כאשר פתחתי אתמול את תיבת הדואר האלקטרוני במחשב שלי, נתקלתי במאמר מעניין, מרתק ומפתיע מאוד ששלחה לי קרובת משפחה, מתרגמת במקצועה. המאמר תחת הכותרת: "האנשים הצבועים ביותר שעל כדור הארץ", פרי עטו של העיתונאי הלבנוני הנוצרי-מרוני מבירות, מיכאל בהה, העובד עבור סוכנות הידיעות הנוצרית הלבנונית הפרטית: "MENA-PRESS" ואשר תורגם מצרפתית ע"י אלעזר שפר, נראה לי מקריאה ראשונה, טוב מדי ופרו ישראלי מכדי שיהיה אמיתי.
חיפשתי איפוא את המקור הצרפתי. מצאתיו באתר סוכנות הידיעות תחת הכתובת:
[קישור] ואכן התרגום, עד כמה שהבנתי משגת בשפה הצרפתית, נאמן לגמרי למקור. מפאת העניין שמצאתי בו, כאמור, החלטתי לפרסמו כאן, כדי שכמה שיותר ישראלים יוכלו להתרשם מן האמת, המקוריות והתעוזה אשר מגלה העיתונאי הלבנוני בכתיבתו.
והרי המאמר: "הפוליטיקאים, העיתונאים והאינטלקטואלים של לבנון קיבלו בימים אלה את שוק חייהם. הם ידעו היטב שחיזבאללה הקימה מדינה עצמאית בתוך ארצנו. מדינה שכוללת מיניסטריונים ומוסדות מקבילים, בכפילות לאלה של לבנון. מה שלא ידעו והם מגלים הודות למלחמה זו (דבר שמשתק אותם בגלל ההפתעה והפחד) אלה מידות ההרס העצמי.
למעשה, ארצנו הפכה להיות שלוחה של אירן וכוחנו הפוליטי כביכול, משמש מגן פוליטי וצבאי לאיסלמיסטים מטהרן. פתאום גילינו שטהרן מאחסנת מעל 12,000 טילים מכל הסוגים והמידות, הכול על השטח שלנו. גילינו שהם ארגנו בסבלנות ובשיטתיות כוח משלים, אשר בעזרת הסורים, משתלט יותר ויותר, כל יום על כל חדרי הבית - ארצנו לבנון. תארו לעצמכם, אנו מאחסנים טילי קרקע-קרקע וטילי זילזל בארצנו, והירי ממכשירים אלו יכול לגרום, בלי שנדע, למאבק אסטרטגי אזורי שבכוחו לחסל את לבנון.
אנו ידענו שאירן, באמצעות החיזבאללה, בונה קו מג'נו אמיתי בדרום. אך רק התמונות של מרון אל-רס ובינת-ג'בל גילו לנו את היקף העבודות שמידותיהן מאפשרות לנו להבין מספר דברים בבת אחת: אנו לא שולטים עוד על גורלנו, ואין לנו האמצעים הנחוצים להפוך את המצב. ואלה אשר עשו מארצנו בסיס קדמי למאבק התורה האיסלאמית נגד ישראל, לא היתה להם כל כוונה לוותר מרצונם על-מעשיהם.
חוסר החלטיות, פחדנות, מחלוקות וחוסר אחריות אפיינו את מנהיגינו. לכן לא היו מסוגלים להתמודד מול כוחות פוליטיים אחרים בארץ הארזים.
צבאנו בוודאי השתנה במשך שנות הכיבוש הסורי כך שאינו מסוגל למלא את תפקידו כמגן האומה. אף לא היה מסוגל להתמודד עם המיליציות של חיזבאללה. צבאנו הוא כוח שעדיין תלוי בבעליו הזרים ואינו ניתן לביקורת. למשל, הוא שיתף פעולה עם האירנים כדי להעמיד את הראדר שלנו על שפת הים לרשות הטילים שלהם. טילים שכמעט הטביעו ספינה ישראלית במימי בירות. חברי הממשל שאינם אנשי חיזבאללה אפילו לא ידעו על קיום טילי קרקע-ים על שטחנו... זה עלה בהרס מוצדק של כל תחנות הראדר שלנו ע"י צבא היהודים. ועדיין אנו יוצאים בזול מכל התסבוכת הזאת.
