אני מברך את חברי שר המשפטים יריב לוין על הכיוון של תיקון הרכב הוועדה לבחירת שופטים ועיגון מעמדם של חוקי היסוד. המתווה המוצע כולל תיקון חשוב וראוי בהרכב הוועדה, המפחית את השפעת לשכת עורכי הדין - גוף פוליטי מוטה המצוי בניגוד עניינים חריף - ומבטיח איזון נכון יותר בין הרשויות.
הדרישה לרוב חוצה מחנות בבחירת שופטים לבית המשפט העליון תוך שלילת וטו מנציגי השופטים היא עיקרון הגיוני. היא מונעת השתלטות חד-צדדית על הרכב בית המשפט העליון מצד אחד, ומסיימת את שיטת "חבר מביא חבר" מהצד השני. גם המנגנון למניעת שיתוק בבחירת שופטים הוא צעד מבורך שמבטיח את המשך התפקוד הסדיר של מערכת המשפט.
עם זאת, ישנם מרכיבים בעייתיים במתווה. תחולתו רק מהכנסת הבאה היא חיסרון משמעותי. השינויים הנדרשים חייבים להיכנס לתוקף מידית ולא להמתין לממשלה עתידית.
בנוגע לחוק יסוד: החקיקה - הסדרת מעמד חוקי היסוד והגבלת יכולתו של בג"ץ לבטל חוקים היא חשובה, אך סעיף הביקורת השיפוטית על חוקי יסוד, גם אם באופן מוגבל, מעניק לבית המשפט סמכות שלא הייתה לו מעולם. כמו-כן, הדרישה לרוב רגיל של מחצית משופטי העליון לפסילת חוקים מותירה כוח בלתי סביר בידי מערכת המשפט.
הכי חשוב: בשום אופן אסור לתת גושפנקה למינוי של יצחק עמית לנשיא בית המשפט העליון. עמית מייצג במשך שנים את הגישה האקטיביסטית שמחריבה את האיזון בין הרשויות. מינוי כזה ינציח את התפיסה של בג"ץ כגוף עליון מעל הכנסת והעם.
במקביל, הדחת היועצת המשפטית לממשלה היא צעד מיידי ונחוץ. היועמ"שית הפכה את תפקידה לכלי פוליטי שמעמיד מכשולים בלתי סבירים בפני הממשלה הנבחרת, ויש לסיים את שלטון הפקידים המשפטיים.
המתווה הזה הוא תחילתו של תהליך השבת השלטון לעם. מדובר במהלך חשוב שמחייב דיוקים ושיפורים נוספים במהלך הליך החקיקה, כדי למנוע את המשך שליטתן של קבוצות מסוימות בבית המשפט ולחזק את אמון הציבור במערכת המשפט.
זהו צעד ראשון, אך עליו להיות חלק ממהלך רחב יותר, שמטרתו להחזיר את הסמכות לנציגי העם ולמנוע המשך הפגיעה באיזון בין הרשויות.
