רעם הלמותם של תופי המלחמה עם עירק הולך ומתעצם ועמו, בדרך הטבע, גובר גל התהיות המבקשות לקבל תשובה לשאלות קיומיות: איך נתגונן בפני מטח טילי סקאד עירקיים שינחת על ראשינו כשהוא נושא עמו את אימי ההשמדה ההמונית; איך תגיב ישראל אם וכאשר רבבות אזרחיה ימצאו את מותם הנורא במקרה כזה; והאם תשתמש ישראל, לראשונה בתולדותיה, ב"מהלומה השניה" של האופציה הגרעינית, או תפעל בדרך הקונבציונלית שבה הלכה כאשר השמידה, במיתקפה אווירית נועזת, את הכור הגרעיני "אוסיראק-תמוז" שהוקם באל-טוויתא, לא הרחק מבגדד.
איש אינו יכול לדעת בוודאות מה יביא עמו העתיד, אבל דבר אחד צריך להיות ברור: מזה שנים רבות, כמעט מאז הקמת המדינה, עוסקים טובי המוחות בישראל בהכנת פתרונות הולמים - הגנתיים והתקפיים - לכל תרחיש אימים אפשרי שיוכל להוות איום על המשך קיומו של העם היהודי. וככל שמתפתחות טכנולוגיות חדשות משתכללות במקביל אופציות המניעה והתגובה. אחת האופציות המשוכללות והחדישות ביותר הידועה בעולם היא "פצצת הניוטרון", הפצצה שרק מעטים שמעו את שמעה ורק מתי-מעט מכירים יותר את תעלומותיה.
לסיפור הולדתה של פצצת הניוטרון - כמו לפרשת המצאתן ופיתוחן של פצצות האטום והמימן - יש קשר יהודי. לקשר הזה קוראים סם (שמואל) כהן, פיסיקאי יהודי אמריקני שהמציא את הפצצה בעלת היכולות הייחודיות: היא מסוגלת לחסל צבאות, כמעט כמו פצצת אטום, אך אינה הורסת מבנים ולא משחיתה כלי מלחמה, כמו טנקים, הפרושים בשדות הקרב.
סם כהן נולד בברוקלין ב-1922 ומאז נערותו היתה הפיסיקה כל עולמו. לאחר שסיים את לימודי התואר הראשון בפיסיקה באוניברסיטת UCLA התגייס לצבא ארה"ב מיד לאחר ההתקפה היפאנית על פרל הארבור. ב-1944 הוצב מטעם הצבא כפיסיקאי ב"פרויקט מנהטן" שעסק בפיתוח פצצת האטום הראשונה בעולם - Fat man (איש שמן) שם הקוד שניתן לפצצה שבסופו של דבר הוטלה על נאגאסאקי ביפאן. תפקידו המוגדר של סם כהן היה: לחקור ולחשב את "התנהגותם" של הניוטרונים בפצצה זו. בתוקף תפקידו זה היה כהן גם אחד מן הצוות המצומצם שצפה בפיצוץ הגרעיני הניסיוני הראשון בתולדות האנושות. לאחר תום המלחמה הצטרף סם לצוות המדעי של חברת הענק האמריקנית "ראנד". גם כאן היה תפקידו, לכאורה, פשוט: לחשוב על הנתיבים העתידיים האפשריים לפיתוחו של נשק גרעיני. בדרך הטבע העדיף סם להתמקד בתחום שאותו היטיב להכיר - החלקיקים הקטלניים הקרויים ניוטרונים. ניוטרונים, למי שאינו יודע, הם החלקיקים ללא מטען חשמלי המהווים חלק מהגרעין של האטום.
כדי להבין מה מסוגלת לעולל פצצת ניוטרון ראוי להסביר מה היו התהליכים הפיסיים בנשק הגרעיני שפותח בארה"ב. פצצות הגרעין הראשונות פעלו על בסיס תהליך הביקוע (Fission) של גרעיני האטום היוצר אנרגיות עצומות. בפצצות המימן שפותחו בעקבות פצצות האטום על ידי הפיסיקאי היהודי הנודע פרופ' אדוארד טלר, היתה הטכנולוגיה שונה. הפעם דובר בתהליך הקרוי התכה (Fusion) ובו, בעקבות ביקוע גרעיני, מותכים יחד אטומי מימן ויוצרים אנרגיות גדולות הרבה יותר מאלה של הביקוע הגרעיני. עוצמת ההרס של שני ההליכים האלה נעה בשני מסלולים. האחד - פיצוץ אדיר המחסל את כל מה שמצוי במעגל ההשמדה שלו, מבנים ובני אדם. השני - הקרינה הרדיואקטיבית הממיתה כל חי והשפעותיה הקטלניות שורדות עשרות שנים.
