מי העלה על דעתו?

מי יכול היה להעלות על הדעת שיהודים ירוצצו גולגלות ליהודים? מי יכול היה להעלות על הדעת ששוטרים יהודים יתנהגו כבהמות כלפי נשים ונערות? מי יכול היה להעלות על הדעת שהמשטרה והפרקליטות יחפו על הפושעים האלה? מי יכול היה להעלות על הדעת ששרה בישראל תגיד שרציחת יהודיים בידי ערבים היא מעשה לגיטימי אם היהודי הוא חייל בצבא היהודי? מי יכול היה להעלות על הדעת שממשלה יהודית תהרוס יישובים יהודיים ותתן חלק מארצנו לצורר הערבי? מי יכול היה להעלות על הדעת שהממשלה היהודית לא תכין דיור ועבודה למגורשים אלא תעשה הכל כדי לפורר את הקהילה היהודית, המשפחה היהודית, והפרט היהודי?

כל השאלות האלה מזכירות לי שלפני שנים הגיע לדירתי בחיפה זוג דתי מאנגליה שזה עתה ירדו מהאוניה בנמל. הצענו להם לנוח ולאכול ארוחת צהריים, אך הם אמרו שהם שבעים כי אכלו במסעדה ליד נמל חיפה. "מצאתם שם מסעדה כשרה?" תמהתי. "בארץ ישראל לא כשר?" תמהו הם. הייתכן? מי היה מעלה על הדעת שבארץ ישראל הקדושה יהודי מאכיל יהודי בטריפות ונבלות?

מה ההבדל העקרוני והבסיסי בין הזוג היהודי מאנגליה שאכל נבלות כי "מי יכול להעלות על הדעת?", לבין שואלי השאלות "מי יכול היה להעלות על הדעת?" אחרי מעשים רעים בארץ שלא נערכנו אליהם כראוי?

אין שום הבדל!

נבחן את הזוג מאנגליה. הם למדו בקהילה בלידס שארץ ישראל היא הולי-לנד, הם למדו ששם בארץ חמדת אבות הכל טהור וזך, שם תהא השכינה שורה. כשהגיעו לארץ ישראל, הם נהגו לפי התאוריה שהושתלה בהם.

ברור שראוי היה לומר לראשי קהילת לידס שהתאוריה שהם מפיצים על הארץ מונעת את ראיית המציאות ולכן מזיקה. מובן שאותו זוג עצמו, שחזר ללידס, ידע שהכל נעשה מתוך מחשבות טהורות, ולכן ידע שביקורת שלו תיחשב כפגיעה בסדר החברתי הטוב של הקהילה, כחוצפה וכפגיעה בכבוד התורה.

ומה לגבינו? אנו בתוך עמנו אנו חיים. שרתנו בצבא יחד עם חילוניים ("כאלה שטרם מקיימים את כל המצוות שנשמתם הטהורה כמהה לקיים"), גם עם ימנים וגם עם שמאלנים, אנחנו נמצאים אתם בעבודה, באוניברסיטה, ושומעים אותם בתקשורת. כל המעשים המנויים לעיל לא נעשו בידי חוצנים אלא בידי אלה שהיו עמנו, ובתמיכתם. אלא שבנו הוטמעה חובת הונאה עצמית. אנחנו "יודעים" שהנשמה שלהם גבוהה יותר משל שלומי אמוני ישראל! וממילא איננו מסוגלים לחזות מראש את התנהגותם הצפויה.

בנו לנו בארבעים השנים האחרונות תיאוריה שיוצרת אצלנו תמונת עולם שעכשיו מתפוצצת לעינינו! כל הפעילויות שלנו לשינוי החלטות אצל הצד השני נעשו על סמך תמונת העולם הבלתי מציאותית, וממילא לא נשאו פרי. "השלום הזה מתפוצץ לנו בפנים" זעקו סטיקרינו, הם ראו וחייכו: "שיתפוצץ לכם בפנים, בדיוק מה שרצינו". סטיקרינו שאלו "למה נתת להם רובים, סבתא?" וסבתא-זאב השיבה לעצמה בחיוך של שביעות רצון (כי אנחנו לא שווים בעיניה התיחסות): "בשביל לטרוף אתכם, ולירות בכם".

