לשנות את כללי המשחק

צודקים הלבנונים - ישראל הפרה הכללים. הם נקבעו מזה שנים ונשמרו בקפדנות: החיזבאללה תקף, שיגר טילים וירה בתותחים, הרג, גם חטף; צה"ל הגיב בהפגזת מוצבים ריקים; ישראל הודיעה שאין לה עניין בהסלמה - והעניין נגמר. כך זה חזר על עצמו, אירוע אחר אירוע.

הפעם נהגנו אחרת. זאת הפרה בוטה.

ממשלות ישראל פועלות לפי האינטרסים של ראשיהן, אלה רחוקים לעתים מהאינטרסים של המדינה ותושביה. הקברניטים רוצים להיכנס להיסטוריה, רוצים פרסי נובל, רוצים לסיים הקדנציה שלהם בשלום, רוצים שהתיקים הפליליים נגדם ייסגרו. הכללים שלהם משתנים לפי נסיבותיהם האישיות.

אילו התגובה היתה ידועה מראש, נסראללה לא היה מתחיל בזה, המלחמה היתה נמנעת. לנו, וגם לתושבי לבנון, כדאי שיהיו כללים ברורים. כדי למנוע הרג והרס בתים ותשתיות, כדי שהרבה מיליארדים לא יירדו לטמיון. מיליארדים אלה יחסרו לנו מחר להצלת חיי חולי סרטן, למלחמה בעוני, לפיתוח המשק ומניעת תאונות דרכים, לחינוך שיפחית צריכת הסמים והפשיעה. חסרונם יעיב על עתידנו, גם יעלה בהרבה חיים נוספים. המיליארדים יחסרו גם להם.

מסקנה: לטובתנו ולטובתם צריכים להיות כללי משחק ברורים, ידועים מראש, שונים מהנורמות הקלוקלות שהשתרשו במהלך עשרות שנים. מעוגנים בחוק, מחושקים וממוסמרים, כך שהקברניטים לא יוכלו להתנער מהם עקב רפיון דעת, או בלחץ האליטות, התקשורת והפרקליטות. הם צריכים להיקבע ב-"חוק מועדף", כזה שניתן לשנות רק ברוב מיוחס, נניח של 90 חברי-כנסת לפחות - כאשר בנסיבות מיוחדות יהיה צורך לסטות ממנו, ותהיה לכך הסכמה כללית. הם צריכים לחול על כל שכנינו, גם על המדינה הפלשתינית שבדרך.

הכללים שבהמשך מבטאים עקרונות, דרושה עוד חשיבה, בדיקה ופירוט כדי לנסחם כחוק מחייב. אם הדבר ייעשה, עתידנו באזור עשוי להיות פחות קודר מכפי שהוא מצטייר כיום. וגם ייחסכו הרבה חיי אדם, שלנו ושלהם.

כלל 1: כל פעולה מלחמתית כלפי ישראל תיענה בפעולה מלחמתית, חריפה ורחבה בסדר גודל מזאת שתנקט נגדנו. לא עוד נבליג על כבודנו הלאומי, על פגיעה בריבונות, על חיי האזרחים.

כלל 2: כל פגיעה, או ניסיון פגיעה, באוכלוסיה אזרחית ייענה בגרימת נזק לאוכלויסיה אזרחית, חריף הרבה יותר. לכל מעשה איבה תוצמד תווית-מחיר בסכום גבוה, ברור וידוע מראש. לא נהרוג אזרחים, נעשה מאמץ להימנע גם מהרג לא מכוון - אך נפגע קשות בתשתיות וברכוש. חומרת פגיעה בנו תימדד לפי הכוונה, לא התוצאות.

במאמר מוסגר - תמיד קוממה אותי ההתייחסות לפעולות איבה נגדנו לפי מידת ההצלחה בהשגת יעדיהן; גישה זאת מנוגדת לצדק הבסיסי. האם פשעו של מחבל "ללא דם על הידיים" חמור פחות רק משום שלא הצליח לבצע מזימתו?

לכן על כל טיל שישוגר לכוון ישראל, בכוונה להרוג ולהרוס, נגיב בהרס, לא בהרג. תהיה נוסחה פשוטה וברורה לכל אויב, איש חיזבאללה או חמאס: שיגור טיל יגרום להריסת בית - אצלנו בסבירות מסוימת, אצלם בוודאות מוחלטת.

