הרשעות של מערכת המשפט

רקע

באזור גוש עציון היו מספר תקיפות של יהודים בידי או בסיוע של רועי צאן ערבים: דוב דריבן נרצח בידי רועים ערבים; שני הילדים קובי מנדל ויוסי אשרם נרצחו במערת חריטון בידי רועים ערבים; לפני הפיגוע הרצחני בישוב כרמי צור, ריגלו רועים ערבים על הישוב במשך 30 יום, ובנו דגם של הישוב על משטח חול בכרם סמוך לישוב. כחודשיים לפני כתיבת שורות אלו דקרו רועים ערבים זוג יהודים ליד מעין סמוך לישוב בת עין. הצבא רואה ברועים איום, דבר המתבטא בתדריכים שניתנים לשומרים ובכך שהצבא מסלק רועים ערבים מקרבת ישובים. בתחילת שנת 2004 התחילו רועים ערבים להתקרב לאזור מעלה רחבעם - שדה בר. הצבא בשיתוף עם רכז ביטחון ('רבש"ץ') שדה בר סילקו אותם מספר פעמים.

התקרית

בתאריך 21.2.04 התקרבו רועים ערבים פעם נוספת לישוב מעלה רחבעם, למקום שאינו מקום מרעה רגיל. רבש"ץ שדה בר, ברוך פלדבאום, ניגש לסלק אותם ללא הצלחה. פלדבאום ביקש סיוע במעלה רחבעם. אנשי כיתת הכוננות של מעלה רחבעם, דני ואיציק חלמיש, הצטרפו אליו ונסעו עמו למקום, אליו הגיעו ערבים נוספים. הערבים סרבו לעזוב את המקום. עוד ועוד ערבים הגיעו למקום, כאשר רמת העוינות של הערבים גברה והלכה ככל שמספרם עלה.

כאשר היו כ- 20 ערבים בצמוד ליהודים, וערבים נוספים התקרבו, איימו הערבים הקרובים על היהודים באבנים ובמקלות, והחלו להקיף את דני ואיציק. ברוך עמד מספר עשרות מטרים לאחור. בשלב זה ירה איציק יריית הרתעה אחת באוויר מאקדח, ללא השפעה כלשהי על המצב. ברוך פלדבאום ירה מספר יריות לעבר הקרקע, וכך אפשר לדני ואיציק לסגת לאחור. היהודים נסוגו ונסעו מן המקום. ערבי אחד נשרט מנתזי אבנים ("ריקושטים"). הערבים פנו למשטרה והתלוננו על תקיפה.

הטיפול בתלונה

משטרת ישראל עצרה את ברוך, דני ואיציק. הם נחקרו במשך 3 ימים בשיטות שונות, שכללו שקרים, איומים והאשמות שווא (השוטרים ניסו להאשים אותם ברצח של ערבי שהיה באזור תקוע הערבית). היהודים טענו כי הערבים הם אלו שהתקיפו אותם, אך המשטרה התעלמה מטענה זו וסירבה לבדוק אותה. המשטרה בקשה להאריך את מעצר היהודים כדי לבדוק את הנשק שלהם. הנשק נלקח ולא הוחזר אך גם לא נבדק.

ליד היומנאי במשטרת עציון תלויה הוראה מטעם המטה הכללי האומרת כי אנשי הגבעות הם גורם בעייתי וכי אחת ממטרות המשטרה לשנת 2004 היא להגיש 20 כתבי אישום כנגדם. בשעת החקירה אמר החוקר הראשי לברוך כי בכוונת המשטרה להגיש כתב אישום כנגד היהודים ללא קשר לתוצאת החקירה. היהודים הואשמו בתקיפה ובפציעה בנסיבות מחמירות, וכן במעשי פזיזות ורשלנות. הערבים לא נקראו לחקירה או אפילו לבירור, והמשטרה הודתה בבית המשפט כי אין היא עומדת לחקור את הערבים כלל.