וכעת אנו בוכים ומשחקים בצביעות את תפקיד הקורבנות. אנו יודעים להתלונן ולטעון כי אנו אף פעם לא אחראיים על הזוועות שמתרחשות, בהפרשי זמן קבועים, על שטחינו.
החלטת מועצת הביטחון 1559, התובעת מממשלתנו להציב את צבאנו על השטח העצמאי שלנו, לאורך הגבול הבינלאומי שלנו ודורשת פירוק כל המיליציות הנמצאות על השטח שלנו, התקבלה ב- 2.9.2004.
היו לרשותנו שנתיים כדי לבצע החלטה זו ולהבטיח עתיד של שלום לילדינו ואנו לא עשינו כלום לביצועה. וזו היא טעותם של הפוליטיקאים פחותי-הערך הלבנונים, ולא של אף אחד אחר.
גם אחרי יציאת הכובש הסורי, הממשלה שלנו נתנה לאוניות ולמשאיות עם כלי נשק לפרוק את המטען אצלנו, מבלי להיות מוטרדים מהמשא שלהן. היא סיכנה את סיכויי התחייה של הארץ הזאת כאשר המירה את "האביב של ביירות" עם "השחרור של ביירות". למעשה אנו קיבלנו אז הזדמנות - כחנינה שלא קיווינו לה - כדי לאפשר לנו לקחת את עתידנו לידינו.
כעת אפשר בהחלט לומר כי לא היינו מסוגלים להגיע להסכמה כדי להרחיק את אמיל לחוד, הבובה של אסד, ושהוא עדיין נשיא של מי שאחדים מתעקשים לקרוא הרפובליקה שלנו... אין צורך לחפש רחוק: אנחנו מה שאנחנו, כלומר, לא מי יודע מה.
כל האישים הנושאים באחריות ציבורית ותקשורתית בארץ זו, הם האחראים לאסון. פרט לקולגות שלי, עיתונאים ומוציאים לאור, אשר נרצחו ע"י הקלגסים הסורים, בגלל שהיו פחות פחדנים מאלה אשר נותרו. ולחוד נשאר בבעבדה (ארמון הנשיא).
כאשר אני מדבר על אסון, אינני מתכוון לפעולה של ישראל כתשובה לתקיפת אזרחיה וצבאה, אשר נעשתה משטחנו ושאנו לא עשינו כלום בכדי למנוע אותה... ולכן אנו אחראים לה. כל בריחה מאחריות זו (אחדים כאן לא מכירים את המונחים המינימלים של המשפט הבינלאומי כדי להבין זאת) פירושה שלבנון, כמדינה, איננה קיימת.
הצביעות נמשכת: אפילו כמה עיתונאים של LORIET - LE JOUR המכובד, מעמידים, זה מול זה, את הפראות של החיזבאללה ושל הישראלים. בושה! חוסר יושר! ומי אנחנו בתוך הסיפור הזה? הקורבנות של שאיפות האחרים?
הפוליטיקאים תומכים בתזה חסרת-שחר זו, או שהם שותקים. ואלה שציפו מהם שידברו, כדי שיצילו את התדמית שלנו, גם הם שותקים כמו האחרים. ואני מתכוון בדיוק לגנרל און, אשר יכול היה לדחוף כתף ולצעוק את האמת. אפילו האויב שלו - ווליד ג'ומבלט, מנהיג הדרוזים היה פחות ...מעורפל.
קורבן? לבנון? איזו בדיחה!
לפני המתקפה הישראלית לבנון כבר לא היתה קיימת. היא היתה רק הולוגרמה. בביירות, לאזרחים תמימים כמוני נאסרה הכניסה באזורים מסוימים של עיר הבירה שלהם. אף המשטרה שלנו, הצבא שלנו והשופטים שלנו היו בין אלה שנאסר עליהם להיכנס.
