובעמק הירדן. חיילים ואזרחים נהרגו ונפצעו כמעט מדי יום בקו הגבול עם ירדן. צה"ל היה אז עדיין צבא צעיר, כבן 20, לא עתיר תקציבים ואמצעים כמו היום. סיורי צה"ל ומג"ב שהיו נעים בכל בוקר לאורך ציר המערכת על הגבול הותקפו לעתים קרובות ממרחק של מטרים ספורים, מתוך הסבך. בלית ברירה, כדי להגן על הסיורים, הופעלו בכל בוקר מטוסי קרב של חיל האוויר לחיפוי (אז עוד לא היו מסוקי קרב).
הסיורים לא היו יוצאים לדרך אלא לאחר שמטוסי הקרב ("סופר-מיסטר". כן, היו פעם מטוסים כאלה) היו באוויר במרחק דקה טיסה מציר המערכת. קוד התחלת התנועה לסיורים, שאישר שהמטוסים באוויר (עכשיו כבר מותר לגלות) היה "עגבניה". רק עם קבלת הקוד יצאו הסיורים לדרך. מהרגע שהותקפו עבר הרף עין עד שמטוסי הקרב צללו לעבר הסבך שבו הסתתרו המחבלים שירו על הסיור, והמטירו עליהם אש תופת. וזה עבד יפה. וכן, גם מפקד החטיבה המרחבית עקב במשקפת, באופן אישי, מדי בוקר, אחרי הסיורים ונהג להעיר באלחוט לחיילים ולמפקדים בנגמ"שים, כאשר הפרו נוהלי זהירות בקטעים מסוכנים.
כן, ככה זה היה לפני עשרות שנים כשצה"ל היה קטן, יעיל ומקצועי. האמינו לי - כל מילה אמת. אני הייתי שם, כל בוקר, מפקד על אחד הסיורים האלה. היום, כשצה"ל עתיר קצינים בכירים, ציוד ואמצעים מהמשוכללים בעולם, כנראה סומכים על האלקטרוניקה ומזניחים כללי יסוד בסיסיים של פעילות בשטח.
זה התחיל בבריחה החפוזה מלבנון
אין ספק שכל זה לא היה קורה אילמלא הבריחה החפוזה של צה"ל מלבנון לפני שש שנים והאפשרות המטומטמת שנתנו ממשלות ישראל לחיזבאללה להתבסס ולהתבצר במוצבים קבועים במרחק מטרים ספורים מקו הגבול. לא נעים להגיד "אמרנו את זה", אבל באמת אמרנו את זה כבר אז. כל מי שעיניו בראשו ידע שהשקט בגבול הצפון הוא שקט מזויף וכי אנחנו חיים שם על זמן שאול. החיזבאללה דאג להזכיר לנו מדי פעם מי השליט ומי היוזם בגבול הזה והחזיק את חיילינו ואת תושבי הצפון כבני ערובה לגחמותיו.
אינני יודע כמה הרוגים נחסכו לצה"ל בעקבות הבריחה מלבנון, אבל אני כן יודע שמאז הבריחה הזאת נהרגו בגבול הצפון בשטח ישראל, כולל ההתקפה הרצחנית השבוע, 20 אזרחים וחיילים, שניים נחטפו ועוד רבים נפצעו. לא מאזן מעודד במיוחד.
אירוע חריג ופסול מתרחש באולם בכיכובה של נציגת השב"ס