לא הפעלנו את יהדות ארה"ב נגד התנכלויות ממשלות השמאל. לא הפעלנו עיתונות זרה נגד פגיעת הממשלה בזכויות האדם היהודי, כי לנו יש "אהבת חינם" שמונעת מאתנו אפילו להרהר בכיווני פעילות יעילים. ואנחנו "יודעים" שבמאבק "האהבה תנצח". ערכנו שוב ושוב הפגנות חמודות ושרשראות אנושיות. הרוצה לנצח בבחירות ולהיות בעל השפעה במדינה חייב להשקיע את עיקר כוחותיו בכריית בור ליריביו ולא לבניית גבעה לעצמו, השמאל הולך בדרך זו ומצליח.

עיתונאים שאינם מחוגי "אהבת חינם" הפיצו בציבור מידע על דרכי צבירת הון של אולמרט ושל שרון ומשפחתו, התמיכה בקדימה הלכה וירדה. סביר שחודש נוסף היה מאפשר הקמת ממשלת ימין. אבל אנחנו במו ידינו בזבזנו חודש שלם של פעילות בכדי להראות לכולם כמה אנחנו נחמדים שמכבדים את עומרי שרון היושב ליד מטת אביו בהדסה.

בזמן הנסיגה שערך בגין מסיני הפיצו הפעילים הפועלים, בשם מה שהם מכנים "תורת הרב" את העיקרון "לא תהיה נסיגה" הוא נקבע, בעיקר בקרב הצעירים, כעיקרון מחייב שוה ערך לשאר 13 העיקרים. היתה נסיגה. לא היה שבר אמונה ב"תורת הרב" הנאמרת בפי פרשניו, אלא שבר אמונה בתורת ישראל שאחד מעיקרי האמונה "שלה" נשבר לעינינו.

כן הדבר גם היום. הנביא ירמיהו קבע שבעולמנו "דרך רשעים צלחה", הקב"ה אישר שאכן כך מתנהל עולמנו. אך בניגוד מוחלט לכך הפיצו את העיקרון "באהבה ננצח". בניגוד לדברי (ירמיהו ה' כ"ו) "נמצאו בעמי רשעים", אומרים לנו "אין יהודי רשע, יש תינוקות שנישבו שטרם הראינו להם את האור". זאת בניגוד לעולם המציאותי שבו כל מנהיגי האומות הם תינוקות שגדלו והתבגרו בין גויים והם אינם מגרשים את עמם שלהם מארצם, ואינם מוסרים חלק מארצם לאויב. אם היינו מתחשבים במציאות המציאותית, לא בדמיונית, ייתכן שעמונה היתה קורית בכפר מימון וייתכן שהנחישות והרגישות היו נעצרות שם.

אילו הייתי אחד מאנשי קהילת לידס הייתי אומר בפה מלא, שחובה על אוהבי הארץ שבארץ ישראל לחדול מנתינת מעמד מיוחד ל'תורת הרב' שפיתחו להם בארבעים השנים האחרונות, תיאוריה שמונעת מהם מלהעלות על דעתם את מה שקורה לעיניהם, וממילא מונעת מהם פעילויות מותאמות-מציאות בעלות סיכויי הצלחה.

אך אני חי כאן בארצנו וכיצד אומר דברים הנחשבים ככפירה בעיקר? כיצד אומר דברים שיש בהם פגיעה באנשים מסורים טהורי לב שסבלו כל כך למען עמנו וערי א-לוהינו ושיש להם זכויות כה רבות בבניין הארץ?