כלל 3: המשך פעולות תוקפנות מלחמתית נגדנו יגרור סנקציה של סיפוח שטח, הזזה קבועה של הגבול הבינלאומי. רבים מאויבינו אדישים להרס ולהרג אוכלוסייתם, אפילו מותם משתלם כשהתגמול מתקבל בבתולות גן-העדן. אך אבדן אדמה, קבוע ובלתי ניתן לתיקון, הרווח שהוא מקנה לאויב הציוני השנוא - והתבוסה וההשפלה הגלומות בכך, גלויות לעיני כל - עשויות להוות מכה קשה מנשוא, שלא יוכלו לעמוד בה אם תחזור על עצמה בעקביות, פעם אחרי פעם. "הקנס" צריך להיות ברור וידוע מראש.

בהקשר הדמוגרפי - ניתן ליצור מצב שהשטח שיסופח יהיה ללא אוכלוסיה אזרחית - זאת תנטוש אותו עוד קודם, כאשר יופעל נגדה כלל מס' 2 לעיל.

בשיקול של צדק - מדינה שמבצעת תוקפנות מלחמתית, או מאפשרת לאחרים לבצע משטחה הריבוני תוקפנות כלפי מדינה אחרת, מגיע לה עונש על כך, עונש כואב ותמידי שאינו בר-תיקון. מדינה מותקפת, שתושביה נהרגים ונגרמים לה נזקי עתק - מגיע לה פיצוי. היא גובה פיצוי זה, אם יש לה היכולת לכך. עקרון זה מומש פעמים רבות במהלך ההיסטוריה, גם בדורות האחרונים.

כלל 4: לא ישוחררו במסגרת עסקות שבויים פושעים שמרצים עונשם. עסקות השבויים שבוצעו במהלך השנים ביזו והשפילו עד עפר את המדינה ומוסדותיה, עודדו חטיפות, הפיחו רוח תקווה במפרשי הלחימה להשמדתנו, גרמו באופן ישיר ועקיף להרג מאות ישראלים. אסור לחזור עליהן.

לתזכורת - "עסקת טננבאום", בה הוחלפו שלוש גופות וסוחר-סמים אחד בעשרות מחבלים שפוטים, פעילים וצמאי דם, עלתה כבר בחיי 34 ישראלים שנרצחו בפיגועים שבוצעו על-ידי מחבלים אלה.

הנתון נמסר ע"י סילבן שלום, אחד מ- "12 המופלאים" בממשלת שרון שהצביעו בעד העסקה. יחד אתו נושאים באחריות - אריאל שרון, אהוד אולמרט, גדעון עזרא, בנימין נתניהו, שאול מופז, דני נווה, צחי הנגבי ומאיר שטרית מהליכוד, וכן אברהם פורז, יוסף פריצקי ויהודית נאות משינוי. אילו רק אחד מהם הצביע נגד, יחד עם 11 השרים הנותרים, העסקה לא היתה מתבצעת. אך הם העדיפו את תועלתם האישית על חיי אזרחי ישראל. חייבים למנוע הישנות דפוס התנהגות זה האופייני למנהיגינו. ניתן לעשות זאת רק בחקיקה מתאימה, כמתואר לעיל.

ברור שמימוש ההצעה יתקל בהתנגדות עזה, מבפנים ומבחוץ. כך אירע כאשר הופצץ הכור בעירק, גם כאשר החלו ה-"סיכולים" ("הוצאות להורג ללא משפט"). אהבו אותנו כאשר נתנו נשק לעראפת, כאשר "התנתקנו" מעזה; יאהבו אותנו שוב כאשר "נתכנס" מיו"ש.

הפעלת הכללים עשויה להביא לשינוי דרמטי כבר במלחמה הנוכחית, גם לייתר הצבת כוחות בינלאומיים כדי שיגנו עלינו בעתיד. אם תאבי חיים אנחנו, חייבים לעשות מה שטוב לנו, לא מה שיאהבו אומות העולם. במקרה זה, מה שטוב לנו יהיה טוב גם לשכנינו, אפילו בטווח-זמן לא ארוך.

אין ספק שהצעתי תתקבל בקיטונות בוז ושטנה מצד "מחנה השלום", "המתקדם", "האנושי" ו-"הנאור". ואולי בכל זאת נפל למישהו האסימון?