רבות דובר על דוח העוני שיצא זה עתה מטעם המוסד לביטוח לאומי. התקשורת היטיבה לפרסם את המסקנה הכללית, ששוב, כפי שהיה בשנת 2004, כשליש מהתושבים של מדינת ישראל מוגדרים כעניים, לפני תשלומי העברה של המדינה.
אבל, כפי שידוע, קל מאוד לטעות ולהטעות עם מספרים, וללא ניתוח סקטוריאלי, גם בנושא הנידון, אפשר לפספס את העיקר, שהוא ראשית כל להבין את תופעת העוני. הכותב טרח לקרוא לא את הדוח עצמו, אלא רק אחד מהלוחות שנלוו אליו. ואכן, בעיון קצר בטבלה אחת בלבד (עמוד 14 בדוח) אפשר להסיק מספר מסקנות חשובות ביותר לגבי אופי העוני בארצנו.
מסקנה ראשונה הינה שלא טוב להיות קשיש בארץ ישראל, 57% מהם הינם עניים לפני הקצבאות שהם מקבלים מהמדינה. אבל, יש לציין שבקרב הסקטור הזה נמצאת ההשפעה הגדולה ביותר של תשלומי העברה כדי להוריד את אחוז העניים, כך שאחרי אותם תשלומי העברה אחוז העניים ירד ב- 2005 ל- 24%. זה עדיין נתון שזועק לטיפול אינטנסיבי, כדי שאחוז העניים הקשישים לא יעלה על 10%. זה יעד רצוי וראוי למדינה יהודית.
נתונים אחרים מאותה טבלה מצביעים על כך שבמידה רבה עוני הינו תוצאה של שתי בחירות גורליות: הבחירה לעבוד והבחירה "לעשות" הרבה ילדים. בקרב מי שלא עובד מסיבה כלשהי, אחוז העוני היה כ-90%. בקרב משפחות שבהם היה רק מפרנס אחד, כ- 35% היו עניות. אבל כאשר שני ההורים יצאו לעבודה, פלא פלאים, העוני כמעט נעלם וירד לפחות מחמישה אחוזים!
בהקשר לגודל המשפחה והעוני, בקרב משפחות עם לא יותר משלושה ילדים, כרבע היו עניות, לעומת משפחות עם ארבעה ילדים ויותר, שבהן כמעט שני שליש היו עניות. המסקנה ברורה: ילדים הינם דבר נפלא ונהדר, אבל הם באים עם מחיר כלכלי כבד.
בהקשר של עוני בין יהודים ו"לא יהודים", קרי ערבים, הדוח מעיד על כך שאחוז העניים בקרב היהודים הינו כשלושים אחוז, כאשר הוא כמעט כפול בקרב הערבים. מכיוון שידוע לכל בר-דעת במדינה, שבמגזר הערבי אין כמעט שום צייתנות לחוקי מס הכנסה והמע"מ, ושהשוק השחור הינו הדרך הכמעט בלעדית בה מתקיים המגזר הערבי, ברור שנתוני העוני כלפיו יטעו לכיוון מעלה ובגדול.
כל מי שעובר דרך ואדי ערה ורואה את מספר הוילות הנבנות שם כמו פטריות אחרי הגשם, קולט שהרבה הכנסה והון אינם מדווחים למוסדות באותו מגזר אוטונומי למעשה. ואכן הנתונים המטעים כלפי הלא-יהודים מעלים את המדד הכללי של העוני, להערכתי, בכשלושה עד ארבעה אחוזים, כך שאחוז העניים האמיתי לפני תשלומי העברה הינו כ- 30% ולא 34%, ואחרי תשלומי העברה הינו כשישית ולא חמישית. בנוסף, העובדה שבקרב המגזר הערבי, התלות בחקלאות ובגידול עצמי של פירות וירקות הינו הרבה יותר נפוץ מאשר בקרב המגזר היהודי, יש לשקול קביעת דרכים שונות לקביעת קו עוני פרטני למגזר הערבי.
שאלה אחרונה שנותרה הינה: מדוע את כל זה לא כתב או אמר עד כה אף אחד מאנשי התקשורת המלומדת?
מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