למשל, המקרה של אזור המפקדה של חיזבאללה ושל הסורים בשכונת חרט חרייק. ריבוע של קילומטר מכל צד, בירה בתוך בירה נשמרת ללא הפסקה ע"י צבאו של חוריא, לרשותה מוסדות משלה, בתי ספר גני ילדים, בתי משפט, רדיו משלה, טלוויזיה ובעיקר... ממשל משלה.
"ממשל" אשר החליט לבדו (במקום "הבובות" שבממשלת לבנון - בה לחיזבאללה יש גם שרים) לתקוף מדינה שכנה אשר אין לנו איתה כל סכסוך מהותי או מבוסס, ולהטביע אותנו בסכסוך דמים. ואם תקיפת מדינה ריבונית על שטחה, אם רצח 8 מחייליה, אם חטיפת שניים נוספים ובמקביל שיגור טילים על תשע ערים, אם זה אינו מהווה סיבת-מלחמה (CASUS BELLI) אז, צריך לבדוק מחדש את ההגדרה של העיקרון הזה.
והנה הם, הפוליטיקאים השפלים, כמעט כולם, כולל מנהיגים רבים ואנשי דת שיעים, מברכים כל פצצה אשר נוחתת מ- 16-F ישראלי ואשר באה להקטין את העלבון לריבונות שלנו. בלי הישראלים, מה היינו עושים כדי לקבל הזדמנות נוספת (אשר לא מגיעה לנו בכלל!) לבנות מחדש את ארצנו?
כל מבצר אירני-סורי אשר ירושלים הורסת, כל לוחם איסלאמי שסולק, מאפשר ללבנון לשוב על רגליה באופן יחסי ולקום מחדש! החיילים של ישראל עושים פעם נוספת את עבודתנו מחדש, כמו ב- 82, אנו צופים, שפלים, מפוחדים ותוך כדי העלבתם - לקורבנם ההרואי, המאפשר לנו לשמור על תקווה לא להיבלע במעמקי האדמה.
בהיותנו מוטרדים בנעשה בדרום לבנון כמו בשלג דאשתקד, נתנו לזרים להשתלט על זכויותינו מבלי שיהיה לנו הכוח להחזיר לעצמנו את העצמאות והריבונות.
כאשר בגמר המלחמה הצבא הלבנוני יחזיר לעצמו את השליטה על השטח שלו ויתפטר מהמדינה אשר בתוך המדינה הפועלת לחנק העיר (הבירה) זה יהיה רק הודות לצה"ל. זאת, הכול יודעים היטב, כל הפוליטיקאים הפחדנים - מהרמאי פואד סיניורא, אל סעד חרירי בנו של שודד לבנון, ועד הגנרל און - הישר".
ובעניין ההרס הנגרם ע"י הישראלים... הנה לכם עוד מעשה מרמה: לכו אל המפה. אני ציינתי פחות או יותר אך בקנה מידה נכון, את החלקים של הבירה שלי אשר נהרסו ע"י ישראל. מדובר על חרט חרייק - בשלמותה - ועל שכונת מנהיגי חיזבאלה הנמצאת בפרבר השיעי בשם דאייה.
בנוסף לשני אזורים אלה צה"ל פוצץ את בניין מפקדת החיזבאללה בן 9 קומות בתוך הסיטי של ביירות (זה היה "מוט" של נסראללה בתוך העיר. באמצעותו הוא הוכיח את נוכחותו ושליטתו עלינו) - מחסן נשק סורי בנמל, שתי תחנות רדאר של הצבא, אשר קצינים שיעיים העמידו לרשות החיזבאלה ומשאית אשר נחשדה בהעברת נשק בתוך הרובע הנוצרי של אשרפיה.
בנוסף לזה, הוצאו מכלל שימוש דרכים ושדות תעופה, אשר שימשו לצייד את החיזבאללה בנשק ותחמושת. מחוץ לזה, צה"ל לא נגע ולא הרס שום דבר! וכל אלה המדברים על "הריסת ביירות", הם - או שקרנים, או אירנים, או אנטישמיים, או לא נוכחים. אפילו הבתים הנמצאים במרחק סמטה מהמטרות שצוינו לא נפגעו, אפילו לא נשרטו . כאשר רואים את העובדה הזאת, מבינים את פירוש המושג "ניתוח כירורגי" ולא יכולים שלא להתפעל על מיומנות הטייסים הישראלים.