המשפט

התביעה טענה שהיהודים באו למקום בכוונה לפגוע בערבים, ושהערבים רעו את צאנם בתמימות. התביעה טענה שהצבא אינו מכיר ברועים כאיום, אע"פ שעדת התביעה ממפקדת החטיבה האזורית העידה את ההפך. 4 ערבים העידו מטעם התביעה עדויות סותרות בכל המובנים: סותרות את הודעותיהם במשטרה ביום האירוע, וסותרות איש את רעהו בפרטים חשובים, כגון מי ירה, והאם היריות היו לפני או אחרי הוויכוחים בין היהודים לערבים.

הערבים העידו, והתביעה טענה, כי היה ילד ערבי בן 4 שנפגע בראשו מן היריות. החובש הצבאי שהיה עם החיילים שנפגשו עם המתלוננים הערבים העיד כי הראו לו ילד ערבי בן 8 ללא פציעות. ההגנה טענה כי היה זה מתפקידו של הרבש"ץ לדאוג לביטחון התושבים ולסלק את הערבים מקרבת אזורי מגורים, וכי דני ואיציק פעלו תחת פיקודו של הרבש"ץ וגם אם חרג ברוך מסמכותו, עדיין היו צריכים לציית לו. ההגנה טענה כי הערבים היו התוקפים, והיהודים פעלו מתוך הגנה עצמית.

הכרעת הדין

הנאשמים הורשעו בכל הסעיפים. כל טענותיהם נדחו. ההרשעה נשענה על שני יסודות: ראשית, קבע השופט כי עדות הערבים אמינה לעומת עדות היהודים שאינה אמינה, וזאת משום שהערבים העידו ללא סתירות אך היהודים סתרו את עצמם. השופט לא ציין היכן היו הסתירות בעדויות היהודים, והתעלם מסתירות בולטות בעדויות הערבים, כולל כאלו שהוצגו על-ידי ההגנה בפירוש.

שנית, קבע השופט, כי המצב שהיהודים הוקפו על-ידי עשרות ערבים המחזיקים באבנים ובמקלות, וערבים נוספים התקרבו, אינו מסוכן ואין סיבה לחשוב שהוא מסוכן. השופט התעלם מטענות ההגנה שהוזכרו כאן ומטענות נוספות. כמו כן יש לציין כי בשעת הדיונים על הארכת מעצר, עוד לפני שהיהודים טענו טענה כלשהי, נבדק חומר הראיות על-ידי שופט השלום שמעוני והשופט המחוזי רביד, שניהם כתבו כי הראיות מראות כי את טענת ההגנה העצמית אין לדחות כלאחר יד.

על הרבש"ץ ברוך נגזר עונש של שנה מאסר בפועל, שהופחת לאחר שני ערעורים לשישה חודשי מאסר בפועל. לדני ואיציק צפוי עונש דומה. מקרה זה אינו חריג, כך מתנהלים משפטים כנגד מתנחלים, כשיטה. לפני כעשר שנים דרס מחבל ערבי טרמפיסטים בצומת הגבעה הצרפתית בירושלים. המחבל נורה על-ידי מספר אנשים שהיו במקום ונהרג. המשטרה עצרה את אחד היורים והחרימה את נשקו, ופרסמה הודעה לעיתונות שבה נאמר שבחקירה התברר שמדובר בתאונת דרכים ולא בפיגוע. באותו יום הודיעו ארגוני המחבלים הערבים כי זה היה פיגוע, והמשטרה נאלצה לחזור מהודעתה. היורה קיבל צל"ש מהצבא, אך המשטרה סירבה להחזיר את נשקו.

דני ואיציק היו חלק מכיתת הכוננות של מעלה רחבעם, אך כעת הם משוללי נשק. ההגנה על הישוב נפגעה באופן משמעותי כתוצאה מתקרית זו. אין זה המקרה היחיד שבו פוגעת המשטרה בביטחון מתנחלים.