אורי גרוסמן נהרג ביום שבת. בן 20 היה, ממבשרת ציון. אורי היה מפקד טנק. יום לפני שנהרג הוא שוחח בטלפון עם הוריו ואחותו ואמר כמה הוא שמח שהתקבלה ההחלטה על הפסקת האש. באותה שיחה, הבטיח אורי שאת ארוחת ליל השבת הבאה הוא יאכל בבית, עם משפחתו.
אורי הוא הבן של הסופר דוד גרוסמן. ביום חמישי, בזמן שבנו נלחם בעומק לבנון ויומיים לפני שנהרג, כינס גרוסמן, יחד עם חבריו הסופרים עמוס עוז וא.ב. יהושע, מסיבת עיתונאים. במסיבת העיתונאים אמר גרוסמן: "אני מאמין שלישראל הייתה כל הזכות המוסרית להגיב על ההתקפות של חיזבאללה, לנקוט פעולה של הגנה עצמית ואז לשבת לשולחן המשא-ומתן. מיצינו מזמן את זכות ההגנה העצמית, כעת זה נראה כמו ההיפוך הגמור, כמו סיכון הולך וגובר על ישראל, חיזוק חיזבאללה ואיום בפירוקה של מדינת לבנון".
גרוסמן הוסיף: "מתוך דאגה לעתידה של מדינת ישראל ... עצרו את הלחימה ותנו סיכוי למשא-ומתן. תמיד יהיה זמן להמשיך במלחמה ותמיד יהיו לה כאן סנגורים. זה הרגע האחרון לדבר בכדי להציל את עצמנו".
אורי גרוסמן לא הצליח להציל את עצמו. הכוחות הלוחמים והדרג המדיני לא שמעו לעצתם של דוד גרוסמן וחבריו, והמשיכו לשעוט פנימה לעומק השטח הלבנוני, לעבר הליטני. הפעולה הקרקעית הורחבה, הזמן נגרר, שיחות המשא-ומתן נסחבו ורשימת ההרוגים התארכה.
אורי גרוסמן יהיה ההרוג המפורסם ביותר במלחמה הזו. דווקא הוא, הבן של הסופר המפורסם, נהרג. הסופר שכתב לפני כמעט עשרים שנה את "הזמן הצהוב" אשר הציג בפנינו את הפלשתינים כבני אדם, הסופר שעסק כה רבות ביחסים יהודים-ערבים, הסופר שכתב את מילות השיר "שירת הסטיקר" של להקת "הדג נחש", שבו דיבר על הפילוג בעם, האדם והסופר שנלחם ונאבק למען שלום במשך כל חייו.
דווקא דוד גרוסמן, שמייצג עבור אנשים כה רבים במדינה את הבועה התל אביבית (על אף היותו ירושלמי). דווקא הוא, שמייצג עבור אנשים כה רבים את האליטה הספרותית המתנשאת. דווקא הוא, שמייצג עבור אנשים כה רבים את ה"שמאל" אשר מדיר רגליו מחיל קרבי. דווקא הוא שילם את המחיר היקר ביותר. דווקא הוא שכל את בנו.
אורי גרוסמן יהיה ההרוג המפורסם ביותר של המלחמה הזו. אורי גרוסמן יהיה ההרוג שמסמל יותר מכולם את המלחמה הזו, מלחמה שבה מתערבבים אלה באלה שמאל וימין, עורף וחזית, אמת ובדיה, ספרות ומציאות. אורי נהרג ביום שבת, יומיים לאחר שאביו קרא להפסקת המלחמה. אולי הוא מאחרוני ההרוגים במלחמה הזו. לא הכרתי את אורי. יהי זכרו ברוך.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