גם פצצת הניוטרון שפיתח סם כהן מבוססת על הליך ההיתוך הגרעיני, אבל בדרך שונה לחלוטין מפצצת המימן. הפעלת פצצת ניוטרון עדיין יוצרת פיצוץ, אבל קטן בהרבה מזה של פצצות האטום או המימן. האפקט הקטלני של פצצת ניוטרון טמון ב"שחרור" כמות אדירה ועתירת אנרגיה של ניוטרונים שעוצמתם מחסלת כל חי בטווח רחב בהרבה ממעגל הפיצוץ המקורי. התוצאה: חיסול של כל בני האדם ובעלי החיים המצויים בטווח הפגיעה ופגיעה קטנה ביותר במבנים, מכוניות, טנקים, דרכים, ומבנים אחרים. זה ועוד. בניגוד לפצצות הגרעין המקוריות - הזיהום הסביבתי המזיק הנוצר משימוש בפצצת ניוטרון נעלם בתוך פרק זמן קצר ביותר.
כהן לא רק פיתוח את הפצצה הגרעינית הייחודית הזו. הוא גם הטיף להשתמש בה בטיעון כי היא הנשק הגרעיני "השפוי" ביותר כיוון שהיא פוגעת ישירות רק בלוחמים "הרעים" המצויים בחזית ואינה קוטלת אוכלוסיה אזרחית הרחק משדות הקרב. כהן האמין כי שימוש בנשק שפיתח יכול למנוע הידרדרות למלחמה בין-מעצמתית גדולה שתוצאותיה עלולות להפוך לשואה גרעינית עולמית. בין השנים 1958 ל-1961 נוסתה פצצת הניוטרון בהצלחה בארה"ב אך המערכת הפוליטית האמריקנית שהחליטה שאין להשתמש בניוטרון כנשק אסטרטגי, הקפיאה את המשך הפיתוח. כהן לא הרים ידיים. כאשר פרצה מלחמת וייטנאם החל כהן לנהל מסע הסברה כדי לשכנע את המימשל להפעיל את פצצות הניוטרון שלו נגד לוחמי הוייטקונג. "זה הנשק המתאים והיעיל ביותר נגד הוייטקונג הנחבא בג'ונגלים ובשדות האורז" נהג כהן לטעון בהופעות פומביות רבות ברחבי ארה"ב. "שימוש בפצצות שלי יכול להביא לסיום מהיר של המלחמה ולחסוך חייהם של עשרות אלפי חיילים אמריקניים".
אבל המימשל לא הסכים "לקנות" את התזה של סם כהן. מזכיר ההגנה באותם ימים, רוברט מק'נמארה, פסק כי ארה"ב לא תשתמש בנשק גרעיני מכל סוג שהוא במלחמת וייטנאם.
מק'נאמרה פסק אך כהן לא ויתר. הוא לא חדל להטיף לשימוש טקטי בפצצה שלו. התוצאה הבלתי נמנעת: כיוון שחברת "ראנד" קשורה בעסקיה עם המימשל ופעילותו הציבורית של כהן היוותה איום על המשך "הקשרים הטובים", פוטר כהן מעבודתו ב-1969.
פצצת הניוטרון היתה מעין אובססיה של כהן וכאשר ארה"ב לא רצתה בשרותיו - הוא מצא שדות מרעה אחרים. החל מראשית שנות השבעים התגורר כהן בפאריס וסייע לפתח את מאגר פצצות הניוטרון הצרפתי. ואז, ב-1979 חל המיפנה. הנשיא רונאלד רייגן שהגיע לביקור באירופה נפגש עם כהן. הכימיה בין השניים היתה מיידית. כהן הסביר לרייגן מה היתרונות של פצצת הניוטרון ורייגן אימץ מיידית את הרעיון. הוא הפציר בכהן לחזור לארה"ב ואף התחייב בפניו לשנות את המדיניות האמריקנית בדרך שתאפשר לייצר ארסנל גדול ומבצעי של פצצות ניוטרון. ואכן, כהן חזר ורייגן מילא את התחייבותו. בתום התהליך היו בידי ארה"ב 1000 פצצות ניוטרון.
איש אינו יודע בוודאות אילו מדינות בעולם מחזיקות במאגר מבצעי של פצצות ניוטרון, אבל על-פי הערכות של קהיליית המודיעין ברבות ממדינות המערב, המתבססות על מידע מודיעיני אמין, ועל-פי פרסומים באמצעי תקשורת שונים, יש בידי לא מעט מדינות פצצות ניוטרון, ואלה הן: סין - שאליה הועברה הטכנולוגיה ישירות מארה"ב; רוסיה, דרום אפריקה - שפיתחה את הנשק הזה לפני תום מועד שלטון הלבנים; ועל-פי אותו מידע - גם ישראל, שלה על-פי פרסומים זרים יש "כמה מאות" פצצות ניוטרון.
ניסיון לבחון מה מתכננת ישראל לעשות בפצצות הניוטרון שלה מעלה מספר כיווני חשיבה מרתקים, שחלקם נחשפו בתקשורת העולמית.