דוגמאות לאמור לעיל:

1. בלילה שלפני פוגרום עמונה ביקרתי אצל ידידים, שתי בנותיהן (15,17) הודיעו שהן יוצאות לעמונה. ביקשתי מיד מהוריהן שיעכבו את בנותיהן לכמה דקות ויסבירו להן איך להתנהג בזמן התקיפות המיניות הצפויות מהשוטרים מחר. צפיתי זאת, בגלל שכך אומרת המציאות המציאותית. כך התנהגו שוטרים, בגיבוי רבין, כלפי מפגינות ימין, וכך הם התנהגו בהפגנות נגד גרוש היהודים מחבל עזה. עכשיו כשהשוטרים הונחו לנהוג ב"אפס סובלנות", ההשתוללות צפויה.

2. בעקבות ירי הטילים המתמשך על שדרות, ההתקפות בכרם שלום וגבול הצפון נוכח ר"ה אולמרט שדרך הויתורים מסכנת את קיומנו, הוא זנח את פינוי המאחזים וההתכנסות, ויצא ללחום באויב.

התאור הנ"ל מניח שהקיום הוא ערך-על אצל מקבלי ההחלטות במדינה. אך שופטי הבג"צ התעלמו לחלוטין מחוות הדעת של נתניהו, יעלון, ועמידרור שגרוש היהודים מחבל עזה והשומרון מסכן את קיום המדינה. הבגצניקים אמרו: "כאשר עסקינן בגיבוש תוכנית לאומית-ביטחונית-מדינית הנוגעת לשורשי הקיום הלאומי, כמו תוכנית ההינתקות, יש לצאת מתוך ההנחה כי הכנסת והממשלה שקלו את מלוא ההיקף של השיקולים ההסתברותיים, תוך העזרות במומחים".

הממשלה לא הראתה שנהגה כך. אך כאן מדובר בערך עליון, עשיית צרות ליהודי יש"ע, שגובר על הנחת היסוד שבגללה הבג"צ קיים: לא תמיד השלטון 'בסדר'.

גיורא איילנד (המועצה לביטחון לאומי) אמר שתהליך ההחלטה על הגרוש היה "תהליך פרוע" ולא היתה התייעצות לגבי ההשלכות של הגרוש (הארץ 4.6.06). יוסי ביילין אמר שלא היתה שום התיעצות עם רבין או פרס או בתוך המשלחת לאן הסכם אוסלו יוליך אותנו (הארץ 7.3.97).

עיתונאי קטן שלי, שליט מחשבות הציבור וקובע התנהגות השליטים, יטווח את האויב. הוא יודע שזה יביא אותו לדיווח וצילום תמונות בשר ודם. הקיום היהודי לא חשוב לו. אצל שליטי המדינה קיום המדינה הוא ענין זניח כשהמטרה היא הריסת הימין: הקהילה, המשפחה והפרט. אולמרט היה ממשיך להפגיז מקומות זניחים, אם הטילים היו ממשיכים להישלח רק אל אנשים זניחים, אך טילים הגיעו לאשקלון והיה חשש שיגיעו לאשדוד והפופולאריות בסקרים ירדה.

שיטרית קרא לזנוח את גרוש יהודי השומרון. שרון היה זורק אותו מהממשלה. אולמרט חשב שעליו להתחזות לצ'רצ'יל. הוא לא צ'רצ'יל ("בקושי צ'רצ'ילינה" יגידו ליצני הדור - ויצדקו). את התוצאות רואים בהנחיות המבולבלות לצה"ל שאינן מאפשרות ניצחון.

כשאולמרט ירגיש שפטר איך שהוא את עניין הרייטינג הציבורי, הוא ילך לגרש את יהודי יהודה ושומרון השנואים. הוא יודע שהוא מסכן את קיום המדינה, אך 'תמות נפשי עם מתנחלים'. אדם מציאותי שהקיום חשוב לו יתמוך במתן חופש לצה"ל לנצח, ובאותה עת יעשה את כל הנחוץ כדי שאולמרט יורחק.