משה נועם עבד במסעדת טייק א סטייק בנס ציונה, בבעלותה של שרה נועם. באחד הימים, אירעה מהומה במסעדה, במהלכה נדקר נועם על-ידי עובד אחר במסעדה. הדוקר נמלט לאחר מכן מן הארץ.
נועם הגיש תביעה לבית משפט השלום בהרצליה נגד בעלת המסעדה וחברת הביטוח הדר שביטחה אותה. בתביעה טען נועם, כי בעלת המסעדה התרשלה, בכך שעצמה את עיניה לנוכח אופיו התוקפני והמסוכן של הדוקר, וכי המשיכה להעסיקו למרות שהוא נועם, התריע בפניה על אופיו.
בעלת המסעדה הכחישה את טענת נועם כי התריע בפניה על הסיכונים וטענה, כי נועם עצמו היה מעורב בקבלת הדוקר לעבודה במסעדה.
בדיונים שהתנהלו בפני השופט מאיר שנהב, הודתה בעלת המסעדה כי היא היתה המנהלת ומקבלת ההחלטות הבלעדית באשר למסעדה ותפעולה. עוד התברר כי בעלת המסעדה היתה מודעת לעברו הפסיכיאטרי של הדוקר וידעה על התנהגותו האלימה. בעלת המסעדה אישרה כי הדוקר סיפר לה בעבר, שהיה מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי ואף "שבר למישהו את הראש עם ברזל".
מדברי בעלת המסעדה עולה, כך קבע השופט שנהב, כי בעלת המסעדה התמקדה ברווחיות המסעדה וביכולת הפירעון שלה. היא עצמה את עיניה והתעלמה מעברו האלים של הדוקר. היא התעלמה גם מנועם אשר הפנה את תשומת לב בעלת המסעדה לאופיו המסוכן של הדוקר.
לנוכח כל אלה קבע השופט שנהב, "הוכח כי המעבידה עצמה עיניה וטמנה ראשה בחול לנוכח אותות הסכנה והנורות האדומות שדלקו בחושפה את העובד לסיכון שהתממש."
עם זאת, השופט לא פטר את נועם מרשלנות תורמת בשיעור ניכר לאירוע הדקירה. נועם לא היה עובד זוטר במסעדה, קבע השופט. הוא היה מעורב בשיפוץ, בניהול ובתפעול של המסעדה. הוא ידע על עברו ומסוכנותו של הדוקר, ואף התריע על כך בפני בעלת המסעדה. הוא צריך ויכול היה, אפוא, לצפות את הסכנה ולהישמר מפני הדוקר.
לדעת השופט שנהב, נועם חשף עצמו לסיכון מיותר בהתקרבו לדוקר ובדרשו ממנו לעזוב את המסעדה תוך דחיפתו. התנהלות זו של נועם לא היתה במקומה, קבע השופט. לדעתו, כיוון שנועם לא היה בעל המסעדה, הוא צריך היה להותיר את הטיפול בדוקר לבעלת המסעדה, ולא להתעמת עם הדוקר באופן פיזי. על כן, קובע השופט, נושא נועם באשם תורם לנזקו בשיעור שליש.
משלא נמצאה נכות תפקודית ממשית, נפסקו לטובת נועם פיצויים בשיעור נמוך, כשמרביתם נפסקו בגין הכאב והסבל שהיו מנת חלקו של התובע. מהפיצוי הכולל בסך 45,000 ש"ח קבע בית המשפט כי יש לנכות 1/3 בגין אשם תורם, ואף התיר לבעלת המסעדה לנכות את מענק הנכות שקיבל נועם מהמוסד לביטוח לאומי.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