·
בנובמבר 1997 פירסם העיתון האוטסרלי Worldnet daily ידיעה שלפיה הושגה הסכמה עקרונית בין ירושלים לוואשינגטון שלפיה תטיל ישראל פצצת ניוטרון על עיר עירקית במקרה של "התקפה רצינית" בנשק כימי או ביולוגי על ישראל מצד סדאם חוסיין. הסכמה נוספת שחשף העיתון: ישראל תקבל "יד חופשית" לשגר לעירק "יחידות קומנדו" "לאתר, ואם צריך - להשמיד" אתרי טילים עירקים כצעד מונע התקפה.
באפריל 2000 פורסם בעיתון Crescent Internaional, בהסתמך על "מקורות צבאיים" כי ישראל מתכננת "לשתול מוקשים גרעיניים" ברמת הגולן, במסגרת תוכנית ששם הקוד הסודי שלה הוא 'קלע דוד'. המוקשים שבהם מדובר - פצצות ניוטרון זעירות שגודלן כגודל כדור בייסבול - וש"כדי לשאת אותן ולהטמין אותן בקרקע באתרים אסטרטגיים דרושים רק שני חיילים". הרעיון שביסוד התוכנית היה כזה: כאשר תחזיר ישראל את רמת הגולן לידיים סוריות, בעקבות הסכם שלום, עדיין יוכלו מוקשים אלה להוות מערכת הרתעה יעילה נגד אפשרות של ניסיון סורי להפר את ההסכם ולפלוש לישראל. על-פי פירסום ב"סאנדיי טיימס" של לונדון יצרה ישראל, במסגרת פרויקט מיוחד למיזעור הפצצות, גם פגזי-ניוטרון לירי מתותחים ופצצות ניוטרון נישאות בטילי קרקע-קרקע מונחי לייזר. לדברי העיתון המצטט "מקורות צבאיים" בישראל: "פגזי הניוטרון כבר נוסו בהצלחה", ואילו הטילים נושאי ראשי הנפץ הניוטרוני "כבר מוכנים לשיגור".
לפני שבועות אחדים פורסם בתקשורת העולמית כי יחידות קומנדו ישראליות ואמריקניות סיירו במערב עירק, השטח שממנו שוגרו בעבר טילי סקאד לעבר ישראל. קשה לדעת בוודאות מה חיפשו הישראלים במערב עירק, אם בכלל. האם חיפשו אתרי שיגור טילים, מחפורות, או מחסני סתר של נשק כימי ו/או ביולוגי. אבל על בסיס הפרסום לגבי הטמנת "מוקשים גרעיניים" ברמת הגולן אפשר להניח, כי כבר הוטמנו במערב עירק מוקשי-ניוטרון מתוחכמים, שעל-פי פקודה ממוחשבת יוכלו להתפוצץ, לחסל את האויב העירקי, ולמנוע שיגור מוות רקטי אל מרכזי האוכלוסיה של ישראל.
כל אחד מאיתנו יודע כי כדי לייצר נשק גרעיני דרוש אורניום מועשר או פלוטוניום וכי קשה ויקר מאד להשיג חומרים אלה, ולכן, אולי, קשה למדינות העימות עם ישראל לפתח נשק גרעיני שיאיים על קיומנו. מחשבה זו מרגיעה רבים, אבל היא בכלל אינה מרגיעה את המדענים העוסקים בפיסיקה גרעינית. הם יודעים שקיים נתיב אחר, פשוט וקל בהרבה, לרכישת חומרי ביקוע גרעיניים ועמם יכולת גרעינית. האיום החמור האורב לכל העולם, ולא רק לישראל, מצוי בנתיב "הכספית האדומה" - חומר שממנו ניתן לייצר פצצות ניוטרון.
על הנתיב הזה מספר סם כהן. "כספית אדומה" הינה חומר המכיל כספית שעברה תהליך עמוק של הקרנה. כאשר "הכספית האדומה" מתפוצצת היא מסוגלת לייצר אירוע של התכה גרעינית היוצר חום רב וכוח הדף גדול, כמו בפצצת מימן. תכונה זו של "הכספית האדומה" מאפשרת ייצור מיני-פצצות-ניוטרון. עלותה של "הכספית האדומה", המופקת בעיקר ברוסיה ונמכרת לכל מי שרוצה, נמוכה ביותר, ועל כן גם הנגישות אליה קלה מאד. הסכנות הטמונות בשימוש ב"כספית האדומה" רבות ומאיימות, ביחוד בידיו של הטרור האיסלאמי השולח את זרועות התמנון שלו לעבר כל העולם.
כהן לא משמיע דברים בעלמא. הוא בחן, למשל, מסמכים רשמיים שהשיגו פקחי האו"ם בעירק לאחר מלחמת המפרץ. במסמכים אלה כתוב במפורש שעירק רכשה כמויות ניכרות של "כספית אדומה". פירוש הדבר שהעירקים מכירים את הנתיב ויודעים איך להשתמש בו. ואם הם מכירים, טוען כהן, הם גם עלולים להשתמש בנשק הניוטרון - נגד שכנים כמו כוויית (שאותה הם מתאווים לכבוש) או איראן (המאיימת עליהם ממזרח), וכמובן נגד ישראל שאותה הם מבקשים להכחיד.