הרובע שנמחק הוא זה שהבניינים שנהרסו היו שייכים למנהיגי הארגון הטרוריסטי. ביירות, כל השאר של ביירות, 95% של ביירות, חי ונושם טוב יותר מאשר לפני כחודש. כל אלה אשר לא היו שותפים לטרור, יודעים שאין להם מה לפחד ממטוסי ישראל, אלא נהפוך הוא! לדוגמה המסעדה שאליה הלכתי אמש לאכול היתה מלאה לגמרי והייתי צריך לחכות עד 21.39 כדי לקבל שולחן. האנשים מחייכים, רגועים, אך אין איש שיצלם אותם. משונה "הריסת ביירות", לא כן?.
בוודאי, ישנם כ- 500,000 פליטים מהדרום והם עוברים טרגדיה אמיתית והם לא מחייכים. אך ג'אן צדיק, אשר עיניו לכפר קילה (לכל מילה שלו אפשר להאמין), מבטיח לי כי כמעט כל בתי הפליטים האלה נשארו שלמים והם אכן שבו להתגורר בהם לאחר הפסקת האש.
תבוסת הקיצונים השיעיים אשר נשמעים לאירן, היא בלתי נמנעת. הדוחות אשר פורסמו ע"י אנשי נסראללה, ע"י הצלב האדום הלבנוני הם שקריים: מתוך 400 הרוגים שהוכרזו ע"י לבנון, רק 150 הם קורבנות אזרחים אמיתיים של המלחמה. היתר הם אנשי מיליציה ללא מדים בשרות אירן. הכתבה המצולמת של סטפן יופה: "האזרחים מתוך הדוחות הלבנוניים..." עבור הסוכנות שלנו, מהווה הוכחה מיוחדת במינה למידת "פברוק" חולני. וזה עושה את המסמך הזה לחשוב ביותר.
כמו כן, הארגון של חסן נסראללה, לא איבד 200 לוחמים, כפי שצה"ל טוען. המספר הזה מתייחס לקרבות אשר התחוללו ליד הגבול. ואף הוא מופחת על-ידי הישראלים (מתוך סיבה שאינני מכיר) במאה אנשי מיליציה נוספים. הסך הכולל של אבדות חיזבאללה בבסיסי שילוח הטילים ובמחסני הנשק והתחמושת (בביירות, בבקעה ובבעלבק) מגיע לכ- 1,100 אנשי חיזבאללה נוספים אשר פסקו מלהטיל טרור ולהעליב את ארצי.
כמו הרוב העצום של אזרחי לבנון התפללתי גם אני שאף אחד לא יפסיק את ההתקפה הישראלית לפני שתספיק לשבור את הטרוריסטים ושהחיילים הישראלים יחדרו לכל פינה של דרום-לבנון ויגרשו, במקום שאנו נעשה זאת, את כל התולעים שהתחפרו שם. כמו רוב הלבנונים, שמתי בקבוק שמפניה בקירור ופתחתיו כדי לחגוג את ניצחון הישראלים.
ובשם העם שלי, אני רוצה להביע את הוקרתי האין-סופית למשפחות הקורבנות הישראלים, אזרחים וחיילים, אשר קרוביהם נפלו כדי שגם אני אוכל לחיות לפי זהותי. שיידעו שאני בוכה יחד איתם.
ובאשר לחבורת העלובים אשר פורחים בראש ארצי, הגיע הזמן שיבינו כי אחרי המלחמה הזאת, אחרי שבני הברית הטבעיים פטרו אותנו מאלה שמנעו מאתנו להקים מחדש את המדינה, הפסקת האש לא תספיק, כדי להבטיח את עתיד לבנון. עליהם להבין שהגיע הזמן לעשות שלום עם אלה שאין לנו כל סיבה להלחם נגדם. רק השלום יכול להבטיח את השלום. מישהו אמור להגיד להם שבארץ הזאת עדיין לא למדו מה היא 'אמת ודאית'...".
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
